"כמו הבזק ברק": דרק ווייט הציל את בוסטון, ולפתע מוזכר בשורה אחת עם ג'ורדן

דרק ווייט מציג: כך הופכים בן רגע אחד משחקן לא מאוד מוכר, לגיבור שמוזכר בשורה אחת עם מייקל ג'ורדן. שום דבר לא הכין את השוטינג גארד בן ה-28 לרגע הגדול שחווה הלילה (בין שבת לראשון), כשקלע סל ניצחון דרמטי שהעניק לבוסטון ניצחון 103:104 והשווה את גמר המזרח ל-3:3.

ווייט אמנם היה שחקן מפתח בסן אנטוניו בעבר הלא רחוק, אמנם היה חלק בלתי נפרד מהמסע של הסלטיקס לגמר המזרח בעונה שעברה והעונה כבר זכה להכרה כשנבחר לחמישיית ההגנה השנייה של העונה, אבל סל הניצחון שקלע הלילה מריבאונד התקפה כשנותרו 0.1 שניות על השעון, כנראה ייזכר בתור הרגע הגדול בקריירה שלו.

"אם לא הכרתם את די-ווייט עד עכשיו, עכשיו אתם בהחלט מכירים", אמר מרכוס סמארט, שהחטיא את השלשה לפני הריבאונד המנצח של ווייט. "הוא פנומנלי כל העונה הזאת, הוא משחק ברמה שחשבנו שהוא מסוגל לשחק, והעובדה שדווקא הוא חתום על סל כזה, זה גורם לי אושר".

ווייט החל את המהלך המכריע בתור המוסר מקו החוץ, אבל האקטיביות והעירנות שלו עזרו לו לקלוע את סל הניצחון למרות שהיה אחד השחקנים הכי נמוכים על המגרש בהתקפה המדוברת. "הוא הגיע פתאום כמו הבזק של ברק, משום מקום, והציל אותנו. הוא הציל לנו את העונה", אמר ג'יילן בראון.

ולמרות שווייט עצמו הצטנע ואמר ש"בסך הכל הייתי פנוי לחלוטין, התרוממתי וקלעתי", אי אפשר להפריז בחשיבות של הסל הזה. רק כדי להבין עד כמה הוא נדיר, בארצות הברית כבר נברו במספרים וגילו שווייט הוא השחקן השני בלבד אי פעם שבפיגור קולע סל ניצחון על הבאזר של משחק פלייאוף עם פוטנציאל להדחה. האחרון שעשה את זה היה לא אחר מאשר מייקל ג'ורדן, עם הקליעה המפורסמת מול קליבלנד בפלייאוף 1989.

"או מיי גאד, זה הילד שלי!", התגאה ריצ'רד ווייט, אביו, בטוויטר, וג'ייסון טייטום הוסיף: "זה היה אדיר. שרטטנו את התרגיל והם סוג של ביטלו אותו, הכדור היה אמור להגיע אליי, אבל הם לחצו אותי אז מסרו אותו למרכוס. באותה נקודה, הכל היה נראה לי מעורפל. זה היה פאקינג משוגע, מטורף לגמרי".

שחקני הסלטיקס אמנם הקפידו להסביר בראיונות אחרי המשחק ש"אין עדיין מה לחגוג", אבל בחדר ההלבשה נשמעו צהלות וקשה היה להסתיר את האופוריה. במשחק 7 בעוד יומיים הם ינסו להשלים את המשימה ולעשות את מה שאף קבוצה לא עשתה מעולם, ולהשלים מהפך מפיגור 3:0 בסדרת פלייאוף אחרי 150 ניסיונות כושלים.

"מה שהביא אותנו לנקודה הזו זו קומבינציה של כל מיני דברים: אמונה, אהבה, לכידות, פיזיות, תקווה", מסביר המאמן ג'ו מאזולה. "זה מתחיל בחדר ההלבשה. בפיגור 3:0, החבר'ה האלה היו צריכים לעשות בחירה. הם בחרו להאמין אחד בשני, וזאת התוצאה".