בשבוע שעבר התבטא מייקל ג'ורדן נגד תופעת ה-"SUPER TEAMS". "היא פוגעת באיכות של הליגה ובתחרותיות שלה. קבוצה אחת או שתיים יהיו נהדרות, ועוד 28 קבוצות יהיו אשפה ויהיה להן קשה מאוד לשרוד, גם פיננסית וגם תחרותית". מעבר לכך שכוכב העבר אולי מתוסכל מהעובדה ששארלוט הורנטס, הקבוצה שנמצאת תחת בעלותו, לא יכולה להתמודד מול אותן קבוצות כוכבים, הדברים שלו לא ממש נכונים.
העונה יהיו NBA 6-7 קבוצות חזקות שכל מפגש ביניהן הוא פוטנציאל לקרב כדורסל מרתק, וזה עוד בלי לחשוב על המאבקים הצפויים בפלייאוף. כמובן שכמו במרבית השנים האחרונות רוב העניין והאיכות מרוכזים בקונפרנס המערבי.
גולדן סטייט תמשיך להיות רמה אחת מעל כולן. האלופה רק התחזקה וצירפה לסגל את עומרי כספי וג'ורדן בל שנראים מתאימים כמו כפפה ליד לסגנון המשחק של סטיב קר. גם ניק יאנג שיכול לצבור הרבה נקודות בזמן קצר (13.2 נקודות ב-25.9 דקות בעונה שעברה בלייקרס) הגיע. בנוסף, הווריורס הצליחו לשמור על כל הנכסים החשובים (והחשובים פחות) ונראה שרק הפתעה תמנע מהם אליפות שנייה ברציפות ושלישית בארבע העונות האחרונות.
גולדן סטייט חוגגת. רק הפתעה תמנע אליפות (AFP)
אוקלהומה סיטי בנתה אף היא קבוצת על ולצדו של ראסל ווסטברוק יככבו השנה פול ג'ורג' וכרמלו אנתוני. עדיין לא ברור איך יתחברו שלושת השחקנים שאוהבים את הכדור אצלם, אך לפי איך שזה נראה שני שחקני הרכש מבינים שהכוכב הראשי בהצגה הוא ווסטברוק, שמצדו הפנים שהוא צריך עזרה כדי להגיע להישגים. הג'נרל מנג'ר סם פרסטי גם דאג להביא את פטריק פטרסון מטורונטו ובכך מרכיבים את הת'אנדר את אחת החמישיות המפחידות בליגה. הספסל עשוי להוות בעיה גדולה עבור בילי דונובן, אבל הוא יקווה שצבירת הנקודות של הטריו תעשה עבורו את העבודה.
קבוצה נוספת שלא טמנה את ידה בצלחת במהלך הקיץ היא יוסטון. הרוקטס, שכבר בעונה שעברה היו אחת הקבוצות הטובות והמלהיבות בליגה (55 ניצחונות לעומת 27 הפסדים ו-115.3 נק' בממוצע למשחק, מקום שני בליגה), התחזקו בכריס פול שמגיע לניסיון כמעט אחרון לזכות באליפות ראשונה רגע לפני שהקריירה מסתיימת. הג'נרל מנג'ר המבריק דריל מורי כמעט לא איבד שחקנים משמעותיים עבור פול (רק פטריק בברלי, לו וויליאמס וסם דקר הצעיר עזבו), וגם הצליח לחזק את הכנפיים בפי ג'יי טאקר ולוק רישאר מ'בה א מוטה. הרוקטס צפויים להיות שוב אחת הקבוצות הטובות בליגה והפעם גם גולדן סטייט תתקשה מולם. איך יעבוד הציוות הארדן-פול? למייק ד'אנטוני הפתרונים.
