פואד שוכר ואיברהים עקיל, מהמפקדים הבכירים בחיזבאללה, היו אחראים באופן ישיר לרציחתם של מאות חפים מפשע. האחד חוסל על ידי ישראל לפני כחודשיים בבניין שבו התגורר ברובע הדאחיה בביירות, וכשגם הטרוריסט האחר מת לצד 12 ארכי-מרצחים נוספים בארגון – בפעולת הסיכול ביום שישי שעבר – נסגרו מעגלים רבים.
אחד מהם קשור באופן ישיר לאחד ממאמני הכדורסל המצליחים בעולם, סטיב קר. פרופ' מלקולם קר, אביו של מאמן גולדן סטייט ווריורס ונבחרת ארה"ב, נרצח ביריות בביירות לפני 40 שנים.
סבו וסבתו של סטיב היו נוצרים מיסיונרים שהשתקעו בבירת לבנון וקבעו בה את חייהם. במשך עשרות שנים הם לימדו באוניברסיטה האמריקאית בעיר, שבראשה עמד אחר כך בנם כנשיא. רעייתו של מלקולם ואמו של סטיב, אן זוויקר-קר, סיפרה על עבודת המחקר של בעלה: "הוא היה כל כך גלוי וכן, עד שלעיתים הכניס אותו לצרות. אף שפעמים רבות הוא נחשב 'פרו-ערבי' בכתיבתו על הסכסוך במזרח התיכון, הוא היה ביקורתי כלפי הערבים בדיוק כפי שהיה כלפי הישראלים. הוא דיבר את האמת כפי שראה אותה והיה מחויב לשלום ולבניית הבנה הדדית בין העולם הערבי לבין ישראל והמערב".
"חיזבאללה היה אז ארגון חדש, שעוד קרא לעצמו הג'יהאד האיסלאמי. ראשיו, בהם חסן נסראללה, שלחו את שוכר ועקיל – שהיו אז צעירים כבני 20 – למשימות רצח והרס של נכסים וגורמים מערביים", מספר אל"מ (מיל') ד"ר משה אלעד, מזרחן בכיר ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, הנחשב מומחה לחקר לבנון. "יחד עם טלאל חמיה, כיום ראש אגף המבצעים בארגון, ועלי כרכי, שאותו ניסה צה"ל לחסל השבוע, הם תיכננו את הפיגועים הקשים במחנה המארינס בביירות ובשגרירות ארה"ב בבירה הלבנונית, וקטלו את חייהם של יותר מ-300 אזרחי ארה"ב. הם גם רצחו ארבעה אישים בולטים בעיר, בהם פרופ' קר. ב-19 בינואר 1984 הגיעו חברי החוליה לאוניברסיטה האמריקאית, שלפו אקדחים וירו בו למוות".
סטיב היה אז כדורסלן צעיר בן 18 באוניברסיטת אריזונה; הרומן שלו עם הנבחרת הלאומית האמריקאית, שהגיע לשיא בחודש שעבר עם הזכייה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בפריז, החל שנתיים מאוחר יותר – כשהניף איתה כשחקן את גביע העולם – ומשם המשיך לזכייה בתשע אליפויות NBA (חמש על המגרש ועוד ארבע על הקווים), אבל כפי שהעיד – חייו כבר לא היו אותו דבר אחרי רצח אביו.
"האובדן הזה גרם לי להבין את הכאב שרבים כל כך חוו, ופקח את עיניי", סיפר קר בעבר. "עד שאתה חווה דבר כזה, אתה לא באמת יכול להרגיש את שברון הלב. כשאתה קורא בעיתון על פיגוע שבו מתו שמונה אנשים, אתה מדפדף הלאה. אבל לא אחרי שאדם קרוב אליך נרצח. כשאני קורא ידיעה כזו, אני חושב על כך שיש עכשיו שמונה משפחות נוספות שהתרסקו וחייהן השתנו לעד".
קר סיפר כיצד הטרגדיה השפיעה על הקריירה ועל הפרספקטיבה שלו: "כל אדם נאלץ להתמודד מתישהו עם טרגדיה כזו או אחרת, אבל כשזה קורה בשלב כל כך מוקדם, אתה מבין כמה החיים שבריריים. ואז, כשאתה משיג משהו טוב – משפחה, עבודה, כל דבר אחר – אתה נאחז בו ומעריך אותו יותר".
ד"ר אלעד מכיר היטב את לבנון. הוא כיהן בעבר כמושל העיר צור ופיקד על גזרת בינת ג'בל ביחידת הקישור ללבנון (יק"ל). כחובב כדורסל מושבע, גם סיפורו של קר ליווה אותו. "ב-1988, ארבע שנים לאחר הרצח, אוהדי יריבה במשחק קולג' צעקו לעברו של סטיב 'PLO' (אש"ף) ו'אביך הוא היסטוריה'. הוא כמעט נשבר, וסיפר ל'ניו יורק טיימס' כי כששמעתי את הצעקות הללו, פשוט הפלתי את הכדור מהיד והתחלתי לרעוד. היו לי דמעות בעיניים, וזה החזיר אותי לזיכרונות של אבא.
"אימו עמדה על כך שרוצחי בעלה יישפטו על מעשיהם, אך ארה"ב לא הצליחה ללכוד אותם והציעה מיליוני דולרים כפרס על ראשם. סטיב עצמו, לעומתה, מעולם לא התעניין בזהות הרוצחים ולא דרש שיבואו על עונשם", מסכם אלעד. "אחרי טבח 7 באוקטובר בישראל, הוא התראיין בארה"ב, וכשהעיתונאי הזכיר לו כי גם אביו נרצח באכזריות בידי טרוריסטים – נדהמתי מתשובתו כי 'אינני מחפש נקמה' ו'זה טרגי במיוחד, כי אבי הקדיש את חייו לשלום במזרח התיכון'".
מה דעתך על הכתבה?