המבט שהעניק לברון ג'יימס לג'י אר סמית לאחר מהלך האימים שלו בסיום הזמן החוקי, מלמד אותנו רבות על מה שקרוב לוודאי עבר במוחו של המלך באותם רגעים. השחקן הטוב בעולם, שבפלייאוף הנוכחי משחק ככל הנראה את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה שלו, סיפק עוד תצוגה לפנתיאון, בלם במו ידיו כל ניסיון בריחה של האלופה, והעמיד את קבוצתו במרחק נגיעה מניצחון שהיה יכול לשנות לחלוטין את התסריט הדי צפוי של סדרת הגמר.
אבל החטאת העונשין הקריטית פלוס אותו מהלך ריבאונד התקפה הזוי מסמלים את מצבו של ג'יימס בקבוצתו הנוכחית. נדמה שמאז הגמר הראשון אליו העפיל עם קליבלנד לפני 11 שנים, לא נעזר הכוכב בצוות מסייע חלש כל כך כמו שיש לו השנה. גם 51 נקודות באחוזים נהדרים לא מספיקות כאשר מלבד קווין לאב אף שחקן אחר לא תורם בצורה משמעותית.
למרות התכווצות ההגנה לכיוונו של לברון והמבטים החופשיים הרבים להם זכו, הצליחו שאר קלעי הקאבלירס לדייק רק בשבע מתוך 30 הזריקות שלהם מעבר לקשת, וכך קשה לגבור על הווריירס גם ביום בינוני של דוראנט וחבריו. אפשר כמובן גם לדבר על השריקה השנויה במחלוקת של השופטים חצי דקה לסיום 48 הדקות שיתכן והכריעה את המשחק, אך בסופו של דבר מה שחסר ללברון בכדי לחגוג את אחד מהניצחונות המפוארים בקריירה שלו, היה חבר לנשק נוסף ביכולת סבירה (או לכל הפחות אחד שבשניות הסיום יודע מה התוצאה..).
ג'יי אר סמית' ברגע ההזוי. הפוך גוטה, הפוך (AFP)
מבחינה טקטית עשתה קליבלנד כמעט הכל נכון. הגנת החילופים שלה (המתבקשת לנוכח ההרכב נטול הגבוהים של הווריירס) שיבשה את השטף ההתקפי של האלופה, והכריחה אותה לעבור לכדורסל נטול השראה של אחד על אחד. ההרכבים הגבוהים של טיירון לו סייעו לקבוצתו לשלוט בריבאונד, כש-18 הכדורים החוזרים שקטפו בהתקפה מנעו מגולדן סטייט לחגוג במגרש הפתוח כהרגלה. אלופת המזרח גם הפגינה חוסן מנטלי, כאשר לא נשברה אל מול מתקפת הרבע השלישי הרגילה של גולדן סטייט, ותפקדה היטב משני צדי המגרש בדקות הסיום של הרבע הרביעי.
הווריירס לעומתם הציגו שוב יכולת הרחוקה מלהזכיר את התצוגות הגדולות שלהם מהשנתיים האחרונות. אחוזי הקליעה הבינוניים, החולשה באזור הצבע (רק ארבעה ריבאונדים בהתקפה ב-53 דקות!) והיעדר הפתרונות הגנתיים לבעיה ששמה לברון ג'יימס מלמדים כי מרווח השיפור של האלופה בהתייחס להמשך הסדרה גדול בהרבה מזה של סגניתה. העובדה שגם בערב קליעה לא יותר מסביר (באופו יחסי כמובן) מספקת המפלצת התלת ראשית קרי-דוראנט-תומפסון לא פחות מ-79 נקודות, מראה עד כמה קשה לגבור על הקבוצה של סטיב קר, גם כאשר הצוות המסייע שלו רחוק מאד מלהבריק. יתכן שבהמשך הסדרה יצטרך מאמן האלופה להעניק קצת יותר דקות לגבוהים שלו, בכדי לצמצם את השליטה של הקאבלירס בריבאונד ולתת אופציה של השגת נקודות בצבע בדקות בהן מטר השלשות נפסק.
והיו גם מנצחים במשחק הזה. גולדן סטייט מאושרים (AFP)
למרות המשחק הצמוד, ובעיקר משום שהפסידה אותו לא מעט בשל חוסר מזל (כפי שהודה בכך מאמן הקבוצה המנצחת), נראה מצבם של הקאבלירס בסדרה עגום כרגע. לא קל יהיה להם להתאושש בזמן הקצר שנותר עד למשחק השני בסדרה ממאורעות הדקות האחרונות, כאשר יתכן כי קריסתם בהארכה היא רמז לבאות. קשה גם להאמין כי יקבלו פעם נוספת את הווריירס ביכולת בינונית כל כך, ושכוכבם יצליח להתעלות בצורה שכזו שוב. לברון ג'יימס הוא ללא ספק השחקן הטוב בעולם, אבל כרגע הוא פשוט מוכרח להיות גם השחקן העייף בעולם. 48 הדקות שבילה על הפרקט הלילה, במשחקו ה-101 העונה, יותר מכל שחקן על הפלנטה, חייבות לגבות ממנו מחיר מסוים בהמשך, לא אנושי ככל שיהיה.
ומה לגבי ג'י אר סמית האומלל? טעויות הן חלק מהספורט, אך טעויות בסדר גודל שכזה, ובמעמד שכזה, בדרך כלל לא נשכחות ולא נסלחות. כפי שצ'ארלס סמית מהניו יורק ניקס ייזכר לנצח כ" ליי אפ סמית" בגלל החטאותיו האיומות במשחק המכריע מול השיקגו בולס לפני כרבע מאה, ייזכר כנראה הקלע של קליבנד כ"ריבאונד התקפה סמית", או כ"מה התוצאה הנכונה סמית", ואולי גם כמכריע סדרת הגמר של שנת 2018.
מה דעתך על הכתבה?