מה זאת אומרת אין יותר טנקינג?!
שינוי חוקי הלוטרי ישנו את פני הליגה. פשוט לא בטוח שזה יקרה כמו שחשבנו. לא בכל אוף-סיזן אנחנו מקבלים שינוי מהותי כל כך לענף כולו. אדוות השינוי יגיעו לכל מי שאכפת לו מהליגה הזאת. ההשלכות יהיו מטורפות, אבל לפני כל זה, מה השינוי?
ניישר קו: עד הדראפט האחרון, לקבוצות הגרועות ביותר ניתנו הסיכויים הכי טובים לבחור ראשונות בדראפט. ההיגיון מאחורי השיטה היה שהנמושות ימצאו במהרה את המושיע שלהן, שמצדו יחלץ אותן ממצולות הליגה, וכך יתפנה מקום לנמושות חדשות, וחוזר חלילה. השיטה האולטרה-סוציאליסטית הזאת הביאה לנו יותר שוויון על חשבון תחרותיות, ועל חשבון עוד תחרותיות, ועוד, עד שהמשקל נשבר.
נוצר מצב שקבוצות מתוגמלות יותר על הפסדים מאשר על ניצחונות, וזה, מה לעשות, כבר לא ספורט. זה משהו אחר. אדם סילבר היה נחוש לפתור את הבעיה, כשהיא הפכה לפומבית מספיק, והנה אנחנו כאן. את הדירוג שנותן לקבוצות הרעות יותר סיכוי לבחור ראשונות החליף דירוג שמשטח כמעט לחלוטין את סיכויי הזכייה של כל קבוצה שלא מגיעה לפליי-אין. 8.1 אחוזים לזכייה בבחירה הראשונה, למעט שלוש הקבוצות הגרועות ביותר שנענשות על העונה המחפירה שלהן, ורואות את האחוזים שלהן צונחים ל-5.4.
ההשטחה של אחוזי הזכייה בדראפט והוספת קנס היורדות טרפו את הקלפים. יצאנו לבדוק, דרך ארבע דמויות, איך החיים שלהם ישתנו.
ולמי שפספס את חלק א' שלנו, וומבי ואבדיה, לאן? שבע שאלות שיגדירו את עונת 2026/27
The NBA Board of Governors today approved a new NBA Draft Lottery system designed to eliminate incentives for teams to prioritize their position in the Draft over winning games. Full release: https://t.co/TE9kR8FQrg Additional information regarding the new system, including the lottery odds distribution, can be found below ⬇️
— NBA Communications (@NBAPR) May 28, 2026
קופר פלאג
בבת אחת, החיים של קופ ושל כל כוכב אחר בליגה הולכים להיות הרבה יותר קשים. המרתון של העונה הרגילה הפך ל-82 ספרינטים. אם בעונה שעברה היו על הלוח משהו כמו 20-35 משחקים שאפשר לעבור בהילוך שני, השיטה החדשה לגמרי מחקה אותם מהלו"ז. זה לא שכל הקבוצות שוות בכוחן, אבל העובדה שכולן יתאמצו, בכל משחק, תגרום לעומס על פלאג לגדול, מבחינת כמות משחקים, דקות ותפוקה.
בעונתו השנייה בליגה, שחקן במעמדו של פלאג היה יכול להתאקלם לתפקידו, לגשש בירכתי הליגה לעוד עונה או שתיים, וכך לאסוף על הדרך עוד חתיכות לפאזל שבו הוא החתיכה המרכזית. בהערת אגב, נזכיר רק שהמאבס שומרים את הבחירה שלהם רק אם היא אחת מהשתיים הראשונות, אבל זה לא משנה את העיקרון. חוקי האנטי-טנקינג החדשים מונעים מפלאג ומשאר הכוכבים הצעירים את הפריווילגיה של זמן התאקלמות. החבר'ה ייאלצו ללמוד תוך כדי תנועה.
אבל יש גבול מה פלאג יוכל לעשות עם סגל שלא מותאם לליגה שחזרה לקדש תחרותיות. כדי להוציא את המקסימום מהסגל צריך לראות מה קורה על הקווים.
ניק נרס
ניקח את המאמן של הסיקסרס לדוגמה, הסגל שלו רב-גילאי כמו כיתה בבית ספר דמוקרטי, עם מטען חורג של אגו המלווה את כל הכוכבים שלו, והיסטוריית פציעות שדורשת דאטה סנטר משלה. אלא שעכשיו אין יותר ניצחונות מובטחים שמאפשרים להוריד קצת לחץ ולבחון את הכימיה. פתאום כל פוזשן קריטי.
אי אפשר לתת מנוחה לכוכבים בלי הסיכון להפסד. כמות המשחקים והדקות של הכוכבים תעלה, במיוחד אצל נרס, שבינינו, אפילו לא צריך תירוץ בשביל זה. טייריס מקסי ו-וי.ג'יי אדג'קום אמורים להיות בסדר, ואולי גם ג'יילן בראון. לברון ג'יימס וג'ואל אמביד? הם כבר סיפור אחר. ג'יימס בנה את הקריירה שלו על מעבר מושלם בין הילוכים במהלך העונה הרגילה והפלייאוף. אמביד, מצדו, לא מצליח לשרוד אף פלייאוף גם ככה. האם הסיקסרס יוכלו לנווט בשדה המוקשים שלפניהם?
