ג'ון סטארקס, כיום בן 60, הוא שחקן שגילם בתוך ה-1.96 מטרים שלו את הרוח האמיתית של הניו יורק ניקס. יליד טולסה שבאוקלהומה עשה דרך משונה מאוד לכדורסל המקצועני. הוא התאמן בתיכון שנה אחת בלבד, ורשם במדיו שני משחקים בלבד. בהמשך הועף משתי קבוצות מכללות: מאחת משום שהיה מעורב בפריצה לחדר מעונות, ומאחרת לאחר שנתפס מעשן סמים.
"הוא בעצם פיתח את עצמו לבד", סיפר באץ' פישר, שאימן אותו באותה תקופה, לכריס הרינג, מחבר הספר המופתי "Blood in the Garden: The Flagrant History of the 1990s New York Knicks". "היה לו ספין-מוב שבו השתמש כדי לעקוף שחקנים ולחדור לסל". ועדיין, בגובה 1.78 מטר (הוא צמח בלפחות עשרה סנטימטרים לאחר מכן), הוא היה רחוק מלהיות בולט.
באוטוביוגרפיה שלו, הגארד טען שעזב את קבוצת התיכון לאחר ויכוח עם מאמנו. פישר הציג גרסה שונה: "הוא אמר לי שהוא לא יכול לשחק כי הוא צריך לעבוד כדי לעזור בבית". משפחתו מנתה שבעה ילדים, שגודלו כולם על ידי אם חד-הורית וסבתא.
ללא כדורסל מאורגן בחייו, הנער החל לעבוד כקופאי ברשת מרכולים עבור 3.35 דולר לשעה, אך הקפיד להתאמן מדי יום. גם בזמן העבודה נהג לעבוד על הניתור שלו ולגעת בקורה בגובה 3.20 מטרים בחלק האחורי של החנות. הוא אמנם שיחק בטורנירי רחוב – כולל מול שחקני NBA, ואף הרשים – אך איש לא חשב שייצא ממנו כדורסלן מקצועני. הוא פנה ללימודי מינהל עסקים במכללה מקומית ושיחק עם חברים בכל הזדמנות. שם גילה אותו עוזר מאמן מ"אוקלהומה ג'וניור קולג'" הסמוכה, והוא הוזמן להיות השחקן העשירי או ה-11 בסגל הקבוצה, ששיחקה בליגות הנמוכות.
היכנסו למשחק הניחושים השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל
לדברי הרינג, האגדה החלה ב-13 בדצמבר 1986. זה היה היום שבו התחתן עם ג'קי, אך במקביל גם המועד שבו המכללה קבעה משחק חוץ בקנזס. תוכניות החתונה אורגנו זמן רב לפני קבלת הזימון לקבוצה, שנסעה להתמודדות במרחק 135 קילומטרים צפונה ממקום האירוע. רגע לפני הטיפ-אוף, כשהחתן והכלה נהנו מקבלת הפנים, מאמנו הצליח לתפוס אותו והורה לו להגיע.
"לאחר שהסביר זאת לג'קי וביקש את ברכתה, הזוג הטרי עלה על השברולט אימפלה וטס בכביש המהיר – הם אפילו קיבלו דו"ח על מהירות מופרזת – בניסיון להגיע למשחק", מתואר בספר. "כשהוא הגיע במחצית והחליף טוקסידו למדי כדורסל בשירותים של אולם הספורט, המכללה שלו פיגרה ב-25 נקודות. אך הנוכחות שלו, ו-22 הנקודות שקלע, שינו את התמונה".
הקבוצה אמנם הפסידה, אך אותה הופעה כבירה סידרה לו הזדמנות ב"אוקלהומה סטייט" מהרמה הגבוהה ביותר של כדורסל המכללות. משם, הדרך לליגה הטובה בעולם הייתה "קלה" יותר, אך ממש לא פשוטה. הוא לא נבחר בדראפט, עבר בגולדן סטייט ווריירס ושיחק בליגות המשנה (ה-CBA וה-WBL הקנדית-אמריקאית).
