בגלל אילוצי הקורונה, עונת ה-NBA הקודמת החלה רק בסוף דצמבר 2020, אדם סילבר הצליח לדחוס כמעט עונה וחצי לשנה קלנדרית אחת. זה אומר שכל קריירת ה-NBA של דני אבדיה, פרט לארבעת המשחקים הראשונים, התנקזה ל-2021. אז סיכום השנה הוא הזדמנות טובה לבחון את השנה הראשונה של דני בליגה הטובה בעולם.
הוא לא הישראלי הראשון ב-NBA, אבל הוא כן בחירת הלוטרי הראשונה והישראלי שהגיע עם רף הציפיות הגבוה ביותר, בפער משמעותי. מה ניתן להסיק מ-87 המשחקים הראשונים של אבדיה? כיצד נראה רף הציפיות אחריהם?
התמונה הגדולה
כאשר עוקבים באינטנסיביות אחרי כל משחק, כל זריקה, כל תגובה, כל ציוץ שקשור אל שחקן מסוים, הכל נראה דרמטי ומכריע. איתרע מזלו של אבדיה לייצג מדינה שמעולם לא היה לה פוטנציאל ברמתו וידועה בנטיות שלה למאניה דיפרסיה, לכן השנה הראשונה שלו נחוותה כרכבת הרים סוערת: עליות וירידות בלתי פוסקות, תגובות משתפכות לצד ביקורות ארסיות, פציעה לא פשוטה שגרמה לו להחמיץ את הפלייאוף (ולהמשיך את הקללה על שם עומרי כספי), החלפת חצי סגל ומאמן בקיץ, סכנה קבועה למעמד שלו ברוטציה. אבל כשמרימים לרגע את הראש מהקלחת הבלתי פוסקת, מצטיירת תמונה הרבה פחות תזזיתית ודרמטית.
בתמונה הגדולה, דני אבדיה נראה פחות או יותר כמו ששחקן שנבחר תשיעי בדראפט עם סט היכולות שלו אמור להיראות בסיטואציה בה הוא נמצא. הוא לא פרץ בגדול, אבל גם לא נתקע במקום וכן הראה התקדמות מרשימה באספקטים מסוימים. יש תחומים בהם הוא מפתיע לטובה ותחומים בהם הוא מפתיע לרעה, אבל בסך הכל הוא שחקן צעיר שנמצא בשלבי התפתחות מוקדמים ודי ברור שיש לו מקום בליגה לשנים ארוכות. המידה בה ימשיך להתפתח תקבע איזה מקום יהיה לו.
כדי להבין את הנקודה הזו, ניתן להתבונן בשניים משלושת השחקנים שנבחרו אחריו בדראפט, שמייצגים מקרי קיצון. ג'יילן סמית' נבחר עשירי ע"י פיניקס, אחת הקבוצות הטובות בליגה, לא הצליח להרוויח דקות ובקיץ פיניקס החליטה לא לממש את אופציית הקבוצה לשנה השלישית שלו, צעד נדיר מאוד כשמדובר בבחירת לוטרי. לסמית' עדיין יש סיכוי להרוויח את מקומו בליגה, אבל ככה נראה פלופ מוקדם. טייריס האליברטון, שנבחר במקום ה-12 ע"י סקרמנטו, הוכיח מהרגע הראשון שהוא מוכן לליגה של הגדולים, הוא היה אחד השחקנים הטובים של הקינגס כבר כרוקי ונראה עוד יותר טוב ויעיל השנה. האליברטון הוא אחד משלושה שחקנים במחזור 2020 שניתן כבר להגיד די בוודאות שתהיה להם קריירת NBA משמעותית.
