סטיב קר לעומרי כספי: “היה נורא לחתוך אותך”

סטיב קר
סטיב קר | Ezra Shaw/Getty Images

מאמנה של גולדן סטייט התארח בפודקאסט של הפורוורד הישראלי והתייחס לשחרור מהווריירס ב-2018, הימים לצד ג'ורדן בבולס, ניהול האגו בקבוצה שלו וההשוואה בין שיקגו של שנות ה-90' לשושלת של סטף קרי וחבריו

סטיב קר הוא ללא ספק אחד האנשים המצליחים ביותר ב-NBA ב-30 השנים האחרונות. שחקן שיקגו בולס לשעבר ומאמן גולדן סטייט ווריירס בהווה זכה בחמש טבעות אליפות כשחקן ובשלוש נוספות כמאמן ומי שזכה לשחק תחתיו הוא עומרי כספי, שבילה כמעט עונה שלמה כחלק מהשושלת הגדולה ביותר בעשור האחרון. היום (שלישי) הישראלי הראשון ב-NBA אירח את המאמן בפודקאסט שלו וניהל איתו שיחה על התקופה המשותפת בווריירס, על ימיו לצד מייקל ג’ורדן, ההשוואה בין הבולס לגולדן סטייט של העשור הנוכחי וההתמודדות עם כוכבי ענק כמו סטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין, בין השאר.

כספי התייחס לסיום דרכו המאכזב בגולדן סטייט, שחתכה אותו רגע לפני שהיה זוכה לשחק בפלייאוף לראשונה בקריירה, בגלל פציעה של הישראלי: “אני זוכר שנחתכתי מהווריירס, הייתי בפסגת העולם ובכנות, זה היה חלום לשחק בקבוצה כזו ולהיאבק על אליפות ה-NBA. אבל דברים קורים, אתה נפצע והקבוצה צריכה ללכת בכיוון אחר. אני זוכר את השיחה שלנו בחדר ההלבשה. אתה חייב לדעת להתמודד עם זה, ולחפש את הדברים הטובים בחייך. זה לא רק שמש וקשת בענן שם בפסגה”.

קר אמר בתגובה לכך: “היה לי כיף גדול להכיר אותך ולאמן אותך. זו הייתה דרך כל כך קשה לסיים את העונה ההיא, עם הפציעות והעובדה שהיינו צריכים לשחרר אותך לפני הפלייאוף הייתה נוראית. אבל התמודדת עם זה בחן ואני יודע שתעשה חיל היכן שלא תלך כי יש לך גישה נהדרת לחיים ולספורט. זה היה עונג לאמן אותך”.

עומרי כספי
“זה היה חלום לשחק בגולדן סטייט”
עומרי כספי | AFP

התקופה עם ג’ורדן בשיקגו: “זה היה מאתגר, אבל אחד הדברים העיקריים בקבוצה הזו, שאני לא בטוח אם תואר בצורה הזו בסדרת הדוקו, הוא שזו הייתה קבוצה מאוד בוגרת. הרבה חבר’ה הבינו שזו קבוצה שונה כי מייקל ג’ורדן היה שונה והנהיג בצורה שאף אחד אחר לא עשה זאת. קבוצה צעירה יותר לא הייתה מתמודדת עם זה טוב. אבל היינו חבורה של שחקנים עם ניסיון של 5-7 בליגה ונכנסנו לזה מתוך מודעות. היינו צריכים להכיל את מייקל ומנהיגות שלו, כי ידענו שזה יוביל אותנו לאליפות. זו הייתה עסקה קלה. כמה שהוא היה קשוח, הוא היה פייר. הוא עבד קשה לפחות כמו כל השאר אם לא יותר”.

מה יותר קשה – לאמן או לשחק: “אין כיף כמו לשחק כדורסל. זו תחושת חופש נפלאה מהתנועה, הזרימה והאנרגיה. כשאתה צעיר, אתלטי וחופשי – אין כיף כזה. אבל בשבילי, לאמן זו הנאה מוחלטת ואני אוהב את זה. זה אתגר שונה, כשחקן דאגתי למצב שלי וכמאמן אני אחראי על יותר אנשים, אז במובנים מסוימים זה מספק יותר כי אתה זוכה להשפיע על יותר אנשים”.