בשנת 1990 ניסה סטארקס להתקבל לניקס דרך מחנה המבחנים. באחד האימונים ניסה להטביע על פטריק יואינג, סנטר הקבוצה. יואינג הפיל אותו ארצה, והגארד סובב את הברך. לפי חוקי הליגה, נאסר על מועדון לשחרר שחקן פצוע אלא אם כן יחלים עד סוף חודש דצמבר. מכיוון שהפציעה לא עברה עד לאותו מועד, ההנהלה נאלצה להשאיר אותו בסגל. לימים נהג להתייחס ליואינג כאל "החסד המציל" שלו – האיש שהציל לו את הקריירה.
הוא נשאר בתפוח הגדול והפך לאחד הכוכבים הגדולים של המועדון בשנות התשעים. הוא שותף בסדרות אגדיות מול מייקל ג'ורדן ושיקגו בולס, העפיל לגמר, ויחד עם צ'ארלס אוקלי ואנתוני מייסון היה הרוח החיה של קבוצה קשוחה, שהורכבה מאנדרדוגים חרוצים. לא היה משחק אחד שבו לא נתן את כל כולו כדי לנצח.
רק ככה המועדון הזה יכול להצליח. רק עם שחקנים בקליבר הזה: כאלו שהגיעו לאן שהגיעו בדרך לא דרך, סבלו לאורך המסלול, וכשהגיעו לפסגה – ולשחק במדיסון סקוור גארדן בפלייאוף זו ללא ספק הפסגה – לא שכחו לרגע מאיפה באו. ואולי הכי חשוב: הם לא נלחצו, כי מבחינתם הם כבר ענו על כל הציפיות.
הניקס מודל 2025/26 היא האלופה הראשונה ב-48 השנים האחרונות שלוקחת טבעת ללא שחקן שקיבל ולו קול אחד במרוץ ל-MVP. זו קבוצה נטולת סופרסטארים קלאסיים, המונעת מהרוח של וויליס ריד ואותם לוחמים משנות התשעים שלבשו את הגופייה הכחולה-כתומה.
הרשימה מדברת בעד עצמה: ג'יילן ברונסון, רכז שנבחר בסיבוב השני בדראפט ויתר על יותר מ-110 מיליון דולר כדי לפנות מקום בתקרת השכר; קארל-אנתוני טאונס, שסבל שנים מתדמית של שחקן לא רציני עד ששינה גישה לחלוטין; ג'וש הארט, שהועבר בשישה טריידים ומצא בית לצד חבריו מימי מכללת וילאנובה; מיקאל ברידג'ס – "איש הברזל" שנבחר על ידי פילדלפיה (עיר הולדתו שבה אמו עבדה), נשלח מיד לפיניקס, הועבר לברוקלין, וספג ביקורות אדירות על המחיר ששולם עליו בעת המעבר למנהטן; מיטשל רובינסון, שנרשם לדראפט אחרי שנה שלמה ללא כדורסל במסגרת מסודרת, וסבל מלגלוג על מוגבלותו ההתקפית; או.ג'י אנונובי, בן למהגרים מניגריה שפספס את אליפות טורונטו ב-2019 בגלל קרע בתוספתן; לאנדרי שאמט, שעד שנת 2024 עוד התגלגל בליגת הפיתוח בווסטצ'סטר; וחוזה אלברדו, יליד קווינס המתנשא לגובה 1.83 מטר, שלא נבחר בדראפט והפך לסמל של החבורה הזו.
אלופת ה-NBA הטרייה היא קבוצה של "ג'ון סטארקסים". סגל נטול כוכבים בעיני עצמם. חבורה של לוחמים, שביחד שווים הרבה יותר ממה שהעולם חשב.
מה דעתך על הכתבה?