אבדיה נמצא בין שני הקצוות האלה, יחד עם רוב הבחירות הגבוהות במחזור שלו. הוא לא נמצא במקום מאוד שונה מפטריק וויליאמס, אייזק אוקורו, אונייקה אוקונגוו, אובי טופין ודווין ואסל – כולם הצליחו להשתלב ברוטציה של קבוצות לגיטימיות בזכות הגנה טובה ופוטנציאל התקפי שמבליח מדי פעם. כמה מהשמות האלה יבצעו התקדמות משמעותית ויהפכו לשחקנים חשובים בקבוצות טובות, אחרים ידרכו במקום ויהפכו לפחות רלוונטיים עם הזמן, זה תלוי בעיקר במוכנות לעבוד קשה על חלקים טעוני שיפור. אבדיה, לפי דיווחים רבים, מסתמן כשחקן שאוהב ללמוד ומוכן לעבוד קשה, מה שמגביר את האופטימיות לגביו.
הסיטואציה
שחקנים צעירים שמגיעים ל-NBA תלויים מאוד בסיטואציה אליה הם הגיעו. אבדיה הגיע לוושינגטון – קבוצה עם כוכב בשיא הקריירה שעלול לעזוב בקיץ (בראדלי ביל), לכן היא עושה הכל כדי להצליח עכשיו למרות שלא ברור אם יש לה כלים לכך. זו הסיבה לתזזיתיות סביבו בשנה הראשונה שלו – ראסל ווסטברוק הגיע ועזב, במקומו הגיעו חמישה שחקנים סבירים ששינו לחלוטין את פני הרוטציה, המאמן התחלף, הסגנון השתנה. זו לא קבוצה שיש לה סבלנות לפתח צעירים ולתת להם לטעות, אבל גם לא קבוצה כמו גולדן סטייט, שהסטנדרטים להשתלבות ברוטציה שלה כל כך גבוהים שלצעירים המעניינים שלה אין הרבה סיכוי לקבל דקות קבועות בכל מקרה.
הסיטואציה עיצבה את השנה הראשונה של אבדיה כשחקן שעסוק בלעשות מינימום טעויות וכמעט לא מנסה ליזום. בדומה לשבועת היפוקרטס, הוא קודם כל מנסה להימנע מלעשות נזק. זאת הדרך שלו להרוויח דקות כרגע – לבצע פעולות פשוטות ונכונות, להביא לידי ביטוי יתרונות יחסיים ולתת לשחקנים המנוסים יותר לבנות התקפות. שחקנים צעירים רבים במצבו היו מתעקשים לקחת על עצמם יותר, אבל בכלל לא בטוח שהמאמן שלהם היה מרוצה מזה. דני יודע שאף אחד לא מבטיח לו דקות בסיטואציה הזאת, כל דקה שלו על הפרקט היא עדות לכך שהמאמן שלו, ווס אנסלד, מאמין שהוא תורם להצלחה הקבוצתית כאן ועכשיו. זה ממש לא מובן מאליו שאבדיה מדורג שישי בכמות הדקות בוושינגטון, שהוא מקבל את הדקות על חשבון שחקנים כמו דאוויס ברטאנס והרוקי קורי קיספרט שמבוגר ממנו בשנתיים.
גם בנקודה הזאת השוואה יכולה לעזור. פרנץ ווגנר, הבחירה השמינית בדראפט האחרון, הגיע לליגה עם סט יכולות שדי מזכיר את אבדיה. אבל ווגנר הגיע לאורלנדו, קבוצה בבנייה שממש לא מתעניינת בניצחונות אלא רק בקידום הצעירים שלה. אז הפורוורד הגרמני מקבל הזדמנות ליזום ולספק מספרים מרשימים מאוד לרוקי, כאשר הקבוצה שלו לא מתרגשת ממשחקים של 2-11 ו-0-9 מהשדה או מהפסדים ב-30 הפרש, היא מעודדת את ווגנר להמשיך ליזום. אם אבדיה היה מגיע לסיטואציה כזאת, הוא היה מוביל כדור, מנהל מהלכי פיק נ' רול, עולה לקליעה מכדרור, מוריד שחקנים קטנים לפוסט. הוא היה מציג שורות סטטיסטיות הרבה יותר מרשימות מהיום, ומה שהרבה יותר חשוב – הוא היה מקבל הזדמנות לפתח את היכולות האלה מול הגנות של NBA.