הגישה החופשית שלו כלפי שחקנים: “שיחקתי תחת ארבעה מאמנים שחברים בהיכל התהילה ולמדתי מהם המון. לפני שהתחלתי לאמן פניתי אליהם וגם למאמנים אחרים בענפים נוספים, כולם אמרו לי את אותו הדבר – אתה צריך להיות אתה. השחקנים ירגישו את האותנטיות שלך. כשחקן הרגשתי שאני במיטבי כשאני נהנה וזה מה שאני מנסה להשיג כמאמן – ‘בואו נתחרה וניהנה מכל יום שאנחנו ביחד כי אנחנו משחקים כדורסל וזה כיף’. זה מה שאני מנסה ללמד את כל שחקניי בקבוצות שלי”.

ניהול האגו בגולדן סטייט: “השיח שונה עם כל שחקן ושחקן. הדבר החשוב זה עקביות, אף שחקן לא רוצה שיזבלו לו בשכל. אתה צריך להבין איך לדבר עם כל שחקן. לצעוק על קליי תומפסון לא מועיל, הוא מסתגר ולא משחק טוב. עדיף לדבר איתו. לעומת זאת, דריימונד במיטבו כשאתה צועק עליו, כי הוא מאוד אמוציונלי. דריימונד ואני לפחות שלוש פעמים בשנה נכנסים אחד בשני בצרחות ואז מתפייסים בחיבוק, אז זו דינמיקה שונה עם כל אחד אבל חשוב שהמאמן יכיר את שחקניו ברמה האישית הכי טוב שהוא יכול”.

סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין
“דריימונד במיטבו כשאתה צועק עליו”
סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין | Ezra Shaw/Getty Images

השפעת סטף קרי על הארגון: “הוא מהאנשים המדהימים שהכרתי. הוא כל כך מוכשר ועובד קשה ויחד עם זאת כל כך צנוע, אז אנשים אוהבים להיות בסביבתו. בין אם זה חבריו לקבוצה, אנשי צוות או עובדים בארגון. סטף הוא דוגמא מושלמת למציאת האיזון שדיברתי עליו בין תחרותיות להנאה. אף אחד לא נהנה לשחק כדורסל יותר מסטף, אבל אתה זוכר כמה הוא קשוח ותחרותי. כמעט בכל יום הייתי רואה כמה הוא נחמד לאנשים. כשאתה כל כך עוצמתי כבן אדם ובמקביל כה כן ונחמד, זה שילוב מדהים”.

מה יותר קל – לזכות באליפות ראשונה או באליפות שלישית: “זו שאלה מצוינת. אני חושב שהראשונה קשה כי אתה לא באמת יודע למה אתה נכנס, כך שהשנייה קלה יותר באיזשהו אופן. אבל לאחר מכן, העייפות מתחילה לחלחל, לכן אני אוהב את השאלה. כולם מותשים וקשה למעריצים להבין כמה זה קשה לשחק תשע עונות מלאות. זו לא רק התשישות הפיזית, אלא גם המנטלית. לכן, אני חושב שהשלישית קשה יותר”.

השוואת שיקגו של שנות ה-90′ לווריירס של העשור הנוכחי: “שאלו אותי בעבר וזה קשה, כי אלה שני עידנים שונים. הדבר שהכי קשה לאנשים להבין זה שהחוקים בשנות התשעים היו שונים בתכלית, אז מבחינה הגנתית הכל היה שונה. הדברים שאנחנו מלמדים את הקבוצה עכשיו לא היו חוקיים בתקופה ההיא. למשל, המון חילופים הגנתיים היו אסורים באותה תקופה. אז יחד עם כל נושא השלשות, זה משחק שונה לגמרי. אני כן אגיד שהבולס של שנות ה-90′ היו ככל הנראה היא מותאמים לסגנון של היום בזכות הוורסטיליות ההגנתית. אני לא הייתה הרבה על המגרש, בכנות. יכולתי לקלוע, אבל בהגנה… היו שם רון הארפר, סקוטי פיפן, מייקל ג’ורדן, דניס רודמן, טוני קוקוץ’. כולם יכולים לשמור על כמה עמדות, אז זו קבוצה שמותאמת לכדורסל המודרני”.

“ההבדל הוא במספר השלשות שכל קבוצה לוקחת”, המשיך קר בניתוח, “לנו היו שלושה-ארבעה שחקנים שלקחו זריקות לשלוש. זרקנו אולי 15 שלשות במשחק, בגולדן סטייט של היום זו כמות של רבע. הגישה שונה והמשחק התפרש. הרבה אומרים שהמשחק היה יותר פיזי אז וזה נכון, אבל אחת הסיבות לכך היא שהוא שוחק בצפיפות ולא בריווח של היום”.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי