ברוקלין נטס: מחוסנים מפני שטויות של קיירי?
האימפריה החדשה מניו יורק מאיימת להפוך את ה-NBA לליגה לא תחרותית בעונה הקרובה ואולי בעתיד הנראה לעין. עם שלושה סופרסטארים שכוללים את קווין דוראנט בשיאו, ניהול חכם ותקציב בלתי מוגבל (הנטס יחרגו השנה בכ-37 מיליון דולר מתקרת המס), לא בטוח שיש ל-29 הקבוצות האחרות בליגה מה להציע. הקבוצה של סטיב נאש סבלה בעונה שעברה מפציעות של כל שלושת הכוכבים ורבים בצוות המסייע, הפציעות פגעו בה מאוד גם בסדרת הסיבוב השני נגד מילווקי, ובכל זאת היא הגיעה הכי קרוב שאפשר להדיח את האלופה שבדרך. הכוכבים של ברוקלין אמנם מועדים לפציעות, אבל השנה שעברה הייתה כל כך חריגה מבחינת היעדרויות, שלא יכול להיות שהשנה זה יהיה יותר גרוע…רגע, קיירי אירווינג מבקש שנחזיק את הבירה שלו.
כמעט שכחנו את כמות הדרכים בהן קיירי אירווינג מסוגל להחריב סיטואציות שנראות מצוין על הנייר, הפעם הוא גייס לשם כך מגפה עולמית. ההתנגדות שלו לחיסונים פוגשת את אחד המקומות היחידים בליגה בהם לא מחוסנים לא יוכלו לשחק במשחקי בית, מה שיוצר סיטואציה שכרגע אין לה פתרון. מאוד יכול להיות שפתרון כזה יימצא בהמשך, אבל באותה מידה ייתכן שקיירי אכן יחמיץ משחקים רבים, וההגבלות יקשו עליו להתאמן ולהתחבר לחבריו לקבוצה. מה שבטוח זה שכרגע הסיטואציה המשונה הזאת נראית כמו המוקש הפוטנציאלי הכי גדול של ברוקלין ומגלמת את הסיכוי הכי גבוה לעונה תחרותית.
אבל השנה ברוקלין עשויה להיות ערוכה גם לכך, מחוסנת מפני שטויות של קיירי. ג'יימס הארדן, שהתמקד בשנה שעברה בניהול משחק, יוכל בקלות לחזור לקחת יותר זריקות כפי שהתרגל לאורך השנים. הצוות המסייע נבנה באופן שיכול לספק פתרון לכל בעיה. פאטי מילס, אחרי קיץ אולימפי מופלא, הגיע על תקן סקורר נוסף מהספסל. ג'בון קרטר הגיע מפיניקס ויחבור לברוס בראון בגזרת שחקני החוץ ההגנתיים שיוכלו לאזן את הסגל ההתקפי, שניהם ירוויחו הרבה מאוד דקות אם קיירי ייעדר. למרקוס אולדריג' חזר מפרישה ובהתאם לכושר שלו יוכל להיות שחקן הפנים השלם ביותר בסגל ולהיאבק על המקום בחמישייה עם בלייק גריפין שהתאקלם יפה בתפקיד השחקן המשלים בפלייאוף. וותיקים נוספים ישלימו רוטציית שחקני פנים רחבה ומגוונת, והסגל איכשהו מכיל גם כמה צעירים מסקרנים (ניק קלקסטון, סקו דומבייה והרוקי קאם תומאס). יש בחבורה הזאת מספיק עומק וגמישות כדי לשרוד היעדרות של אחד הכוכבים ועדיין להיות הקבוצה הטובה בליגה, אך לשם כך שני האחרים יצטרכו להישאר בריאים.
פילדלפיה 76': קבוצה בהמתנה
צרות עם כוכבים זה המוטיב של הבית האטלנטי. לא רק ברוקלין, גם פילדלפיה, הקבוצה שסיימה את העונה שעברה עם המאזן הטוב במזרח והשלישי בליגה, פותחת עונה במצב משונה ביותר שלא ברור אם ומתי ייפתר. בן סימונס מסרב להתייצב לאימונים וכרגע מנהל תחרות מי ימצמץ ראשון מול דריל מורי. על פניו לסימונס יש הרבה יותר מה להפסיד בטווח הקרוב, בעיקר הרבה מאוד כסף, בזמן שפילדלפיה יכולה לתת לעונה להתחיל מתוך ידיעה שבמהלכה שחקנים שכרגע לא פנויים לטרייד יהפכו לרלוונטיים. האפשרות שסימונס פשוט יצטרף בסופו של דבר לקבוצה בהחלט קיימת. אחרי פלייאוף בו הסירוב שלו לזרוק הפך לאחד הסיפורים הגדולים, כדי לשקם את המעמד שלו הוא צריך, קודם כל, לשחק ולהזכיר את האיכויות שכן יש לו.
אבל גם עבור הסיקסרס מדובר בסיטואציה מאוד לא נוחה. ככל שהמצב ייגרר עמוק לתוך העונה יהיה קשה יותר לשחקנים שיצטרפו להשתלב ולהשפיע על העונה הנוכחית. ג'ואל אמביד, שסיים שני במירוץ ה-MVP בעונה שעברה, נמצא בשיא הקריירה, ומורי לא יכול להרשות לעצמו לבזבז שנה משיא הקריירה של הכוכב שלו על הסאגה הזאת. אצל שחקנים בגודל של אמביד שיא הקריירה יכול להיות קצר מהנדמה. מורי מחפש גארד שיכול ליצור לעצמו מצבי זריקה ולקלוע טוב מבחוץ (מה שיקל על הכנסת מאטיס תייבול, אחד השומרים הטובים בליגה, לחמישייה). הבעיה היא שקבוצות לא ממהרות לוותר על שחקנים בכירים עם יכולות כאלה, ושחקנים פחות בכירים לא מעניינים את מורי. השאלה היא כמה זמן הוא מוכן לחכות והאם בסופו של דבר הוא כן יצטרך להתפשר על חבילה סביב מישהו כמו דיאנג'לו ראסל.
בתוך כל זה יש גם קבוצה עם שחקנים שאמורים לשחק כדורסל. ההתמקדות בסימונס הותירה בצד בעיות חמורות נוספות שנחשפו בהפסד המפתיע בסיבוב השני לאטלנטה. ההתקפה של הסיקסרס שוב קרסה במאני טיים, אמביד שוב לא הצליח להשתלט על סדרה ברגעים החשובים, קבוצה של דוק ריברס שוב קרסה מנטלית מול יריבה נחותה ואיבדה יתרונות של 18 ו-26 נקודות במשחקים 4 ו-5 בסדרה. בצד החיובי, סת' קרי נראה בפלייאוף כמו סקורר נפלא וסיפק כמה הצגות של כוכב, והרוקי טייריס מקסי נראה בדרך להיות גארד איכותי בליגה. מקסי עשוי להיות המרוויח הגדול מהסמטוחה הנוכחית עם סימונס, ועונת פריצה שלו יכולה לחפות על הרבה בעיות. אבל עד שהסמטוחה לא תסתיים קשה יהיה להתייחס לסיקסרס כקבוצה שמסוגלת לאיים ברצינות על הגדולות האמיתיות של המזרח.
בוסטון סלטיקס: מתחילים מחדש בערך מאותו מקום
לאחר עונה ממוצעת להחריד, שממש לא הייתה בתוכניות של קבוצה בעלייה שמתבססת על שני כוכבים צעירים שרק הולכים ומשתבחים, בוסטון עברה בקיץ זעזוע קצת מוזר. למה מוזר? כי לאחר שינויים בעמדת המנהל המקצועי והמאמן, ולאחר קיץ פעלתני מאוד שכלל שינויים רבים בסגל, בוסטון נראית די דומה לעצמה. בראד סטיבנס עזב את תפקיד המאמן, אך החליף את דני איינג' בתפקיד הנשיא לענייני כדורסל, ומינה את אימה יודוקה, מאמן מבית הגידול של גרג פופוביץ' שתמיד השוו את סטיבנס אליו. ההחלפה של קמבה ווקר בדניס שרודר לא משנה דרמטית את עמדת הפוינט גארד, והשינוי המשמעותי ביותר בגזרת שחקני הפנים הוא החזרה של אל הורפורד, שהיה שחקן מרכזי בקבוצה עד לפני שנתיים.
התקווה של אנשי הסלטיקס היא שיודוקה יתחבר לשחקנים ויעיר מחדש את הקבוצה שכבתה בעונה שעברה. הוא כבר מדבר על שני דברים נכונים: הרצון להגביר את קצב המשחק ולהתבסס פחות על בידודים לשני הכוכבים. לשם כך, מאוד יכול להיות שהוא יבחר לפתוח עם שרודר והורפורד לצד בראון, טייטום ומרכוס סמארט. הורפורד בן ה-35 מגיע לאחר שנתיים לא קלות, אך מרשים באימונים הראשונים ויוכל להיות הגבוה שמוציא התקפות מעבר ומוסיף עוקץ למשחק המסירות בהתקפה. מטרה מרכזית נוספת שבבוסטון מדברים עליה הרבה היא שטייטום ובראון יפתחו בעצמם את איכויות ניהול המשחק שלהם ויגדילו את כמות האסיסטים. זה חשוב במיוחד בהקשר של טייטום, שזה אחד המרכיבים החסרים שיעזרו לו להפוך לשחקן טופ 10 אמיתי בליגה.
