איפה טעינו?
השמיני ליולי 2021. בהופעה הראשונה שלה בפלייאוף מזה 11 שנים, פיניקס סאנס, אחת הקבוצות הצעירות בליגה, מנצחת בפעם השנייה ברציפות את המילווקי באקס, ומוצאת את עצמה כשהיא במרחק של שני משחקים בלבד מלהדהים את העולם ולהניף גביע ראשון בתולדותיה. 12 ימים מאוחר יותר, אמנם הסאנס נאלצו, שוב, לחזות בקבוצה אחרת חוגגת על רקע הקונפטי הצונח מהתקרה, אולם תחושת האופטימיות לקראת העתיד הוורוד הצפוי, לא הותירה מקום אמיתי לאכזבה.
פחות משנתיים לאחר מכן, למדנו עד כמה חלון ההזדמנויות בליגה יכול להיות קצר וחמקמק, כאשר בפעם השנייה ברציפות, הסאנס מודחים מהפלייאוף בבושת פנים כבר בסיבוב השני. בשני המקרים, הסאנס הודחו בתבוסות ביתיות מהדהדות והיסטוריות – 4 פעמים בלבד בהיסטוריה, קבוצה ירדה למחצית של משחק בו הייתה מועמדת להדחה בפיגור של 30 ומעלה, פיניקס של השנתיים האחרונות אחראית על 50% מהמקרים האלה.
אם את ההדחה של שנה שעברה (123:90 לדאלאס), עוד היה ניתן להסביר כאירוע חד פעמי, כקריסה רגעית של קבוצה מצויינת שהתפרקה ברגע האמת, הרי שהתבוסה של השנה (125:100 לדנבר), מורכבת הרבה יותר, ומחייבת את הסאנס להביט במראה ולשאול את עצמה – איך לכל הרוחות הגענו למצב הזה?
הבעלים והצעצוע החדש
ב-6 לפברואר 2023, בעלי הקבוצות בליגה אישרו את העברת הבעלות של הסאנס (והמרקורי) מידיו של רוברט סארבר המושמץ, לידיו של מאט אישבייה, מיליארדר בן 43, ששיחק בצעירותו בקבוצת המכללות של מישיגן סטייט. כבר בנאום הבכורה שלו לאוהדים, אישבייה סיפר עד כמה הוא נרגש ונלהב מההזדמנות להיכנס לליגה כבעלים, זאת לאחר שלא הצליח להגיע לשם כשחקן. האוהדים לא היו צריכים להמתין זמן רב כדי לראות עד כמה ההתלהבות שלו הייתה גדולה, כשבתוך יומיים בלבד, אישבייה נתן לג'יימס ג'ונס את ההוראה: תשיג לי את קווין דוראנט. אישבייה לא סתם פתח את האריזה של הצעצוע החדש והנוצץ שלו, הוא ריסק אותה עם פטיש.
השמועות על מעבר של דוראנט לפיניקס אמנם התחילו כבר בקיץ האחרון, כשדוראנט הודיע פומבית שהוא מבקש טרייד, ובהמשך אף נקב מפורשות בפיניקס כיעד המועדף עליו. אלא שברוקלין לא התרגשה מהדרישות של דוראנט, והציבה עליו תג מחיר שהסאנס פשוט לא היו מוכנים לשלם – מיקל ברידג'ס. ברידג'ס, נחשב בפיניקס לא רק כאהוב האוהדים, אלא גם שימש כמרכז ההגנה שלהם (סיים במקום השני לשחקן ההגנה של העונה שעברה), איש הברזל של הקבוצה (לא הפסיד משחק מאז שנכנס לליגה) וחביב השחקנים והמאמנים. אלא שהבוס החדש שהגיע היה קצת פחות סנטימנטלי, כשמבחינתו – כשיש הזדמנות להביא סופרסטאר שכזה, שבדרך כלל לא זמין לטריידים, אז מבצעים את העסקה, ולא חשוב המחיר.
וכך, במחי הוראה אחת של הבעלים החדש, הסאנס ביצעו את הטרייד הגדול בהיסטוריה שלהם, כשהם לא רק מוותרים על ברידג'ס, אלא גם נותנים שני שחקנים שהיו משמעותיים מאוד בריצה שלהם לגמר ב-2021, קמרון ג'ונסון הצעיר והמבטיח וג'יי קראודר שהושבת מתחילת העונה בהחלטה מעוררת תמיהה כשלעצמה. לכל אלה, הסאנס הוסיפו לא פחות מ-4 בחירות סיבוב ראשון בתוספת זכות החלפת בחירות ב-2028. 3 ימים ממועד הרכישה, אישביה שעשה את הונו בשוק המשכנתאות, מישכן את העתיד של המועדון בשביל כוכב פצוע ומזדקן בניסיון לנצח כאן ועכשיו.