נרס יצטרך להנהיג חדר הלבשה שמורכב מדמויות שונות ומשונות, מדורות שונים ועם מטרות שונות. האם הוא יצליח לאחד אותם עבור המטרה האולטימטיבית? הוא יצטרך גיבוי מלמעלה בשביל זה, ממשרדי ההנהלה שלו. גם שם התעוררו למציאות חדשה.
זאק קליינמן
העבודה של זאק קליינמן, שמנהל את הגריזליס, הייתה די פשוטה. לא אמרתי קלה, אבל בהחלט פשוטה. למכור כל שחקן ותיק עם ערך טרייד חיובי לפני שהוא באמת עוזר לך, ולהפסיד כמה שיותר משחקים עד שתהיה מוכן לנצח. בגלגל החיים של הליגה, אם אתה לא למעלה, כדאי מאוד שתהיה ב-180 מעלות למטה. לפחות עד עכשיו. שינוי החוקים משך את השטיח תחת הרגליים של הפרקטיקה הכה מקובלת הזו.
חשוב להבין שגם הטנקינג הומצא למטרות של תחרותיות. להפסיד כמה שיותר בבת אחת הייתה הדרך הכי אפקטיבית לנצח ממעגל הנמושות. בעונה שעברה קליינמן הרכיב סגלים שאין להם כל קשר לקונספט האצילי הקרוי 'ניצחונות במשחקי כדורסל'. חדר ההלבשה של הגריזליס, כמו גם נמושות אחרות, היה ערימה של צעירים בעלי רמות משתנות של פוטנציאל לצד ותיקים על חוזי עתק שמנסים לשפר את ערך הטרייד שלהם כדי שיוכלו לחזור לקבוצות בעלות שאיפות בכאן ועכשיו. זה היה אקראי ומדכא ממש כמו שזה נשמע.
ועדיין, קליינמן יודע בדיוק כמונו שהגריזליס לא יהפכו בבת אחת לקונטנדרים רק כי שינו להם את התמריצים. הם עדיין אחד מהניצחונות הכי קלים בלו"ז של כל קבוצה במערב. אלא שעכשיו קליינמן נדרש לעשות פעולות כדי לשפר את הקבוצה היום, ולא בעוד שנתיים או שלוש. הוא ממש לא רוצה להיתקע באחד משלושת המקומות האחרונים בטבלה, כי הוא עדיין תלוי בדראפט לא פחות מבעבר. הירידה מ-8.1 אחוזים לזכייה בבחירה הראשונה ל-5.4 אחוזים לא נשמעת כמו הרבה, אבל זה המון.
לגריזליס יש סגל צעיר ומעניין, בראשם קמרון בוזר, הבחירה השלישית בדראפט 2026, זאק אידי וסדריק קאוורד. אבל 82 משחקים תחרותיים שמים עומס אחר לגמרי על הגוף של השחקנים. אין יותר משחקים שאפשר להעביר בניוטרל, ועומס שווה פציעות. לקליינמן אין את הכלים להתמודד עם זה. זאת כבר תהיה הבעיה של הליגה ושל העומד בראשה.
אחרי הנישואים המאוד-לא-הגונים של הליגה עם סוכנויות ההימורים, הובהר לסילבר מהר מאוד שעניין הטנקינג חייב להיעקר מהשורש. קצת אירוני שהתנהלות לא אתית אחת של הליגה תהיה זו שתפתור התנהלות לא אתית אחרת. מטרת חוקי האנטי-טנקינג היא חיזוק מעוגן בחוק למעמד הביניים, לאחר שנשחק עד דק. אבל האם הליגה עומדת לספוג מכת פציעות בסדר גודל מפחיד?
לפי כל מדד, המשחק כיום משוחק בעצימות חסרת תקדים. 82 משחקים ב-2026 הם הרבה יותר קשים מ-82 משחקים בכל עידן אחר. הטכנולוגיה והרפואה לא מצליחות להדביק את הפער. השחקנים הכי טובים, אלה שהגוף שלהם עושה את הדברים המדהימים ביותר, פשוט נפצעים, ומונעים מאיתנו משחקים וסדרות פלייאוף שחלמנו עליהם כל העונה. ושינוי החוקים, מוצדק ככל שיהיה ברמה הספורטיבית, מעיד שהמצב רק הולך להיות יותר גרוע. עכשיו אין איפה להתחבא.
שוב, תמיד יהיו פערים בין הקבוצות, אבל אנחנו נכנסים לעידן חדש שבו קבוצה לא יכולה לתת מנוחה לכוכביה ועדיין לנצח. פחות ופחות משחקים יוכרעו ברבע השלישי. אנחנו נקבל מוצר הרבה יותר טוב, בזכות המאמץ של השחקנים על הפרקט, אבל המאמץ הזה בא עם מחיר. נכון, שחקנים יכולים להתאמן לקראת העומס החדש, מאמנים יכולים לנסות לחלק את העומס על שאר הסגל, ומקבלי ההחלטות ינסו לספק להם סגל שיאפשר זאת. אבל אלה ניסיונות למזעור נזקים.
הלוואי שאני סתם פסימי, אבל אני מנסה לדמיין עולם שבו בעיית הפציעות לא הולכת ומחריפה בעקבות החוקים החדשים, ואני לא מצליח. מה דעתכם, אני טועה?
מה דעתך על הכתבה?