הסווינגמן של גולדן סטייט אנדרו וויגינס הסביר הבוקר (שלישי) את ההחלטה שלו לקבל חיסון נגד קורונה בניגוד לרצונו המקורי, ואמר שהוא מרגיש ש"נכפה" עליו לעשות זאת על מנת שיוכל להמשיך בקריירת ה-NBA. "האופציה היחידה הייתה להתחסן, או לא לשחק ב-NBA", אמר וויגינס הבוקר אחרי משחק קדם העונה של הווריירס מול פורטלנד, בהופעתו הראשונה מאז שקיבל את החיסון, "זו הייתה החלטה קשה, אני מקווה שהיא תשתלם לי לטווח הארוך ושבעוד 10 שנים אשאר בריא".
ההחלטה של וויגינס להתחסן הגיעה אחרי שהליגה דחתה את הבקשה שלו להימנע מחיסון בגלל "סיבות דתיות", ואחרי שהובהר לו שלאור החוקים בסן פרנסיסקו, ייאסר עליו לשחק באולם הביתי של גולדן סטייט.
"הם (גולדן סטייט) לא הי אלה שהמציאו את החוקים", אמר וויגינס, שהבהיר שהוא לא כועס על קבוצתו, "אבל נראה שבשביל כל מיני דברים, אתה לא יכול לשלוט על הגוף שלך. זאת השורה התחתונה. אם אתה רוצה לעבוד היום בחברה, אז אני מבין שהם הוגים את החוקים ומחליטים מה נכנס לך לגוף ומה אתה עושה. אני מקווה שייישארו אנשים חזקים ממני שימשיכו להילחם ויעמדו במה שהם מאמינים, בתקווה שלהם זה יצליח".
וויגינס קיבל את הזריקה הראשונה, שתאפשר לו להמשיך להתאמן עם גולדן סטייט, עד שיחוסן בצורה מלאה ויוכל לעמוד לרשות הקבוצה במשחק הבית הראשון מול הקליפרס ב-21 באוקטובר. לטענתו, הוא כבר נדבק בקורונה ו"זה לא היה כל כך נורא". עוד הוסיף: "אני יודע שהרבה אנשים סבלו מכל מיני תגובות ומפציעות מהחיסון, כך שאני לא יודע מה זה יעשה לי עוד 10 שנים. אין מחקרים על זה, האם זה יגרום או לא לפיתוח של תאים סרטניים. לא יודע איך זה ישפיע על הגוף שלי.
"אני יכול להמשיך לדבר ימים שלמים על למה לא רציתי להתחסן. אבל הכי חשוב, אני לא יודע מה זה יעשה לגוף שלי בעוד 10 או 20 שנה. או לילדים שלי בעתיד. אבל אני מניח שזה משהו הייתי חייב לעשות".
וויגינס, שקלע הלילה 13 נקודות ב-16 דקות בניצחון קבוצתו 107:121 על פורטלנד בקדם העונה, אמר שהוא האדם היחיד במשפחתו המורחבת שמתחסן. "זה לא משהו שאנחנו מאמינים בו במשפחה… אבל הם יודעים שהייתי חייב. זה הגיע למצב של או להתחסן או לא לשחק כדורסל. אני בן 26. יש לי שני ילדים. אני רוצה עוד ילדים. אני מנסה לעשות משהו שייצר כמה שיותר כסף עבור ילדיי לעתיד. אז לקחתי הימור, לקחתי סיכון, ונקווה שיהיה בסדר… אני שמח לחזור לשחק, אבל החיסון הזה, זה משהו שיישאר בראשי עוד הרבה זמן. זה לא משהו שרציתי לעשות, אלא נכפה עליי".