ומה עם סן אנטוניו? היא תהיה שם כמו תמיד. בשלוש מארבע העונות האחרונות הקבוצה של גרג פופוביץ' סיימה עם מעל ל-60 ניצחונות ורק בגלל המספרים המפלצתיים של גולדן סטייט לא דיברו עליה מספיק. הספרס יהיו בצמרת ואם תשאלו את סטיב קר מי הקבוצה שהכי מפחידה אותו, יכול מאוד להיות שהתשובה תהיה סן אנטוניו. הקיץ של הקבוצה הטקסנית לא היה מהמרשימים, אבל הכיוון של פופוביץ' והג'נרל מנג'ר אר סי ביופורד היה ברור – להתחזק התקפית. רודי גיי הגיע בניסיון אחרון להציל את הקריירה וגם ז'ופרה לוברן יכול להוסיף מעט גיוון בקו הקדמי. הסוגיה הכי מרתקת תהיה עד כמה גדולה תהיה ההתקדמות של הצעירים דיונטה מארי ובראיין פורבס. יכולת טובה מצד שני השחקנים המוכשרים יכולה לחפות על הנסיגה המתמשכת של טוני פארקר.
פול ג'ורג'. הבין מי הבוס? (AFP)
פרויקט מסקרן נוסף הוא של טום תיבודו במינסוטה. אחרי שלא הצליח לבנות קבוצה מצליחה עם חבורת הצעירים בעונה שעברה, יצא המאמן הקשוח למסע רכש. ג'ימי באטלר, ג'ף טיג, ג'מאל קרופורד וטאג' גיבסון צפויים להרכיב חבורה נחושה שתשחק כדורסל חזק ותנסה להגיע לפלייאוף לראשונה אחרי 13 שנה (כשקווין גארנט עוד לבש את מדי הזאבים). אנדרו וויגינס (חייב לשפר את ההגנה, לפני שתיבודו יתעצבן עוד יותר) וקרל אנתוני טאונס יהיו היהלומים שבכתר ויעשו את קפיצת המדרגה שתוליך את הטימברוולבס לשמונה האחרונות. על פניו יש לחבורה מהמערב התיכון פוטנציאל לכדורסל התקפי ומלהיב, אבל כמו שאנחנו מכירים את תיבודו קשה לראות את זה קורה. הוא מעדיף הגנה טובה והתקפה ממושמעת (מינסוטה זרקה הכי מעט שלשות בעונה שעברה).
עוד קבוצה שממש לא מסכימה עם הגדרת ה"אשפה" של MJ23 היא פורטלנד. הבלייזרס אומנם סיימו את העונה שעברה עם סוויפ משפיל מול גולדן סטייט ברבע גמר הפלייאוף, אבל היכולת של יוסוף נורקיץ' בחלק האחרון של העונה הותירה הרבה סיבות לאופטימיות בשורות הקבוצה מאורגון. דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום הם שניים מהסקוררים הטובים בליגה, ונורקיץ' הוכיח שכשהוא בריא מדובר אחד משחקני הפנים הדומיננטיים ב-NBA. מעבר לתפוקה ההתקפית של הסנטר הבוסני (15.2 נק'), התרומה שלו הייתה בעיקר הגנתית ואיתו פורטלנד ניצחה 18 מ-26 משחקים. אם השלושה יהיו בריאים, המשימה העיקרית של טרי סטוטס תהיה לסדר מקום כמה שיותר גבוה בתוך שמונה האחרונות, כדי להימנע עד כמה שאפשר מעוד מפגש חסר סיכוי מול גולדן סטייט.
שקט והוליווד אף פעם לא הולכים ביחד, וגם הפעם צפוי לנו הרבה רעש וכדורסל מעניין מכיוון הקבוצות של לוס אנג'לס. אחרי כמה שנים עצובות נראה ששמחת החיים חזרה ללייקרס. לונזו בול מסעיר את האוהדים, לראשונה מאז פרישתו של קובי בראיינט, והציפיה היא לראות אותו רוקד גם על המגרשים בליגה הטובה בעולם, ביחד עם קייל קוזמה המבטיח. הנשיא מג'יק ג'ונסון והג'נרל מנג'ר רוב פלינקה דאגו לחזק את הקבוצה בשחקנים טובים כמו ברוק לופז וקנטביוס קולדוול פופ, וביחד עם ג'וליוס רנדל וברנדון אינגרם יש לצהובים-סגולים חמישייה מוכשרת ומסקרנת.