הסגל הקצר
למרות העובדה שדוראנט הגיע לסאנס כשהוא פצוע, ולמרות שטריידים של אמצע העונה בדרך כלל לא מובילים להצלחות גדולות, בין לילה פיניקס הפכה למועמדת לאליפות, כשחלק מאתרי ההימורים אף מיקמו אותה כמועמדת הבכירה לתואר. בשלושת המשחקים הראשונים, זה אכן היה נראה מדהים, כשהחיבור בין דוראנט לבוקר היה נראה מיידי (בין היתר בזכות הניסיון המשותף שלהם בנבחרת ארה"ב), וקשה היה לדמיין הגנה שתצליח לעצור רביעייה של שניהם יחד עם פול ואייטון. אך מצד שני, לכולם היה ברור שמדובר ברביעייה פציעה מאוד, וכי לא סביר שהקבוצה תצליח להחזיק מעמד לאורך זמן בלי שאף אחד מהם יפצע.
הפציעה הראשונה הגיעה מהר מהצפוי. כבר בחימום לקראת משחקו הרביעי, אשר היה אמור להיות הבכורה הביתית שלו בקבוצה, דוראנט החליק ונפצע לשלושה שבועות. בתקופה הזאת, פיניקס גילתה עד כמה הסגל שלה הפך לקצר לאחר הטרייד, כשגם השחקנים החדשים שהגיעו (וורן שהיה חלק מהטרייד, וטרנס רוס שהגיע משוק הביי-אאוט), לא הצליחו לתת לאוהדים תחושה שיש על מי לסמוך מעבר לארבעת הכוכבים, כשאפילו לא היה ברור מי אמור לקבל את המקום האחרון בחמישייה.
אמנם דוראנט הספיק לחזור לקראת סיומה של העונה הסדירה, והשלים מאזן מושלם של 8 ניצחונות מ-8 משחקים בקבוצתו החדשה, אך הקבוצה הגיעה לפלייאוף ברגשות מעורבים, ובהבנה שרוב הניצחונות הושגו מול יריבות נחותות או כאלה שאיבדו עניין בעונה, שהכימיה והתיאום הקבוצתי עדיין לוקה בחסר, ובעיקר – שהקבוצה חסרת עומק, ושדי בפציעה של אחד הכוכבים בכדי לאבד כל סיכוי לריצה משמעותית.
כבר במשחק הראשון בפלייאוף הגיע הפסד הבכורה של דוראנט במדי הסאנס, כשהם נכנעים בבית להצגה מטורפת של קוואי לאונרד, בזמן שפיניקס מקבלת רק 10 נקודות מהספסל. בהמשך הסדרה, הסאנס השתלטו על העניינים, תוך שהם מנצלים בין היתר את הפציעות של קוואי לאונרד ופול ג'ורג', אבל בעיית העומק הייתה ניכרת כשבשום משחק הקבוצה לא קיבלה תרומה משמעותית מהספסל, כשהיא נאלצת להישען על דקות ארוכות של דוראנט (43.8 דקות למשחק) בוקר (43.2), פול (38.5) ואייטון (34.3). לכולם היה ברור שכך זה לא יוכל להימשך, ושמישהו מהם הולך לקרוס. השאלה הייתה רק, מי?
הכוכבים המזדקנים
במשחק השני מול דנבר, דווקא כשנראה שהסאנס מתחילים להשתלט על העניינים כשהם מובילים ב-8 נקודות באמצע הרבע השלישי, כריס פול החזיק את המפשעה ומיד נטש את המשחק, במה שהיה ברור כבר בזמן אמת כמתיחה שתמנע ממנו לחזור לשחק בהמשך הסדרה, אם בכלל.
היה זה רק פרק אומלל נוסף של סיזיפוס הספורטיבי, שבמהלך השנים גופו קרס פעם אחר פעם, מכשיל אותו בכל פעם מחדש בניסיון שלו להשיג את הטבעת המיוחלת. בפלייאוף של 2015 הוא הפסיד שני משחקים בחצי גמר המערב בגלל מתיחה בירך, והודח ליוסטון. ב-2016, הוא שבר את היד כבר בסיבוב הראשון, ונאלץ לראות מהצד איך פורטלנד מתקדמת על חשבונו לשלב הבא. ב-2018, כשהוא מוביל בגמר המערב 2:3 על הקבוצה ההיסטורית של גולדן סטייט, הוא שוב מתח את הירך, וראה איך יוסטון מפסידה את שני המשחקים האחרונים ואת הסיכוי הטוב ביותר שלו לטבעת. גם את שתי העונות האחרונות פול סיים כשהוא פצוע, כולל הגמר של 21, אליו הגיע מפורק ומותש לגמרי. לך תהמר על רכז בן 38 עם היסטוריה כזאת.
