שחקניה של הגולדן סטייט וורירס, מאמניה, מנהליה ואוהדיה יחגגו השבוע בגדול את האליפות בה זכו לפנות בוקר (בין שישי לשבת). אחרי הכל, אליפות שלישית בארבע עונות איננה עניין של מה בכך בליגה הטובה בעולם, זוהי שושלת של ממש. אבל רובם ככולם של אותם חוגגים יודו בינם לבין עצמם כי קבוצתם לא שיחקה העונה את הכדורסל הטוב ביותר שלה, ולא עמדה בסטנדרטים הגבוהים להחריד שקבעה בעונות הקודמות.
העונה הרגילה הייתה רצופת פציעות ומרובת הפסדים באופן יחסי, חריקות במנוע המשומן נשמעו גם בפלייאוף, ובאופן כללי איכות המשחק לא דמתה לזו של פלייאוף 2017 או העונה הרגילה של 2015/16. אז מדוע, למרות כל זאת, הצליחו הווריירס של סטיב קר לזכות בטבעת נוספת, ועוד לאחר סוויפ בסדרת הגמר? קודם כל משום שהם כל כך טובים, שהם לא זקוקים בעצם לגלות את יכולותיהם הטובות ביותר לאורך עונה שלמה, או אפילו לאורך משחקים שלמים, בכדי להישאר רמה אחת מעל יריביהם. במשחקים רבים העונה הספיק לווריירס רבע אחד של כדורסל משובח בכדי להכניע את הקבוצה שמנגד, גם אם זו הוליכה עד אותו רבע בפער דו ספרתי. בדרך כלל היה זה הרבע השלישי שלה, שכבר כונה על ידי פרשני הכדורסל בארצות הברית כרבע הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורסל, שבו פירקה את היריבות.
מאמנים רבים טענו לאחר שנכתשו ע"י קרי, דוראנט וחבריהם באותו רבע, כי המאמץ האדיר שהשקיעו שחקניהם במהלך המחצית הראשונה בניסיונם לעצור את ההתקפה הקטלנית שמנגד, גרם להם ליפול מהרגליים ופשוט להיכנע להתקפה הכמעט בלתי ניתנת לעצירה של הווריורס. אחרי הכל, כאשר מולך ניצבים הקלעי הגדול בהיסטוריה והפורוורד מהמוכשרים ביותר בתולדות המשחק אתה בצרות גדולות, וכאשר אליהם מצטרפים גם קליי תומפסון, עוד קלעי שייכלל בעתיד ברשימת עשרת השוטרים הקטלניים בכל הזמנים, דריימונד גרין שלמרות היותו מאוס גדול הוא גם שחקן בעל יכולות אדירות בכל מה שלא קשור בלשים את הכדור בתוך הטבעת, וצוות מסייע מנוסה ויעיל, משול הניסיון לעצור את ההתקפה של גולדן סטייט לניסיונו של אותו ילד הולנדי לעצור את הדליפות בסכר בעזרת אצבעותיו.
סטף קרי וקווין דוראנט. כותשים (AFP)
מלבד היותם של האלופים מוכשרים בצורה יוצאת דופן מדובר גם בחבורת שחקנים מנוסה וחכמה, שיודעת כיצד למצוא פתרונות במהלך סדרות ומשחקים ואף מתפקדת היטב במרבית משחקיה הצמודים. הסיבה הנוספת לזכייה באליפות למרות אותה עונה בינונית (שוב- באופן יחסי בלבד) היא כמובן חולשתן של היריבות. מלבד יוסטון שנראתה לפרקי זמן ארוכים העונה כמסוגלת לבצע מהפך שילטוני, נראו שאר המועמדות לכתר לא מספיק מוכשרות, בשלות או בריאות בכדי לקרוא תיגר על האלופה. הסגל של היריבה (הקבועה) בגמר, קליבלנד קאבלירס, היה הפעם החלש ביותר שהעמידה פיינאליסטית בעשור האחרון, והוא מעיד רבות על חולשתו של האזור המזרחי בפרט ועל מצבה של הליגה בכלל.
נכון להיום נראה כי הצטרפותו של קווין דוראנט לווריירס הפכה, באופן לא מפתיע, את התחרות ב-NBA למה שמכונה בשפת השכונה- לא כוחות. המצב הנוכחי, בו עוד לפני פתיית העונה ניתן להצביע בוודאות די גדולה על זהות האלופה וסגניתה, והמתח היחידי במהלך סדרת הגמר הוא סביב השאלה מי מבין שני הסופרסטארים של המנצחת יזכה בתואר ה-MVP רע מאד לליגה. ניתן אומנם לטעון כי גם בשנות ה-80 הזכורות לטוב היה ברור כי הלייקרס של מג'יק יפגשו בגמר את הסלטיקס של בירד, אך בדרך לאותן סדרות סופר תחרותיות ירקו שתי הקבוצות דם מול יריבות קשוחות, שלעתים אף מנעו מהן את ההעפלה.
