אחד הניסויים הפסיכולוגיים המרתקים ביותר נערך באוניברסיטת סטנפורד בשנת 2011. כחלק מהמחקר, קבוצת סטודנטים לתואר ראשון במתמטיקה ניגשה למבחן, שלפניו התבקשו המשתתפים לקרוא חומר ביוגרפי על סטודנט בשם ניית'ן ג'קסון.
בטקסט נכתב כי ג'קסון ניגש לאותו מבחן בדיוק כמה שנים קודם לכן, הצליח בו מאוד, נהנה מלימודיו ובסופו של דבר קיבל קביעות באקדמיה. בסוף הקטע הופיעו פרטים על משפחתו והרקע שלו. העניין הוא שג'קסון מעולם לא היה קיים; הוא היה דמות פיקטיבית לחלוטין.
עבור מחצית מהנבדקים, תאריך יום ההולדת של ג'קסון שונה כך שיתאים בדיוק לזה של הסטודנט הקורא. עבור המחצית השנייה, התאריכים לא תאמו. זה היה לב הניסוי. החוקרים גילו כי הסטודנטים שחלקו יום הולדת עם הדמות הדמיונית התמידו במבחן ב-65% יותר מהאחרים. רק בשל החיבור השרירותי הזה, הם השקיעו הרבה יותר זמן בפתרון שאלות מורכבות. הנתון הזה מלמד אותנו המון על השפעת הזהות על המוטיבציה.
כאשר אנשים חשים חיבור לאדם מצוין שהם מזדהים איתו, הם מוכנים להתאמץ יותר כדי להצטיין בעצמם. ואם הנטייה הזו כה חזקה כשמדובר בפרט שרירותי כמו תאריך לידה, תחשבו כמה היא עוצמתית כשמדובר בחיבור על רקע לאומי, שפה, היסטוריה ותרבות משותפת.
גם עבורי, כ"עכבר NBA" שפנטז לככב בליגה בניינטיז, ההצלחה של דני אבדיה היא הגשמת פנטזיה פרטית של ילד ישראלי בן 12. אפשר להיות בטוחים שמיליונים בישראל מפנטזים לעשות את מה שאבדיה עושה היום. לראות את הבחור הזה, שגדל פחות או יותר באותה סביבה שלי, הופך לסופרסטאר שמצליח להיכנס מתחת לעור של יריביו בסן אנטוניו… זה מטורף. לדעת בדיוק מה הוא מרגיש כישראלי כשלא מכבדים אותו על המגרש, ולראות אותו לא מפחד להגיב – זה שלנו. הוא אנחנו. זהו הכוח המדהים של הזהות.
ההשפעה של המצוין הבודד על הדור הבא חזקה עוד יותר, כי היא לא רק מחזקת את שריר ההתמדה, היא מייצרת פסגה חדשה. היום, כל ילד ישראלי שאוהב כדורסל צופה באבדיה ויכול לראות בעיניים לאן הוא עצמו מסוגל להגיע אם רק יעבוד נכון.
היסטורית, מדובר ברגע מכונן לספורט המקומי. באטלנטה 1996, דיאון המינגס זכתה במדליית הזהב הראשונה של ג'מייקנית במשחקים האולימפיים והעניקה השראה לדור האצניות הגדול בהיסטוריה. באותה שנה, מלני ווקר, שרון סימפסון ושלי אן פרייז'ר-פרייס היו בנות 11 עד 13. כשהן הלכו לקולנוע כנערות, הוקרן לפני כל סרט קטע של המינגס שרה את ההמנון עם הזהב על צווארה ודמעות בעיניה. הקהל שר יחד איתה. עשור וקצת לאחר מכן, השלוש זכו בשלושת המקומות הראשונים בריצת ה-100 מטרים בבייג'ינג.
השראה היא כוח עצום. גם כאן, הזכיות של יעל ארד ואורן סמדג'ה בברצלונה 1992 הולידו עשרות חוגי ג'ודו במקלטים, שהובילו לעשרות מדליות בטורנירים היוקרתיים בעולם. בהתעמלות אמנותית, נטע ריבקין הייתה ההשראה ללינוי אשרם, שהפכה בעצמה למודל לחיקוי עבור רבבות ילדות.
ההצלחה של אבדיה תוליד כאן עוד הרבה כדורסלנים מתמידים. כל מה שאנחנו צריכים לעשות כמבוגרים כדי שהם יצליחו זה לתת להם את הכלים: מגרשים בטוחים, מסגרות תומכות, מאמנים מקצועיים ואת הצ'אנס להפוך את ההתמדה למצוינות.
מה דעתך על הכתבה?