הסיבוב הראשון נותן לנו הרבה יותר ממה שביקשנו, לטוב ולרע. חביבי, אתה לא המנה העיקרית, תן להתניע באיזי. יש כל כך הרבה נושאים שדורשים את תשומת ליבנו, אז החלטנו לדלג ביניהם בחינניות. רשמים ראשוניים מהסיבוב הראשון. תתכבדו.
סן אנטוניו ו-OKC מעל כולן
היריבות בין הספרס לת'אנדר כבר בעיצומה. במערב צמחו להן שתי קונטנדריות צעירות, והן מטילות צל כבד על כל הליגה לעשור הקרוב. הת'אנדר כבר שם, כמובן, אבל הספרס האיצו את הטיימליין שלהם בחסות עוד זינוק של וומביניאמה, וסגל מרשים ואתלטי שנבנה סביבו. ונשאלת השאלה מי הפייבוריטית מביניהן.
אני עדיין לא מוכן להמר על הספרס, לא העונה. אבל אם מסתכלים לשנים הבאות, קשה לבחור קבוצה שנמצאת בעמדה טובה יותר, עם כל הכבוד לסם פרסטי והאלופה שבנה. התקרה של וומבי פשוט גבוהה מדי. אנחנו כמו קהל בהופעות הראשונות של הביטלס. בליגה עם חוזי מקסימום, סופרסטאר על-דורי כמוהו פשוט שווה יותר מכל דבר אחר. ורק שיפגשו בריאות בגמר המערב הקרוב, ונוכל להשבית את המשק בשביל לקום לראות כל משחק בסדרה הזו. לו יהי.
פציעות
זה לא סוד אבל גם לא כיף גדול. המרתון של ה-NBA בודק את העמידות של האתלטים הכי טובים בעולם, במקום פשוט לתת לנו להנות מהם. וגם אלה שהגוף שלהם כבר הוכיח שהוא כשיר למשימה יכולים ליפול עקום במן אקראיות אכזרית. הגיבורים הטרגיים של הסיבוב הם אנתוני אדוארדס ודונטה דיוינצ'נזו, אבל לצערנו הם לא לבד. זה מבאס ואין לי הרבה מה להגיד על זה, למעט רעיונות שאף אחד לא יאמץ אף פעם. נמשיכה.
לברון ג'יימס
אם הלייקרס לא יהיו קורבן למהפך חסר תקדים, המלך נותן סדרה שתיכנס כפרק מיוחד בספר העבה שהוא כותב כבר 23 שנים. המדור שומר את הזכות להרחיב את הנקודה הזאת לטור שלם, ועדיין אי אפשר להתעלם. אין לוקה, אין (כמעט) ריבס, אין בעיה. ג'יימס פשוט מנער את הגלימה מהאבק וחוזר להיות כל-יכול. כבר למעלה משני עשורים, זה נראה כל כך מוכר, גם לו וגם לנו, ופה אנחנו נופלים. התרגלנו. אבל אין שום דבר רגיל בהתעלות הזו. זה חדש, גם בסטנדרטים האלמותיים של לברון.
יוסטון מחזירה פייט בשני המשחקים האחרונים, וחושפת רמזים של אנושיות אצל המלך. ועדיין, את מה שג'יימס עושה להם צריך ללמד בבתי ספר. צריך גם לומר מילה על מרכוס סמארט, שאר הצוות המסייע, וההכנה המצוינת של ג'יי ג'יי רדיק. הנה אמרנו.
עוד שחקנים שמעלים את המניה שלהם בפלייאוף הזה
ג'יידן מקדניאלס נראה כמו כוכב. אני לא נהנה לכתוב את זה. בחיי. אם הייתי צריך לקבוע לפי שפת הגוף בלבד מי השחקן הכי גרוע בליגה, אני חושב שהייתי מהמר על מקדניאלס. משהו בוייב הזומבי הזה מטרגר אותי. אבל הוא כישרון יוצא דופן בהגנה, ושחקן התקפה משודרג.
היכולת שלו להתחמק מחסימות, בגובה 2.05 מ', הופכת אותו לנשק יום הדין מול שחקן כמו ג'מאל מארי, שראה כבר הכל פעמיים, ועדיין שובר את הראש איך לנער מעליו את מקדניאלס. מארי משחק סביר לפרקים, אבל את רוב הנזק הוא עושה מול מגנים אחרים. בקיצור, אל תתנו למבט המת של מקדניאלס לבלבל אתכם. תלמדו מהטעות שלי.
גם רודי גובר לא מוותר. כבר שנים שלא מעט פרשנים, שחקני עבר ושחקני לא-עבר, ממתינים עם אתי חפירה ביד, מוכנים לקבור את מה שנשאר מהקריירה של הצרפתי הגמלוני. אבל הבחור הזה עקשן, כמעט כמו שהוא טוב בכדורסל. ההגנה של גובר על יוקיץ' עלתה שלב בסדרה הזאת.
