קחו לעצמכם דקה או שתיים לצפות בכדורסל של בוסטון מעונת 1985/86. מדובר באחת מהקבוצות הטובות בהיסטוריה של המשחק. שמלבד מאזן 1:50 בבית (0:10 בפלייאוף, 1:40 בעונה הרגילה) ניצחה 19 משחקים נגד קבוצות עם 50 או יותר ניצחונות והפסידה רק 2 וההפרש הממוצע שלה במשחקים שסיימו סדרות עמד על 20.3 נקודות. לארי בירד זכה באותה עונה בתואר ה-MVP השלישי ברציפות שלו וגם היה ה-MVP של סדרת הגמר נגד יוסטון. מלבד הכישרון העל דורי בירד, שיחקו בקבוצה הזו עוד ארבעה הול אוף פיימרים – קווין מקהייל, רוברט פאריש, דניס ג'ונסון וביל וולטון. המאמן שלהם היה קיי.סי ג'ונס, שזכה בשמונה אליפויות כחבר לקבוצה של ביל ראסל. ועכשיו תבינו איך האגדות האלה קשורות לפריחה של קופר פלאג, הרוקי שמככב במדי דאלאס השנה. הסיפור שלו מאוד שונה מכדורסלנים בני דורו שגדלו על קובי בריאנט, לברון ג'יימס, קווין דוראנט או סטף קרי.
קלי באומן גדלה במיין עם פוסטר של בירד במטבח וצפייה משפחתית (או לפחות האזנה) לכמעט כל המשחקים של הסלטיקס. באומן שיחקה כדורסל בעצמה, פיתחה מובים בלואו-פוסט כמו של מקהייל, והתלהבה במיוחד מהביצועים של הירוקים באותה עונה היסטורית.
"זה היה הכדורסל הכי טהור שראיתי בחיי" הסבירה בראיון ל-ESPN. "הכדור לא נגע בפרקט, הוא נמסר בין שחקן לשחקן בזרימה מושלמת, הם היו חסרי אנוכיות ושיחקו כדורסל בצורה הכי נכונה. הם וויתרו על זריקות טובות בשביל זריקות מצוינות לחברים שלהם לקבוצה".
על הקבוצה הזו – שריסקה את הליגה 20 שנה לפני שקופר פלאג נולד – באומן-פלאג גידלה את הבן שלה. קלי היתה שחקנית בקבוצת התיכון האזורי שבמיין, תיכון נוקומיס. היא היתה אחת מהשחקניות הטובות באזור ואף היתה קפטנית של נבחרת האוניברסיטה המקומית בסוף שנות התשעים. היא גם כיכבה בניצחון המפורסם ביותר של הקבוצה בטורניר המכללות – על סטנפורד הגדולה.
בן זוגה ראלף פלאג גדל גם הוא באזור ושיחק בקולג' הקהילתי איסטרן מיין. בדייטים שלהם הם דיברו בעיקר על כדורסל. אחרי הקולג' היא החלה לאמן ילדות בכדורסל. ב-2004 ילדה שני תאומים פגים – שבועות רבים לפני שהיו אמורים להיוולד. אחד מהבנים, ריידר, מת כמה ימים אחרי לידתו. אחיו האנטר שהה יותר מ-100 ימים בפגייה. אחרי האירוע הקשה, קלי וראלף עברו טיפול הפריה ושנתיים לאחר מכן, בדצמבר 2006, נולדו קופר ואייס.
האנטר, אייס וקופר בילו עם אמא שלהן שעות על גבי שעות באולם הכדורסל. חיכו שתסיים את האימון ואז ירדו לפרקט לקבל אימון אישי מאימא שלהם. בין אימונים היתה מושיבה אותם מול DVD וסרטוני יוטיוב של הסלטיקס וכיוונה אותם לראות את "המסירות, החסימות, הפעולות הלא אנוכיות". כשאימנה את בניה, הדגישה וטיפחה יסודות אנושיים כגון תחרותיות יציבות ו"לעשות את הדברים הקטנים בצורה הנכונה".
במשחקים בחניה של בית המשפחה, היא לא היתה נותנת לקופר לנצח רק בגלל שהיה קטן. בפעם הראשונה שהוא ניצח אותה זה היה בכיתה ה' כי הוא באמת הצליח לגבור עליה. כדי להבין ששום דבר לא בא בקלות, בחורף הוא היה צריך לפנות שלג בעצמו כדי לזרוק לסל או לשחק אחד על אחד עם אחיו.
מגיל מאוד צעיר, קלי הכניסה את קופר לשחק עם ילדים בוגרים ממנו בשנה או יותר. בכיתה ו' הוא התחיל לעבוד עם המאמן האישי מאט מקינזי, שקבע שהוא כבר ברמה הטכנית של שחקני תיכונים. אחרי כל אימון התאמן פלאג על 500 זריקות שונות. כשחקן בכיתה י' כבר שיחק משחקים נגד שחקני קולג'. גם ל-NBA הגיע צעיר במיוחד – כשהוא רק בן 18 (חגג יום הולדת 19 ב-21 בדצמבר).
מהרגע שבמשפחת פלאג הבינו שקופר יכול להיות מקצוען, המטרה שלו ושל המשפחה כולה, לפי קלי, הפכה "לעזור לקופר להיות הגרסה הכי טובה של עצמו כשחקן כדורסל וכאדם". במשפחת פלאג מדגישים שאין רדיפה אחרי מעמד, תארים אישיים או "מיתוג". אלו דברים שנוגדים את הרוח הקבוצתית של הסלטיקס 86'. ותמיד תמיד, הדבר הכי משמעותי מבחינת פלאג, היא העובדה שהוא כמעט ולא הפסיד משחקים – בבית ספר, בסבבי ה-AAU ובקולג'. פלאג גדל על "כדורסל נכון ומנצח" וככה הוא שיחק כל חייו. במטרה לנצח בדרך הנכונה.
פלאג נכנס ל-NBA לפרנצ'ייז שלא היה יכול לעשות יותר טעויות ושטויות בבניית הקבוצה שסביבו. הוא נאלץ לשחק כרכז בפעם הראשונה בקריירה שלו, כשהכוכב הגדול – אנתוני דיוויס – לא בנמצא, והודה: "בחיים שלי לא הפסדתי כל כך הרבה".
ואולם אחרי פיטורי ניקו האריסון, חזרתו של דיוויס לחמישייה, הכנסת כמה פוינט גארדים שאינם דיאנג'לו ראסל לרוטציה, לפתע-פתאום פלאג התחיל להראות שוב את הפוטנציאל העצום שלו כשחקן NBA חכם, תחרותי ופחות נגוע בכל מיני התנהגויות וגחמות של הכדורסלן המודרני.
ואת המחמאה האולטימטיבית קיבל אחרי משחק מול דנבר מניקולה יוקיץ', הכדורסלן הכי טוב בעולם כיום. "כשאני רואה אותו, הוא לא מרגיש לי כמו שחקן צעיר", אמר הסנטר הסרבי. "זה נראה שהוא מגיע עם ניסיון רב במשחקים חשובים. זו הדעה שלי. הוא נראה ממש בוגר על המגרש".
איכשהו, למרות שזה לא מגיע לה, לדאלאס יש את השחקן האמריקאי הגדול הבא. כל מה שהיא צריכה לעשות עכשיו זה לבנות מסביבו קבוצה כמו שצריך ולא ייקח עוד הרבה זמן עד שהיא תהפוך שוב למועמדת לאליפות.
מה דעתך על הכתבה?