הרייטינג היורד והעניין ההולך ופוחת בשלבי ההכרעה של העונה צריך להדאיג את מנהלי וחובבי ליגת הכדורסל הטובה בעולם. יתכן מאד שבעונה הבאה כבר נזכה לראות סוף סוף גמר שונה, כאשר לברון ג'יימס, גם אם יישאר בקליבלנד (כאשר הסיכוי לכך לא נראה כרגע גבוה), יתקשה להוליך את החבורה הבינונית שלו לגמר נוסף על חשבון בוסטון שתקבל בחזרה את פצועיה ופילדלפיה הצעירה והמוכשרת. אז אלופת מזרח חדשה יתכן מאד שנזכה לראות, אך מה לגבי אלופה חדשה? כאן כבר הכל תלוי בגולדן סטייט. למרות שהייתה רחוקה משחק אחד (ויש שיאמרו פציעה אחת של כריס פול) מהדחה העונה, נראית האלופה עדיין כקבוצה כמעט בלתי מנוצחת. מאזנה במשחקי הפליאוף מאז הצטרפותו של דוראנט, העומד על 32 ניצחונות ב-38 משחקים מלמד על כך.
קווין דוראנט. הפך את גולדן סטייט לבלתי מנוצחת (AFP)
נראה שהסכנה העיקרית להמשך שלטונה מגיעה, כפי שבדרך כלל קורה בקרב אימפריות- מבפנים. משבר ביחסים בין שני המגה סטארים, חוסר רצון של קליי תומפסון- שחקן שיכול להפוך בקלות לפרנצ'ייז פלייר בכמעט כל קבוצה אחרת, להמשיך ולנגן כינור שלישי, או פשוט אובדן הדרייב והרעב הקבוצתיים, כל אחד מאלו יכולים לגרום לבקיעים בגשר הזהב שהתגלו העונה להתרחב ולהעמיק, ואולי לתת צ'אנס לקבוצה אחרת לזכות באליפות בעונה הבאה.
ערב פתיחת סדרת הגמר החלו עכברי כדורסל רבים לדון בשתי שאלות מענינות. הראשונה – האם לברון ג'יימס, שזה עתה העפיל לגמר שמיני ברציפות, והפעם עם צוות מסייע חלש ביותר, הוא גדול שחקני הכדורסל בכל הזמנים, גדול אפילו יותר מאלוהי הכדורסל משיקגו. השנייה- האם גולדן סטייט ווריירס שאלמלא אותו סל ניצחון אדיר של קיירי אירוינג בגמר 2016 הייתה חוגגת היום אליפות רביעית ברציפות, דבר שלא קרה מאז הימים שלפני התפרקות הביטלס, היא הקבוצה הטובה ביותר בעידן המודרני. התשובה לשתי השאלות לאחר הסדרה בה חזינו היא לדעתי שלילית. לברון הוא ענק, המופע שלו במשחק הראשון היה יוצא דופן אפילו עבורו, ונדמה שגם בגיל 33 הוא הולך ומשתפר מדי עונה. אבל שחקן שמאזנו בסדרות גמר עומד על שלוש מתשע, שלא מצליח להכריע במו ידיו את המשחקים הצמודים והמכריעים של אותן סדרות, ובעיקר מבריח מקבוצתו את השחקנים שכן יכולים לעזור לו לנצח הוא בעיני עדיין שני למייקל ג'ורדן.
הווריירס היא קבוצת ההתקפה הטובה ביותר בה זכיתי לחזות, טובה במעט אפילו יותר מהלייקרס הנפלאים של קארים, מג'יק ו-וורת'י. אבל בכדי להפוך לגדולה ביותר בכל הפרמטרים, היא צריכה לזכות בעוד כמה אליפויות, ובעיקר לעשות זאת מול יריבות איכותיות שיצליחו לאתגר את כוכביה ולהוציא מהם את המיטב.
סטף קרי עם סטיב קר. אליפות שלישית בארבע שנים (AFPׂ)
ומילה אחרונה על עומרי כספי. הנציג הישראלי ב-NBA צריך לענוד את טבעת האליפות שככל הנראה יקבל מקבוצתו (לאור העובדה שנטל חלק במרבית משחקי העונה הרגילה) בגאווה גדולה. הציניקנים יטענו כי מאחר ונחתך לפני הפליאוף הוא אינו ראוי לה. בעיני הוא ראוי גם ראוי, אם לא בשל תרומתו למאמץ המלחמתי של הווריירס, אז בשל נחישותו והתמדתו, שתהפוך אותו בעונה הבאה לשחקן שמשלים עשור בליגה הטובה בעולם.
מה דעתך על הכתבה?