אם פעם המאבקים עם הסרבי היו חד-צדדיים מספיק בשביל להכריח שמירה כפולה מהרבע הראשון, הרי שבסדרה הזאת גובר משנה את מאזן הכוחות. היכולת שלו להסתדר עם הג'וקר יחסית לבד היא המפתח של הסדרה הזאת בינתיים. יוקיץ' עוד לא אמר את המילה האחרונה. כמו שראינו במשחק האחרון. זה לא כל כך פשוט. אבל גם לגובר תהיה זכות דיבור לפני שזה נגמר.
סי ג'יי מקולום נותן עבודה. הנה עוד חטיאר ממחזור 2013 שלא די לו. בגיל 34, הקומבו-גארד שכולנו ביקשנו להעלות מהספסל כבר חצי עשור בערך, מזכיר לכל מי ששכחו איך נראה "פרופשנל סקורר". אה, ג'יילן ברונסון רוצה שמקולום ישמור עליו? איזה קטע, זה הדדי לגמרי.
שימו את המשחק האחרון בצד, כי הפעם זה באמת לא היה כוחות. מקולום עושה נזק מכל בלטה על המגרש, וכל גארד צעיר צריך ללמוד איך הוא מגיע לסלים שלו. במשחקים האחרונים הניקס נזכרו שיש להם פורוורדים אתלטים שיכולים לסגור את השיבר הזה, אבל המניה של מקולום עלתה יפה מהסדרה הזאת בינתיים.
הסיבה המרכזית שגם וונדל קרטר ג'וניור פה היא כי ג'יילן דורן לא… הסנטר של המג'יק נותן סדרה נהדרת בינתיים, עם הגנה מגוונת, ריבאונד התקפה וסך הכל כדורסל סולידי ויעיל. יפה לך.
נזכיר בשם גם את איו דוסונמו, כדי לחסוך לכם תגובה נזעמת, אבל מוזמנים להביא עוד שמות. את מי שכחנו?
הנפל של הטילים
את אימה יודוקה צריך לפטר אתמול. המאמן של הרוקטס עוד יוציא רישיון לאוטובוס, כדי שהוא יוכל לזרוק תחתיו את כל מי שהוא עוד לא זרק. ההתנהלות של יודוקה על הקווים ומחוץ להם תמיד נעה על הספקטרום שבין "לא מגניב" ל"בזיונית". אבל הקריסה של הקבוצה שלו בשלושת המשחקים הראשונים חושפת שאין לו בעיה גם לירות בתוך הנגמ"ש.
יוסטון יכולה להיות הראשונה בהיסטוריה לחזור מ-0:3 וזה לא ישנה את דעתי. הם יכולים גם לקחת אליפות מצדי. ככה לא נראה מנהיג וככה לא נראה מאמן. מקבלי ההחלטות ביוסטון ידאגו למצוא קול אחר שיוביל את הסגל הזה. חסר להם שלא.
דני אבדיה מקבל שיעורים לחופש
ריספקט ענק לאבדיה על סדרת פלייאוף ראשונה. אחד הסיבות שכל מאמן רוצה את הקבוצה שלו בפלייאוף, גם אם היא לא מוכנה, היא כדי להאיץ את ההתקדמות של השחקנים שלו. אבדיה קיבל בסדרה של חמישה משחקים שיעורים שהוא לא יקבל גם בשלוש עונות רגילות. לנסות לייצר משהו מול סטפון קאסל כשוומבי על המגרש זה מבחן אמריקאי עם ארבע תשובות אפשריות שאף אחת מהן לא נכונה.
וכך הספרס סיפקו לדני רשימה של דברים לעבוד עליהם בקיץ. הוא יצטרך לשפר את יכולת שלו ללכת שמאלה ולסיים בשמאל. הוא צריך גם להמשיך להשתפר כקלעי, כשהפעם הדגש הוא על עקביות וגיוון.
וגם את החוזקות שלו הוא מגלה. מדהים לראות איך גם בסיטואציה שבה כולם נותנים את כל מה שיש להם, אבדיה עדיין בולט מעל כולם עם האגרסיביות והנחישות שלו. יש לא מעט שנתקלים בקיר הזה, הקרוי על שם טום ת'יבודו. אבל לא אבדיה.
הוא גם ניחן ביכולת להגיע לצבע מול כל שומר וכל קבוצה. יש פה את אלמנט ה'ראבק' שצויין, אבל זה לא מספיק. צריך גם כישרון ואתלטיות, שיש לו מהם בשפע. אחלה דני, נתראה בעונה הבאה.
קיבלו פאס
מפאת כבוד למה שהפיסטונס עשו בעונה הרגילה, והניצחון האחרון הלילה, חסכנו מהם שטיפה על איך שהם נראים בינתיים. אבל השטיפה בדרך, אלא אם הם יתאפסו ויעשו למג'יק את מה שעשו להם ב-2003. גם קליבלנד לא עוזרים לקייס שלהם יותר מדי, על אף הניצחון הצמוד במשחק החמישי. הסיקסרס מצדם נשארו בחיים מול הסלטיקס בחסות הופעת וינטג' מג'ואל אמביד. שזה גם קרה.
מוזמנים ומוזמנות לשתף אותנו ברשמים שלכם מהסיבוב הראשון. תורכם.
מה דעתך על הכתבה?