רגע לפני תחילת עונת 2006/07 ב-NBA, ריק ברונסון נחתך מהסגל של פילדלפיה סיקסרס. ריק, רכז שלא נבחר בדראפט של 1995 אבל בזכות נחישות אדירה עבר בין קבוצות NBA ו-CBA רבות במהלך הקריירה שלו, החליט לפרוש באותו הרגע שבו הבין שלא יקבל חוזה מהסיקרס. הוא סיים את קריירת ה-NBA שלו עם ממוצעים של 3.2 נקודות ו-2.6 אסיסטים למשחק.
כשעזב את מגרש האימונים של הסיקרס, ריק התקשר לבשר למשפחתו הצעירה את החדשות. בנו בן ה-10, ג'יילן, לקח קשה מאוד את הבשורה. הוא הסתגר בחדרו ובכה. כשריק חזר הביתה הוא נכנס לחדרו של ג'יילן ודיבר איתו. "אם אתה רוצה להיות כדורסלן, גבר, אתה צריך לעבוד יותר קשה מכל אחד אחר שאתה מכיר" אמר לו.
ברונסון הצעיר לקח את הדברים של אביו ברצינות והשקיע את כל כולו במשחק שהוא אהב מגיל שנתיים – אז היה לוקח את התיק של אביו ומודיע לאמו שהוא יוצא לאימון. ברונסון, אחרי פרישתו מכדורסל, האב נשאר קרוב למשחק וקיבל עבודות רבות באימון תיכונים, קולג'ים וקבוצות מקצועיות.
Little Jalen Brunson on the floor of Madison Square Garden.
— New York Basketball (@NBA_NewYork) July 1, 2022
Dad Rick was on 3 Knicks teams including the 1999 Eastern Conference champs.#Legacy #NewYorkForever pic.twitter.com/uohbJP6jqm
ג'יילן עבר עם אביו מעיר לעיירה ובכל מקום, מצא מגרש שעליו עבד על המשחק שלו בריכוז ובמשמעת עצמית מרשימים. ריק התעקש שבנו יתאמן בעיקר על מגרשים בחוץ ולא באולמות החדשניים בהם עבד כמאמן. הוא לא רצה שהילד שלו יהיה מפונק ויתרגל רק למגרשים היפים והממוזגים.
ריק הכין את ג'יילן היטב ל-NBA. ברונסון, אחרי שהפך לשחקן חשוב בדאלאס מאבריקס, השתדרג לעמדת כוכב הגדול של ניו יורק ניקס. כוכב ענק שהיה ראוי והיה יכול לקבל חוזה עצום אבל החליט לעשות משהו שאף כוכב אחר לא עשה בעבר: ג'יילן ברונסון ויתר על 113 מיליון דולר שמגיעים לו מניו יורק ניקס וחתם על חוזה "מוקטן" ביחס למעמדו.
ביולי האחרון, הרבה לפני שהחוזה הנוכחי שלו אמור היה להסתיים, ברונסון חתם על הארכת חוזה בשווי 156.5 מיליון דולר לארבע שנים – 113 מיליון דולר פחות ממה שהיה יכול לקבל אם היה ממתין לפרי אייג'נסי שלו. אף אחד בהיסטוריה של ה-NBA לא וויתר על כל כך הרבה כסף. בטח לא שחקן שנכנס לשיא הקריירה שלו.
היו שחקנים שוויתרו על כסף כדי להישאר בקבוצתם בעבר – דירק נוביצקי חתם עם דאלאס מאבריקס על הסכם בשווי 25 מיליון דולר לשלוש שנים ב-2014 כשהיה יכול להרוויח, על פי חוקי תקרת השכר, בערך פי ארבע יותר במקומות אחרים. טים דאנקן גם כן וויתר על שכר משמעותי כדי להישאר בסן אנטוניו. אבל בשני המקרים, היה מדובר בשחקנים מבוגרים, מעבר לשיאם, שלא וויתרו על יותר ממאה מיליון דולר.
ברונסון – כמו הקוורטרבק האגדי טום בריידי שוויתר על כסף כדי לאפשר לניו אינלנגד פטריוטס לבנות סביבו קבוצה חזקה יותר – העניק לניקס את היכולת לפעול באקלים פיננסי מאוד קשה לקבוצות שמעל ה-"second apron" – סט חוקים נוקשים מאוד המוטלים על קבוצות שמשלמות מעל תקרת השכר והיוקרה. סט חוקים שהוסכם עליו בהסכם השכר הקיבוצי של ה-NBA ואמור למנוע הצטברות של כישרונות במספר מועט של קבוצות. בעצם ברונסון איפשר לקבוצתו לגייס שחקנים איכותיים שיעזרו לה לזכות באליפות בפעם הראשונה מאז 1973.
"הבטחתי לעצמי הרבה מאוד כסף כדי לסייע לי, למשפחה שלי ולמשפחה המורחבת שלי", הסביר. "בזמן הזה, לא רציתי לחכות שנה (לפרי אייג'נסי). הרבה יכול לקרות בשנה. כולם יודעים שהרבה יכול לקרות בשנה. אז זה משהו אחד. דבר שני: כפי שכבר אמרתי בעבר: אני אוהב את זה כאן בניו יורק. אני רוצה להישאר כאן עד סוף הקריירה שלי. ולנצח זה הדבר הכי חשוב, יותר חשוב מכל הישג אינדיבידואלי. אנחנו מנצחים כקבוצה, אינדיבידואלים יכולים לצמוח מזה, כולם יכולים לאכול מזה. וזה העניין. זה מה שאני חושב עליו כל הזמן. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לנצח?". אז ברונסון גם השיג הרבה מאוד כסף וגם וויתר על מספיק כסף כדי שזה לא יפגע במטרה המקצועית שלו: לנצח.
ג'יימס דולן הוא הבעלים של ניו יורק ניקס מאז סוף המאה ה-20'. הוא הוגדר על ידי דיוויד סטרן, הקומישינר לשעבר של ה-NBA כמישהו "שאינו המודל לניהול אינטליגנטי". על המגרש, הקבוצה שלו בקושי העפילה לפלייאוף מאז 2003/04 כי נבנתה לפי גחמות שלו ולא על ידי אנשי מקצוע. הוא הואשם בהטרדות מיניות ובנקמנות נגד "אויבים" – אנשים כגון כוכבי הקבוצה לשעבר שמתחו עליו ביקורת בתקשורת. אחרי משחקים דולן היה מתעקש לנגן בגיטרה שלו ולשיר מול השחקנים והמאמנים בטיסות חזרה הביתה – כשזה היה הדבר האחרון שהם רצו לשמוע. דולן יצר תרבות נוראית ב-MSG, החברה המנהלת של הניקס ושל ניו יורק ריינג'רס, קבוצת ההוקי.
ואולם, מאז 2020 הניקס מנוהלים על ידי ליאון רוז, סוכן לשעבר שקיבל מהבעלים מנדט מלא לעשות את כל השינויים שהיה צריך לעשות בארגון הרקוב בתפוח הגדול. רוז, שמכיר את דולן שנים רבות לפני שבא לעבוד אצלו, הגיע לשנות את הניקס עם תנאים מאוד ברורים לגבי איך הוא ינהל את הארגון: דולן לא יכול להיות מעורב בקבוצה.
ואכן, כיום דולן בקושי נמצא במשרדי ההנהלה של הקבוצה וגם בקושי מדבר עליה. וויליאם ווסלי, איש שזוכה לאמון של רוז ומוכר מאוד ב-NBA ובעולם הכדורסל כאיש אמין וחכם, הוא נציגו של דולן בהנהלה אבל בהרבה מובנים גם זה שאחראי על כך שדולן לא יתקרב לקבוצה.
מה שחשוב באמת זה שאצל רוז "אין בולשיט" לפי האנשים והשחקנים שעובדים איתו ומולו. הוא תמיד אומר את האמת, הוא יודע לדבר עם כישרונות ולמשוך אותם והוא נתן למאמן שבחר טום תיבודו, את סוג השחקנים שהוא אוהב לעבוד איתם.
את ברונסון, רוז משך מהמאבריקס לא רק עם הצעה כספית גדולה יותר מאשר מה שדאלאס הציעה, אלא מאחר שבנה עבורו סביבת עבודה שהוא רצה להיות בה. אבא שלו עובד בניקס כמאמן, לצידו גייסו חברים שלו מהקולג' והוא נמנע מלהביא כוכבים עם שם גדול, שלאורך ההיסטוריה קרסו מעומס הציפיות של העיר ניו יורק על גבם.