סטיבנס דאג לעבות את הספסל עם כמה שחקנים מנוסים שיעזרו להתמודד עם מכת פציעות אפשרית, אך שלושת השחקנים המעניינים ביותר לצד חמשת הוותיקים הבכירים יהיו צעירי הסלטיקס. רוברט וויליאמס אולי לא יפתח בחמישייה, אך מתפתח לסנטר משמעותי בליגה. מדובר באתלט על עם נוכחות הגנתית נהדרת בצבע, סיומת מצוינת ליד הטבעת ויכולת מסירה שהולכת ומתפתחת. אם הוא יישאר בריא הוא עשוי להתברר כטוב מכדי להישאר על הספסל. שחקני השנה השנייה פייטון פריצ'ארד וארון נייסמית' נראים כמו שחקני חמישייה בהתהוות שיכולים לתרום כבר עכשיו, בעיקר פריצ'ארד שעשוי להיות רכז העתיד של המועדון. בוסטון עוברת מתחת לרדאר אחרי השנה הרעה שעברה עליה, אבל אולי זה בדיוק מה שהיא צריכה כדי לחזור להיות כוח משמעותי במזרח.
ניו יורק ניקס: זהות חדשה
הניקס רלוונטיים! העונה הראשונה של פרוייקט תיבודו עלתה על כל הציפיות, קבוצה שהייתה אמורה להיות אחת החלשות בליגה מצאה את עצמה עם יתרון ביתית בפלייאוף. תיבס הטעין את כל הקבוצה באינטנסיביות שלו והוביל אותה להצלחה בעיקר בזכות ההגנה שדורגה רביעית בליגה. ההתקפה התבססה על ג'וליוס רנדל, שברא את עצמו מחדש, וסוללה של קלעי חוץ טובים. בפלייאוף אטלנטה הלוהטת החזירה את הניקס למציאות בה מדובר בקבוצה בינונית שהוציאה מעצמה את המקסימום בעונה הרגילה, אבל עבור מועדון כושל כל כך זה המון. תוך עונה אחת תיבודו העניק לניקס זהות חדשה לגמרי.
בקיץ ליאון רוז, נשיא הקבוצה, עשה מה שצריך כדי לקחת צעד קדימה. הוא השאיר את רוב הסגל, נתן לרנדל חוזה ארוך טווח והביא את הגארדים ההתקפיים אוון פורנייה וקמבה ווקר. השניים האלה בהחלט מהווים תוספת כוח התקפית משמעותית, בעיקר פורנייה שהתפתח לסקורר משני איכותי בליגה. קמבה יקווה לעונת קאמבק לאחר שסבל מפציעות בשנים האחרונות, הבעיה היא שהוא יחלוק בניקס עמדה עם דרק רוז, שנמצא בעיצומו של הקאמבק שלו והיה אחד ממצטייני העונה שעברה. שאלת המפתח סביב הגארדים החדשים היא עד כמה הם יחלישו את ההגנה. אר ג'יי בארט הופך פתאום לשומר הטוב ביותר על שחקני חוץ ברוטציה, לא בטוח שהוא בשל לתפקיד. גם בהנחה שהשדרוג ההתקפי כן יהיה משמעותי יותר מהשנמוך ההגנתי, הציפייה היא שקבוצות כמו אטלנטה, מיאמי, בוסטון ושיקגו יהיו טובות יותר וישלחו את הניקס לאיזור טורניר הפליי-אין.
ליאון רוז דאג לבנות קבוצה לגיטימית בהווה, אך במקביל הוא עם עין אחת לכיוון העתיד. רוב החוזים שהוא נתן הקיץ הם עם אופציית קבוצה ב-2023, מה שיאפשר לו ליצור מקום פנוי מתחת לתקרת השכר בעוד שנתיים או להשתמש בחוזים האלה כחוזים נוחים בטרייד על שחקן בכיר, כשאופציה כזאת תצוץ. אין כאן התנגשות בין צרכי ההווה והעתיד, הזהות החדשה והמוצלחת יותר של הניקס אמורה לסייע למשוך למועדון שחקנים שלא מזמן היו נרתעים ממנו. בסוג כזה של תהליך אין גם יותר מדי מקום לפיתוח הצעירים הרבים שמצטברים בסגל. בדיוק כפי שבארט ועמנואל קוויקלי הרוויחו דקות בשנה שעברה בזכות היכולת שלהם לתרום באופן מיידי, כך שחקנים כמו מיטשל רובינסון שחוזר מפציעה, אובי טופין שמגיע אחרי קיץ מוצלח והרוקי קוונטין גריימס, שנבחר על תקן מומחה ההגנה החדש, יצטרכו להרוויח את ההזדמנויות שלהם אצל תיבס.
