כבר באוקטובר, מאט בארנס – לשעבר שחקן NBA וכיום פודקסטאי מצטיין – ניסה להזהיר את אוהדי ניו יורק ניקס שמייק בראון לא אמור להיות מאמן ראשי של קבוצה ב-NBA, ועל אחת כמה וכמה לא של הקבוצה שלהם. "מייק הוא אחלה בנאדם אבל הוא לא מנהיג של גברים", אמר בארנס, שבראון אימן אותו בעונת 2011/12 בלוס אנג'לס לייקרס.
"כמאמן ראשי אתה חייב לזכות בכבוד של השחקנים, במיוחד השחקנים היום שיש להם כל כך הרבה כסף" אמר בארנס. "ומייק כזה בחור נחמד… זה מה שדופק אותו בסופו של דבר. הוא רוצה להיות קול עם כולם ואז כשצריך להוריד את הפטיש על הראש של מישהו, זה לא קורה. ראיתי את זה קורה. הוא היה מאמן שלי בלייקרס אחרי שפיל ג'קסון פרש… וזה היה אסון. קובי בריאנט ורון ארטסט היו מחליפים את עצמם. הם רמסו את המאדרפאקר הזה. הרבה השתנה מאז, אני חושב שמייק למד הרבה מאוד כעוזר מאמן של סטיב קר בגולדן סטייט אבל בסופו של דבר יש הבדל בין להיות עוזר מאמן מעולה למאמן מעולה. בסקרמנטו זה עבד בהתחלה אבל הידרדר מהר מאוד ובניו יורק, יאכלו את מייק בחיים".
כאמור, את הדברים בארנס אמר באוקטובר. אנחנו בסוף ינואר ונראה שאת מייק בראון – שאימן את קובי, לברון ג'יימס, היה אהוב השחקנים בגולדן סטייט, זכה בתואר מאמן השנה בסקרמנטו – נטחן בעודו בחיים על ידי התקשורת הניו יורקית, כשהקבוצה שלו – אחרי הצלחה התחלתית ואף זכייה בתואר "גביע ה-NBA" התפוררה לכל הכיוונים. יש דיווחים על בעיות כימיה קשות בחדר ההלבשה ודיבורים על שחקנים שלא "קונים" את הסחורה של המאמן הראשי.
Matt Barnes just brilliantly explains why Mike Brown is not a good HC. Watch this because this is happening right now.
— Tedd Buddwell ?? (@TedBuddy8) January 20, 2026
pic.twitter.com/ehitIdYpDn
לפי מה שבראון אמר בעצמו לעיתונאים, הוא הגיע לניו יורק ניקס כשהוא יודע שהוא לא היה האופציה הראשונה לתפקיד. הניקס, אחרי פיטורי טום ת'יבודו, דפקו על דלתה של כל קבוצה שחשקו במאמן שלה ונדחו – לא בנימוס. אז הם בסופו של דבר הגיעו למייק בראון והוא התחיל את דרכו בניו יורק בארבע שיחות אישיות עם כוכב הקבוצה ג'יילן ברונסון. כל השיחות לא היו על כדורסל בכלל. "יהיה לנו עוד הרבה זמן לדבר על כדורסל עד לרמה שהוא יהיה עייף מלדבר איתי על כדורסל" אמר בראון לאת'לטיק. "אני רוצה להכיר את השחקנים כבני אדם כי מה שיהיה בינינו זו תהיה מערכת בין בני אדם. זה מתחיל בזה שהם מכירים אותי ואני מכיר אותם. ואין דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר לדבר איתם על המשפחה שלהם, מה שהם אוהבים לעשות, איפה הם חיים, איפה הם מבלים בחופש שלהם".
העניין הוא שהניקס יצאו בדיוק ממערכת יחסים עם מאמן אובססיבי לכדורסל שלא נתן להם הנחות על המגרש בגלל שהוא ידע מה עושה להם טריגר. הוא התייחס אליהם ככדורסלנים שבאים לתת עבודה והם נתנו עבודה. זו גישה שעבדה והובילה את הניקס לגמר המזרח הראשון שלהם ב-25 השנים האחרונות, כולל ניצחון על בוסטון השנואה בפלייאוף.
הניקס תחת ת'יבודו היו קבוצה קשוחה, חכמה שמוציאה את הטוב ביותר מהסגל שלה. שחקנים חטפו על הראש כשהרימו אותו יותר מדי וכשכאב להם שריר החשק, המאמן שלהם מתח אותו עוד קצת. ושוב, זה עבד. הניקס שיחקו כמו שהניקס צריכים לשחק, הרבה מאוד קשיחות ונחישות, בלי התקפה יותר מדי מתוחכמת, בלי חיבוקים מיותרים, בלי מוצי-פוצי בחדר ההלבשה. תכל'ס, אידיאלית מייק בראון היה מגיע לניו יורק כדי להיות עוזר מאמן של ת'יבודו. אבל "אידיאלית" זה לא משהו שקורה בניקס אף פעם.
באחד מהראיונות הנדירים שלו מאז שליאון רוז מנהל את הניקס (מ-2020) הבעלים הגרוע של הקבוצה ג'יימס דולן זרק פצצת ציפיות על הקבוצה ואמר שהיא צריכה לזכות באליפות. זה בטוח לא הוסיף ללחצים בחדר ההלבשה, שהתחיל להתפורר אחרי הזכייה בגביע ה-NBA שחקנים מתלוננים על "ההקרבה" שהם צריכים לעשות, שחקנים מעירים אחד לשני על ההגנה של האחר בפני התקשורת ואוהדים מנסים להבין בפורומים מי החפרפרת בחדר ההלבשה שכל הזמן מדליפה סיפורים לתקשורת הניו יורקית האכזרית.
בסופו של דבר הבעיה העיקרית היא שהקבוצה הזו בנויה לא טוב. ת'יבודו הצליח לעשות את המיטב עם מה שקיבל כי הוא התמקד בפתרונות מעולם הכדורסל לבעיה המרכזית של הקבוצה: ג'יילן ברונסון וקרל אנת'וני טאונס, שני השחקנים הכי טובים של הניקס, הם חורים בהגנה. וכשטאונס, לפי הדיווחים, לא מוכן להקשיב למאמן, לא נותן את הכל בהגנה, לא מפסיק לאבד כדורים, ומתלונן שהוא זה שתמיד מקריב ולהתאים את עצמו – אין לניקס שום סיכוי להיות קבוצה מתפקדת ברמה הכי גבוהה. אפילו במזרח החלש.
והשורה התחתונה היא ברורה. כרגע אין פתרון טוב לניקס שכולל את האפשרות שבראון וטאונס ישארו בקבוצה.
מה דעתך על הכתבה?