דוראנט לעומתו, הצליח להישאר בריא, אבל לאורך כל הפלייאוף היה צל של עצמו, רחוק שנות אור מהשחקן שפיניקס חשבה שהיא מקבלת בטרייד. 29 נקודות, 8.7 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים למשחק הם מספרים לא רעים לכמעט כל שחקן אחר בעולם. אך כשאתה מביא את מי שאמור להיות השחקן הכי טוב בכל סדרת פלייאוף, ומקבל שחקן שאף משחק בודד לא היה אפילו השחקן הכי טוב בקבוצתו, האכזבה היא מרה. לאורך הפלייאוף, ובעיקר בסדרה מול דנבר, דוראנט היה נראה אבוד, לחוץ ולפעמים אף חסר אונים. אחוזי הקליעה שלו ירדו דרמטית מול אלה של העונה הסדירה, עם ירידה של לא פחות מ-10% אפקטיבים. גם בהגנה דוראנט לא הראה את אותה דומנינטיות מהעבר, כשבארבעת ההפסדים לדנבר, דוראנט מסיים עם מדד פלוס/מינוס מצטבר של מינוס 56. חבלי לידה בקבוצה חדשה, או שהסאנס מכרו את כל העתיד שלהם רק בשביל לקבל את דוראנט רגע לפני הנסיגה? נאלץ להמתין לעונה הבאה כדי לקבל את התשובה.
דיאנדרה אייטון
תוך כדי חגיגות אליפות המערב של 2021, כריס פול יצא מגדרו לפרגן לסנטר הצעיר של הסאנס על העבודה הנהדרת שעשה לאורך הפלייאוף, ואף טען: "הוא הולך לקבל הקיץ שקים של כסף". אמנם, אייטון היה אכן נהדר במהלך ריצת הפלייאוף, כשהוא נותן עבודת הגנה נהדרת על דייויס ויוקיץ' בשלבים הראשונים, ואף היה חתום על סל הניצחון במשחק השני בסדרה, אולם כשהגיע הקיץ הקבוצה סירבה לתת לו את חוזה המקסימום שהוא דרש לקבל.
מאז אותו מועד, אייטון והסאנס מתנהלים כמו זוג שלא רוצה להמשיך להיות ביחד, אך נמנע מלהתגרש בגלל שיקולים כלכליים. לאחר עונה מאכזבת, שהסתיימה בריב מתוקשר עם המאמן וספסול של אייטון לכל אורך המחצית השנייה של משחק 7, היה ברור שהקבוצה לא מתכוונת להציע לו חוזה גדול, ואף ניסתה לשווק אותו בשוק הטריידים, ללא הצלחה. אלא שאז, אייטון הצליח פתאום למצוא קבוצה אחרת (אינדיאנה), שהסכימה לתת לו את חוזה המקס שחיפש. פיניקס, הבינה שהיא לא יכולה להפסיד את השחקן שבחרה בבחירה הראשונה בדראפט תמורת כלום ובלית ברירה ניצלה את הזכות שלה להשוות את ההצעה. אייטון מעולם לא אמר אחרת, אבל היה ברור לכולם שהוא לא מרוצה, והיה מעדיף כי היו נותנים לו ללכת לקבל הזדמנות להתחלה חדשה במקום אחר.
חוסר שביעות הרצון של אייטון בלט לאורך העונה כולה, כשהוא לא רק שלא מתקדם בשום תחום, אלא מפגין נסיגה חדה ביכולת, בעיקר בהגנה. אותו אייטון שהרים הילוך בפלייאוף 21 כשבשיאו שיתק לחלוטין את יוקיץ' כמעט לחלוטין, הפך פתאום למטרה נוחה עבור שחקני היריבה, שחדרו פעם אחר פעם לצבע, ללא מפריע. ככל שעבר הזמן, אייטון איבד יותר ויותר דקות, כשבשלב מסויים אפילו ג'וק לנדייל האלמוני החל לקבל יותר דקות ממנו, כשהבדלי המאמץ בין השניים זועק לשמיים.
את הפלייאוף האחרון אייטון סיים עם פציעה שמנעה ממנו את התענוג להשתתף במשחק 6. האם מדובר אכן בפציעה רצינית, או רק בתירוץ של שחקן שמאס מקבוצתו? כנראה שלא נדע. בכל מקרה, לא יהיה מופרך בכלל להניח שהרומן בין הצדדים ייגמר כבר בקיץ הקרוב, ושאייטון ינסה להוכיח לכולם שהוא לא היה הבעיה, הפעם עם מדים של קבוצה אחרת.