כריס פול במדי יוסטון. נסיון אחרון לזכות בתואר (AFP)
בצד השני של העיר, אצל הקליפרס, אומנם התאכזבו מעזיבתו של כריס פול (הולך להיות חם במשחקים מול יוסטון), אבל הפרי סיזן עם מילוש תאודוסיץ' גרם לאמריקאים לשפשף את העיניים בתדהמה אל מול האירופאי שקורא את המגרש כאילו הוא מגי'ק או ג'ון סטוקטון. אנחנו רק נקווה שאוסטין ריברס (הבן של המאמן כזכור) לא יקח לו דקות מיותרות. סימן השאלה הגדול לגבי הרכז הסרבי הוא איך יתמודד עם האינטנסיביות הגדולה ב-NBA, ועם הגארדים האמריקאים הזריזים שיתישו אותו. אם ביורוליג הוא היה אחד משחקני ההגנה החלשים, אז מה יהיה בליגה של הגדולים.
אם תאודוסיץ' לא יעמוד בעומס יהיה שם פטריק בברלי כדי לבלוע לו את הדקות. הגארד שהגיע מיוסטון כחלק מהטרייד על כריס פול, ידוע בעיקר בזכות ההגנה המשובחת והאינטנסיביות הגדולה, בדיוק ההיפך המוחלט מהכישרון הסרבי. נראה האם השניים ישלימו אחד את השני או ידרכו על האצבעות. הניסיון של דוק ריברס, השילוב הווירטואוזי של תאודוסיץ' עם צמד הגבוהים גריפין-ג'ורדן, התוספת של בברלי וגלינארי וההשפעה של ג'רי ווסט מקומת ההנהלה יכולים להביא את הקליפרס לפלייאוף.
דבר מרתק נוסף באזור המערבי הוא שחוץ מ-4-5 הראשונות, כמעט כל הקבוצות האחרות ייאבקו על 3-4 הכרטיסים האחרונים לפלייאוף. מעבר לקבוצות שעליהן נכתב, יש לפחות ארבע קבוצות עם שחקני אולסטאר פוטנציאליים שיכולים להעמיד נתונים מרשימים ולסחוב את קבוצותיהם לעבר הפוסט סיזן.
הראשונה היא יוטה שאיבדה את כוכבה גורדון הייוורד לבוסטון. הג'אז ינסו להראות שגם בליגה של גארדים ופורוורדים אפשר להצליח כשהכוכב הגדול הוא שחקן פנים. רודי גובר שהולך ומתקדם משנה לשנה, גם התקפית וגם הגנתית יהיה האיש המרכזי. הבעיה היא שמקבלי ההחלטות ביוטה לא הביאו חיזוק מספק במקומו של הייוורד והסתפקו בריקי רוביו, ת'אבו ספולושה, ג'ונאס ירבקו ואקפה אודו (מפנרבחצ'ה). שחקני החיזוק הללו ישדרגו את ההגנה, שגם ככה הייתה אחת הטובות בליגה. מה עם ההתקפה? כנראה שה-GM דניס לינדזי והמאמן קווין סניידר כבר מתכננים את הקיץ הבא. בינתיים הם ילחמו על מקום בפלייאוף.
גרג פופוביץ'. יהיה שם כמו תמיד (AFP)
קבוצה מסקרנת נוספת בקונפרנס המערבי היא דנבר. הנאגטס צירפו את פול מילסאפ, שביחד עם ניקולה יוקיץ' מרכיב את אחד הקווים הקדמיים המגוונים והמוכשרים בליגה. גם השנה הקבוצה מקולורדו צפויה להיות אחת הקבוצות ההתקפיות המלהיבות בליגה, בהנהגתו של הסנטר הסרבי ובעזרתו של מילסאפ. בעונה שעברה זה הספיק למאזן 42:40 ומקום תשיעי. גם העונה החבורה של מייק מאלון תהיה שם בסביבה, ותקווה שהפעם אלילת המזל תעמוד לצדה.