טורונטו ראפטורס: בנייה, או חצי בנייה
די מדהים להיזכר שלפני פחות משנתיים וחצי טורונטו זכתה באליפות. ההחלטה של קוואי לאונרד לעזוב מיד לאחר מכן החלה תהליך פירוק זוחל, שהגיע לשיא נוסף הקיץ עם העזיבה של קייל לאורי, המנהיג והפנים של המועדון בעשור האחרון. מהשחקנים שהובילו את הקבוצה לטבעת נותרו רק פסקל סיאקם ופרד ואנווליט, שניהם שחקנים איכותיים מאוד שרק השתפרו מאז ובגיל 27 נראים קרובים לשיא, אליהם ניתן לצרף את או ג'י אנונובי שהיה גורם משמעותי בפלייאוף הבועה. השאלה היא אם השלושה האלה טובים מספיק כדי להפוך לבסיס של הקבוצה הגדולה הבאה של הראפטורס.
זוהי שאלת המפתח של הקנדים ושל מסאי יוג'ירי לשנים הקרובות, התשובה לשאלה הזו יכולה להוביל לשני מסלולים שונים. המסלול הראשון הוא מה שיוג'ירי מנסה לעשות כרגע: להקיף את סיאקם, ואנווליט ואנונובי בצעירים מבטיחים ושחקני משנה סולידיים כדי לבנות קבוצה שתוכל לחזור למאבקי הצמרת כבר בשנים הקרובות. הסגל הנוכחי עמוס בשחקני הגנה טובים, ואם הכוכבים יוכלו לשאת בנטל של יצירת מצבי זריקה זו יכולה להיות קבוצה טובה יותר ממה שנדמה כרגע. המסלול השני הוא ללכת לבנייה מחדש בכל הכוח, מה שאומר לחפש טריידים עבור ואנווליט וסיאקם. קבוצות פלייאוף שיחפשו שחקן משמעותי נוסף יהיו מוכנות לשלם הרבה על שחקנים בני 27 שחתומים לפחות לשנתיים וכבר צברו נסיון פלייאוף עשיר. בטריידים כאלה ניתן להוסיף צעירים מבטיחים ובחירות דראפט, ובמקביל להגדיל את הסיכוי לבחירת דראפט גבוהה שתביא את השחקן שבאמת ניתן לבנות סביבו. כאמור, נראה שכרגע יוג'ירי מנסה להריץ את הסגל הנוכחי, אבל במהלך העונה יכולות להגיע הצעות לטרייד שיהיה קשה לסרב להן.
בשני התסריטים, להתפתחות של הצעירים יהיה משקל מכריע. גולת הכותרת היא סקוטי בארנס, שיוג'ירי בחר במפתיע במקום הרביעי בדראפט במקום ג'יילן סאגס. בארנס הוא פצצת אנרגיה עם יכולת לשמור על ארבע עמדות, לסיים בצבע ולמסור בתנועה. הוא צפוי לקבל דקות מההתחלה, אולי אפילו לפתוח בחמישייה בזמן שסיאקם מתאושש מפציעה, ולהפוך מיד לחביב הקהל, שיזכה לראות את הקבוצה שלו לאחר שנה וחצי בה היא לא שיחקה בקנדה. החסרון הבולט של בארנס הוא הקליעה מבחוץ, וניק נרס כבר מנסה לעזור לו לשנות את סגנון הזריקה. נרס והצוות שלו יודעים לשפר קליעה מבחוץ, ואם יעזרו בכך לבארנס יהיה לו פוטנציאל להיות שחקן מיוחד. כדאי לשים לב גם לרכז מלאכי פלין, למומחה השלשות גארי טרנט ג'וניור, לשחקן הפנים פרשס אצ'יווה ולכריס בושיי, שאמנם לא צעיר אבל עדיין מתהווה. זה אוסף צעירים מוכשרים ואנרגטיים מהסוג שנרס אוהב לאמן, שיחד עם הקהל הרעב יוכלו להפוך את האייר קנדה סנטר למקום שקשה לנצח בו.
מה דעתך על הכתבה?