מונטי וויליאמס
מבין כל האנשים שלא הכרתי במציאות, מונטי וויליאמס הוא ללא ספק אחד האנשים שאני הכי אוהב ומעריך. כל מי שראה את הנאום שלו בטקס האשכבה שנערך לאשתו, או להבדיל, את הנאום בחדר ההלבשה לאחר משחקם האחרון של הסאנס בבועה, לא יכול היה שלא להתרגש מהעוצמות האדירות לצד האנושיות המרגשת של האיש הזה.
גם מקצועית, למונטי מגיע קרדיט ענק על כל מה שעשה בפיניקס מהרגע שהגיע לשם, כשהוא מצליח לשנות לחלוטין את התרבות הארגונית של המועדון, והופך אותו ממועדון שהפך למושא לצחוק ולעג, למועדון שהגיע לגמר הליגה לפני שנתיים ושסיים עם המאזן הטוב ביותר בליגה (והגבוה בהיסטוריה של הקבוצה) בעונה שעברה – הישג שהביא לו את תואר מאמן העונה.
אלא שייתכן שהדמות האבהית שמונטי מביא לעמדת המאמן מתאימה יותר לקבוצות צעירות שצריכות הכוונה וסיוע עם הגעה לפלייאוף, כשהוא פחות מתאים למאבקי הפלייאוף עצמם ולצורך לעמוד ולנהל כוכבים עם אגו גדול. בכל הסדרות האחרונות מונטי נראה כמו מי שהמאמנים היריבים עושים לו בית ספר, כשהוא נכשל פעם אחר פעם בביצוע ההתאמות המתאימות. ווילי גרין היה תמיד צעד לפניו בסדרה מול הפליקנס בשנה שעברה; ג'ייסון קיד, שלא זכה במחמאות לא לפני ולא אחרי, היה נראה כמו גאון כדורסל בסדרה מול דאלאס בעונה שעברה; טיירון לו הצליח להקשות על הסאנס גם ללא צמד הכוכבים שלו, ולבסוף – מייק מאלון גרם למונטי להיראות מיואש לגמרי, כשמונטי בעיקר נגרר בסדרה ולא מצליח ליזום כלום.
מונטי גם נכשל ביצירת היררכיה ברורה בספסל והיה אחראי על המשברים של הקבוצה מול קראודר ואייטון, כנראה לא פחות מהשחקנים עצמם. מונטי נמנע מלתת הזדמנות לשחקנים וותיקים כמו וורן ורוס, ומנגד התעקש לדבוק בשחקן כמו לאנדרי שאמט, שכמעט אף פעם לא הצדיק את הקרדיט שקיבל. מונטי אף ניהל גרוע את פסקי הזמן, כשהשיא היה כשמתוצאה של 26:27, דנבר גמרה את המשחק (ואת הסדרה) עם ריצה של 0:17, מבלי שמונטי מגיב כלל.
בסופו של דבר, שתי הדחות משפילות שכאלה, עם כל הכשלים המקצועיים שתוארו, לא הותירו לקבוצה ברירה, ואישבייה נאלץ להודיע על פיטוריו של מונטי, בתקווה למצוא מאמן שידע לקחת את הקבוצה שלב אחד קדימה ממה שמונטי יכול היה. ניק נרס ומייק בודנהולזר עשויים להיות מועמדים ראויים.
לאן הולכים מכאן?
מצד אחד, כשיש לך שני סופרסטארים כמו בוקר ודוראנט, קשה שלא להיות אופטימי ביחס ליכולת הקבוצה לרוץ חזק בשנתיים הקרובות. קיץ שלם של עבודה משותפת ביחד, לצד בנייה נכונה של הקבוצה סביב השניים, בהחלט יכולה להעמיד את הקבוצה בעמדה אחרת לגמרי לקראת העונה הבאה.
מצד שני, בפני הקבוצה עומדים אתגרים של ממש, כשלפי השמועות הקבוצה כבר החלה לחפש טריידים לפול ולאייטון. לאחר הטרייד, מרחב התמרון של הקבוצה הצמצמם משמעותית, כשבקושי נותרו לה בחירות דראפט לסחור בהן, וכאשר תקרת השכר שלה מלאה כמעט לגמרי. בימים הקרובים נגלה האם ג'יימס ג'ונס יהיה זה שיצטרך להמשיך ולהתמודד עם אתגרים ושאלות אלה, או שאישבייה ימשיך לנקות אורוות, ולהביא לסאנס דמויות וקולות אחרים, שאולי אולי, יצליחו להביא גם לתוצאות אחרות.