ניו אורלינס היא עוד קבוצה שמסתמכת על שחקני הפנים שלה. בעונה שעברה עוד אפשר היה לתרץ בקשיי קליטה של דמרקוס קאזינס, הפעם כל האחריות מוטלת על המאמן המוכשר אלווין ג'נטרי לדאוג שהשיטה ההתקפית תפיק את המקסימום מאנתוני דייויס ומקאזינס. על פניו יש לפליקנס צוות מסייע סביר הכולל שחקנים כמו ג'רו הולידיי, דריוס מילר, איטוואן מור וטוני אלן. ראג'ון רונדו הובא ככל הנראה בזכות יחסיו הטובים עם קאזינס, אבל יכול להיות שמבחינה מקצועית הוא דווקא יפריע לשני הכוכבים של הקבוצה כי השומר שלו יוכל לעזוב אותו מחוץ לקשת ולהגיע לעזרה בצבע. בקיצור, יותר סימני שאלה מסימני תשובה. אם ניו אורלינס שוב לא תגיע לפלייאוף, כנראה שהחבילה תתפרק כבר בקיץ הבא.
אחרי שהייתה בעונות האחרונות אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, והחלשות מבחינה התקפית, ממפיס עשתה שינוי בקיץ הנוכחי. זאק רנדולף ואלן, שהיו מזוהים עם הקשיחות של הגריזליס, עזבו ובמקומם הגיעו שני שחקנים מוכשרים התקפית, שעדיין לא הצליחו למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם – טייריק אוונס ובן מקלמור. ביחד עם מייק קונלי, מארק גאסול וג'מייקל גרין, ובתקווה שהפעם צ'נדלר פארסונס יהיה בריא, יש לדייויד פיזדייל שישייה טובה ומוכשרת שצריכה להיות במאבק על מקומות 7-8 עד הרגע האחרון. אם הקבוצה מטנסי לא תהיה העונה בפלייאוף, יכול להיות שבעונה הבאה גם מארק גאסול ילך לחפש לו תחנה אחרת.
שלוש קבוצות ככל הנראה לא ייאבקו על מקום בשמונה האחרונות, ויתמקדו בבניית בסיס ראוי לשנים הבאות. סקרמנטו בנתה קו אחורי מסקרן עם ג'ורג' היל, בוגדן בוגדנוביץ' והצלף באדי הילד, שהגיע כבר בעונה שעברה במסגרת הטרייד על דמרקוס קאזינס. בוגדנוביץ' והילד מחזיקים בפוטנציאל גבוה לייצור נקודות, היל יכול לשלוט בקצב וזאק רנדולף יהיה המטרה בצבע לפחות ל-20-25 דקות בממוצע למשחק. לפלייאוף זה לא יספיק, אבל להחזרת הסימפטיה לקינגס אולי כן. לא בטוח שדייב ייגר (ההוא שספסל את כספי) הוא האיש המתאים למשימה.
קארל אנתוני טאונס עם עומרי כספי (AFP)
עצוב לראות מה נשאר מדאלאס ומפיניקס, עד לפני לא הרבה שנים קבוצות צמרת לגיטימיות במערב. המאבריקס עוד יעמידו חמישייה סבירה שתורכב מדירק נוביצקי (אולי בעונתו האחרונה בקריירה, תנצלו את הזמן), נרלנס נואל, ווסלי מת'יוס, האריסון בארנס וגולת הכותרת הרוקי דניס סמית' ג'וניור. נכון שיש על הספסל שחקנים נחמדים כמו סת' קרי, דווין האריס, ג'וש מקרוברטס וג'יי ג'יי בראה ומאמן מוערך בשם ריק קרלייל, אבל אין שום סיבה שמה שלא עבד בעונה שעברה יעבוד השנה.
הסאנס לא עשו שום פעולה משמעותית במהלך הקיץ. ג'וש ג'קסון, הרוקי ממכללת קנזס, צפוי להיכנס במהירות יחסית לחמישייה וביחד עם אריק בלדסו, דוויין בוקר ומרקיז כריס יהיו לארל ווטסון ארבעה שחקנים שיכולים לקלוע, והרבה. כבר בעונה שעברה פיניקס הייתה אחת הקבוצות המהירות בליגה, רק שלא יצא לה מזה כלום. אם צעירים כמו בוקר, ג'קסון וכריס יעשו עוד צעד קדימה, והיה זה שכרנו. אה, וגם אחד, דראגן בנדר.
מה דעתך על הכתבה?