טור שפורסם ב"גרדיאן" עוסק בדני אבדיה וטוען כי הביקורת נגדו ב-NBA כבר מזמן אינה רק מקצועית. הרקע הוא משחק השיא של אבדיה העונה מול יוסטון רוקטס, בו קלע 41 נקודות במדי כש-13 מהן מקו העונשין. ברשתות כונה "סוחט עבירות" וכשפורוורד יוסטון טארי איסון נשאל מה מקשה על השמירה עליו, הוא השיב במילה אחת: "זברות" – כינוי לשופטים.
הכותב ציין כי עם עליית המעמד של אבדיה בליגה — מועמדות לשחקן המשתפר, בחירתו לאולסטאר — גברה גם הביקורת. לדבריו, השיח ברשתות הידרדר לכינויים קיצוניים כגון "טרוריסט" ו"רוצח עם", תוך הפיכתו של אבדיה ל"שליח" או "סמל" של הלחימה בעזה והגבולות נחצו.
בנקודה זו בטור הודגש במפורש: אין ראיות לכך שאבדיה ביצע פשעי מלחמה, ואין בסיס עובדתי לטעון שהיה מעורב באלימות נגד אזרחים. הכותב אף קובע כי "אבדיה לא ביצע פשעי מלחמה", וכי הוא השלים את שירותו הצבאי במסגרת גיוס חובה עוד לפני ההסלמה הנוכחית. לדברי הכותב, ניתן למתוח ביקורת פוליטית על עמדותיו של השחקן — אך אין מקום לייחס לו אחריות פלילית ללא הוכחה.
כן ישנה ביקורת על עמדותיו של אבדיה, במיוחד על הצהרותיו על אהבתו לישראל ושתיקתו בנוגע להרג אזרחים פלסטינים. הכותב טען כי "ניטרליות אינה נתפסת כעמדה רצינית" בעידן הנוכחי, ומעלה את הטענה כי אי אפשר ליהנות מהזהות הלאומית מבלי להתמודד עם ההשלכות שלה בזירה הציבורית.
אבדיה עצמו אמר בעבר: "אני ספורטאי. אני עומד מאחורי המדינה שלי כי משם באתי… למה אני לא יכול פשוט להיות שחקן כדורסל טוב?". בטור נטען כי כאן טמון ה"מלכוד": הרצון להפריד בין ספורט לפוליטיקה, כאשר הזהות הלאומית עצמה הופכת לחלק מהשיח.
המאמר סיכם כי הדיון סביב אבדיה משקף מתח רחב יותר — בין זעם פוליטי אמיתי לבין הפנייתו כלפי דמות ציבורית שקל לזהות ולתקוף. לטענת הכותב, הסכנה אינה בכך שאבדיה יתחמק מביקורת, אלא בכך שוויכוח מוסרי רחב יהפוך לוויכוח על זריקות עונשין.
מה דעתך על הכתבה?