עבור ברונסון – שבעבר הגדיר את חבריו לניקס של אביו, לארי ג'ונסון ומרקוס קמבי – כ"חברים הטובים שלי" (הוא היה ילד בגן) ההצטרפות לניקס היתה מעין חזרה הביתה. ורוז גרם לו להרגיש ככה. ואכן ברונסון וחבורתו הגיעו לכל משחק כאנדרדוגים ונלחמו כמו כלבים – זו בדיוק התרבות שרוז בנה במדיסון סקוור גארדן. זה בדיוק מה שברונסון התחבר אליו. בזכות התרבות הזו ברונסון רצה להישאר בניקס וגם הסכים לוותר על 113 מיליון דולר – מה שאיפשר לקבוצה להביא את או.ג'יי אננובי, מיקל ברידג'ס (חברו של ברונסון מווילאנובה אותה הובילו לצמרת כדורסל הקולג'ים) וקרל אנתוני טאונס.
יש בסיפור של ברונסון מסר על "העובדים החדשים" – בני דור ה-Z והאלפא שנכנסים לעולם העבודה. בתחילת 2024 פרסמו ב-New Possible, חברת ייעוץ בריטית, את הסקר השנתי שלהם על "מה עובדים רוצים". חמש הסיבות לכך שעובדים רוצים לעזוב את מקום העבודה הן "תרבות עבודה לא בריאה" (27% מהעובדים ציינו שזו הסיבה העיקרית לכך שהם רוצים לעזוב את מקום העבודה שלהם), הנהגה גרועה (23%), תשלום לא מספק (16%), מחסור במשאבים וצוות עובדים (10%) וחוסר איזון בין העבודה לחיים (9%).
חמש הסיבות העיקריות לכך שעובדים רוצים להישאר במקום העבודה הן עמיתים טובים בעבודה (30%), גמישות – גם בסוגי הפעולות שהם עושים וגם מאיפה הם עובדים (30%), תרבות בריאה (11%), תחושת סיפוק מהעבודה (11%) ותנאי עבודה טובים (9%).
שימו לב, "כסף" הוא פשוט לא גורם מוטיבציה חזק כמו לעבוד עם חברים, גמישות ותרבות בריאה. ולפי הסקר, הדברים שהופכים את העבודה למקום עם "תרבות לא בריאה". ברונסון הוא נציג מבוגר של דור ה-Z וכל כך שונה מהכוכב הגדול האחרון של הניקס.
בעונת 2010/11 ניו יורק ניקס הבטיחה לעצמה את הסופר-סטאר של דנבר נאגטס בזמנו, כרמלו אנתוני. אנתוני, שהיה אמור לסיים את חוזהו בדנבר בתום עונת 2010/11, דחף לטרייד באמצע העונה. הניקס, שבעצמם היו נואשים לסלבריטאי על במדי הקבוצה, גם לא גילו סבלנות ולכן העבירו לדנבר ארבעה שחקנים ובחירות דראפט, שאיתם דנבר הצליחה לבנות קבוצה שזכתה באליפות.
הניקס, לעומת זאת, היו תקועים במשך שנים עם כוכב על שדרש חוזה מקסימום ומאחר שלא חיכה לחתום בחינם בניו יורק, הקשה על קבוצתו להחתים צוות מסייע איכותי. סביב ברונסון נבנתה ניקס אחרת לחלוטין. הכוכב הגדול אינו אנוכי אלא מנהיג שאוהב את המשחק ואת הקבוצה.
מדברים הרבה על כך ש"הדור החדש" לא מחוייב למקום העבודה שלו ולקבוצות שלו כמו הדורות הקודמים. זה כמובן מאוד אינדיבידואלי ובמקרה של ברונסון מתגלה כבולשיט מוחלט. "הדור החדש" מחויב להצלחתו ולמקום עבודתו אם מקום עבודתו מחויב לייצר סביבת עבודה ותרבות עבודה שתתאים לדור החדש. זה נכון לברונסון וזה נכון גם לבני דורו שאינם כוכבי על ב-NBA.
מה דעתך על הכתבה?