זו תקופה טובה בחייו של יובל זוסמן. מקצועית הוא התיישב בנישה שלו; היכולות שלו קיבלו הכרה בכך שחוזהו שודרג; עם הקהל הוא תמיד הסתדר, אבל בעיקר, הפערים בין הציפיות שהתפתחו סביבו לבין החיים עצמם צומצמו. זוסמן הולך ומתגבש לשחקן שבסופו של דבר נועד להיות.
הוא פרוייקט של מכבי ת"א מגיל צעיר, בדיוק כמו דני אבדיה. זוסמן אובחן בקבוצות הילדים ככישרון שצריך לעקוב אחריו ולטפח אותו, כמו עוד כמה כישרונות אחרים בקבוצת הגיל שלו – ארצי, קופרברג ובלאט – אבל בנבחרת העתודה של עודד קטש, זוסמן כבר לא נראה כאחד מעוד כמה, אלא ככישרון במעמד משל עצמו.
את הקמפיין שלו בעתודה הוא סיים אצל אריאל בית הלחמי, עם אליפות אירופה ותואר ה־MVP של האליפות, ומכאן סומן זוסמן כפרוספקט עתידי ל־NBA, שם שהסקאוטים רשמו לפניהם, וזה גורם קצת עוול ליכולותיו, כי גם אז, בעתודה, אפשר היה להתרשם שזוסמן חריג קצת ביחס לשמות אחרים שסקאוטים רשמו לפניהם: הכוכבות נכפית עליו, הוא לא חוגג את כישרונותיו, מהלך גרנדיוזי שלו נראה כמו ג'וב שהוטל עליו לבצע, בלי טיפה של זוהר או ניצוצות, איזו תוספת קישוט שתדגיש: “הרגע ראיתם כאן מהלך גדול". לזוסמן יש כריזמה של מדביר מזיקים.
יובל זוסמן. פרץ לתודעה בעתודה (FIBA)
הוא שחקן של ניואנסים, של פעולות קטנות בשני צדי המגרש שמשנות מגמה, ורק כשהוא מבצע את הפעולה השישית או השביעית שלו מהסוג הזה, רק אז אתה מבחין שזה אותו אחד – מספר 50 – שמבצע אותן. רק זה מבדיל את זוסמן מכל היתר – המספר המוזר שהוא נושא על הגב שלו. את הפעולות שהוא ביצע לא תזכור. הן בסך הכל היו הפעולות הנכונות. זוסמן מתפתח לכוכב כדורסל שעושה את הדברים הנכונים שכוכבים גדולים לא טורחים בגינם. לפני שזוסמן יבקש את הכדור האחרון הוא יאסוף אותו מהרצפה.
לא דיברו עליו לפני פנאתינייקוס. זה שיקף את המעמד העכשווי שלו למרות שהוא בתקופה טובה. זוסמן לא פקטור במשחק שיש לו כל כך הרבה סיפורים גדולים משני הצדדים: פיטינו, תומס, רייס, קלאתס, פרדט, מהצד של פאו, גם למכבי יש כמה. זוסמן, בגילו ובמעמדו, נבחן אם הוא בכלל שייך.
הוא פותח ושותף למפולת ברבע הראשון. הוא עוד מנסה לעשות משהו כדי למנוע אותה, אבל הפעולות שלו מטבען קטנות ודורשות המשכיות ושיתוף פעולה, וברבע הראשון אין סביבו מי שימשיך את ההתחלות שלו, כך שאין לו השפעה על המשחק. אף אחד לא מונע מהיוונים לעלות ל־18 הפרש, גם לא זוסמן, שהיה על הפרקט כמעט כל הרבע.
ברבע השני נכנס אבדיה. הוא צעיר מזוסמן בשלוש שנים. המעמד שלהם בקבוצה דומה, זוסמן לדעתי מעט בכיר ממנו. אף אחד לא מפקפק באבדיה, אבל דני עוד ילד, ואל זוסמן כבר מתייחסים כמו אל מבוגר אחראי, ומכל מקום, אבדיה מוביל הרכב שמצמצם את ההפרש ל־3 נקודות עד ההפסקה, וחתום באופן אישי על סדרה של פעולות גדולות, מובחנות, בכל צד של המגרש: דאנק, חטיפה, קוסט טו קוסט, שלשה, ריבאונד הגנה סמכותי מעל הראש של כולם. ועל כל פעולה חתום שמו – אבדיה בא להראות משהו. אותם מהלכים אצל זוסמן נראים אחרת. זוסמן, קצת בדומה לגיא פניני, הרבה יותר טוב מכפי שהוא נראה. גם נדב הנפלד היה הרבה יותר טוב מכפי שהוא נראה.
זוסמן. הרבה יותר טוב מכפי שהוא נראה (עדי אבישי)
כספי ואבדיה כיוונו את עצמם ל־NBA, זה ניכר בגישה שלהם למשחק מגיל צעיר, הם הדגישו את האינדיבידואליות שלהם, גם במסגרת קבוצתית הם לא היו מרכיבים בפאזל. זוסמן אחר. הוא שש להועיל, לא להוביל, לתרום – לא לבלוט.
ה־NBA – בהכללה גסה ונטולת ניואנסים – מדגישה את הנראות, היורוליג את המהות. ה־NBA את האינדיבידואל, היורוליג את הקבוצה. דונציץ' הוכר כשחקן עצום באירופה, הוא עשה הכל בכדורסל האירופי, אבל לא בהק כפי שהוא בוהק ב־NBA כמעט מדי לילה ומהרגע הראשון שהגיע לשם. דונצ'יץ' מראה ב־NBA דברים שידע לעשות גם בכדורסל האירופי, אבל לא נדרש להם.
כישרון כדורסל שגדל כאן חולם להגיע ל־NBA. היורוליג הוא לא חלום ולא יעד. לא תמצא בחדר שלו פוסטר של קלאת'ס. בין עכברי הענף, “שחקן יורוליג" זה תו תקן. הם מדברים על שחקן שעבר במסגרות ושיחק בליגות שהיורוליג סופרת, יש לו רקורד מוכח כמי שיכול להועיל לקבוצות גדולות ושאפתניות במעמדים מחייבים – להועיל, צריך להדגיש, לא להשתלט. רק יחידי הסגולה נועדו להשתלט. מ"שחקן יורוליג" מצופה לעשות את הדברים שלו, ולעשות אותם בעקביות. “שחקן יורוליג" מוכר כבעל מקצוע ברמה אחרת, ולתו תקן מוצמד גם תו מחיר. שחקן סולידי, ממוצע, משתכר פי שלושה מכפי שזוסמן משתכר כרגע. תחת החוזה החדש שלו, “שחקן יורוליג" הוא מעמד שמתפתחים לקראתו, גדלים אליו. לא כולם מגיעים, לא כולם שייכים, יש לזוסמן למה לשאוף.
זוסמן. יש לאן לשאוף (אודי צטיאט)
להגיע ולהשתייך ליורוליג – מה שגל מקל העריך כברירת מחדל, זוסמן מסמן כאידיאל. הוא יהיה הישראלי הראשון שסימן את היורוליג כיעד. פאפאטרו או פאפאיאניס או פאפאניקולאו הם המודל שלו. זה טוב לכדורסל הישראלי שזוסמן הוא המודל שלו. טוב לספורט הישראלי בכלל.
מה דעתך על הכתבה?