הצד השני של המשוואה הוא שאבדיה לומד בוושינגטון איך לתרום לקבוצה מנצחת (יחסית). הוא לומד את הניואנסים של תפקיד השחקן המשני בקבוצה רצינית, משהו שהוא יצטרך לדעת לעשות אם הוא רוצה לקחת חלק בעתיד בקבוצות גדולות באמת. פעמים רבות שחקנים שמתפתחים בקבוצות בבנייה מתקשים בשלב בו מצפים מהם להשתלב בקבוצה שרוצה לנצח, לפעמים לוקח להם שנים לבצע את הסוויץ'. מה היה קורה אם ווגנר ואבדיה היו מחליפים קבוצות זה תרגיל מחשבתי מעניין, בפועל כל אחד מהם הוסלל לתפקיד שונה והקריירה שלהם תתפתח בהתאם. אבדיה הוסלל לתפקיד הרול פלייר בקבוצה עם שחקנים יוצרים דומיננטיים, ואת הדקות שלו הוא מרוויח דרך הדברים הקטנים שעוזרים לקבוצה שלו לנצח. מה הדברים הקטנים שאבדיה עושה? או, טוב ששאלתם.
הגנה אישית
דני אבדיה הוא אחד השומרים האישיים המבטיחים ביותר שיש ב-NBA כרגע, בשנים האחרונות הגיעו לליגה מעט מאוד שחקנים שהראו פוטנציאל גבוה כל כך בתחום הזה. זו לא הגזמה פרובינציאלית, לא התמקדות סלקטיבית בפרשנים ובלוגרים של וושינגטון שחלק מהגדרת התפקיד שלהם היא לצאת מפרופורציות מכל מהלך מוצלח של אחד מצעירי הקבוצה. הוא עושה לעצמו שם כשומר אישי בכל רחבי הליגה. בשבועות האחרונים זאק לואו מ-ESPN התייחס בפודקאסט לכך שאבדיה מתפתח להיות שחקן הגנה מצוין, וקווין אוקונור מ-The ringer הקדיש להגנה של דני סעיף באחת מהכתבות שלו. אלה שני פרשנים בכירים ומוערכים מאוד (לואו הוא בעיניי פרשן ה-NBA הטוב ביותר), כאלה שהדעה שלהם מעניינת מנהלים בליגה ובדרך כלל דומה לשלהם.
מה שהחל בעונה שעברה, בשבועות שלפני הפציעה, הפך העונה לסיפור המרכזי בתהליך ההתפתחות של אבדיה. יש לו שילוב של גודל וזריזות שמאפשר לו לשמור כמעט על כל שחקן בליגה, אנסלד הפך אותו לשומר הבכיר כמעט על כל כוכבי היריבות. היכולת המיוחדת של דני היא לזהות מתי השחקן שמולו עוצר ומתכונן לקליעה ולהיצמד אליו עם ידיים למעלה לפני שהוא עולה לזריקה, קשה מאוד לקלוע מולו כשהוא מבצע את הפעולה הזאת ושחקנים רבים פשוט מוותרים על הזריקה. האינסטינקטים ההגנתיים שלו נפלאים באופן כללי, קשה מאוד לעבור אותו והוא למד לא להגזים בנסיון להקשות על זריקות כדי להימנע מעבירות. שחקנים קולעים מולו ב-3.8 אחוזים פחות מהצפוי, והוא מוריד אחוזים באופן עקבי מכל טווח. הדקות שהוא משחק הן הדקות ההגנתיות הטובות ביותר של הוויזארדס.
את טווח היכולות והגיוון של ההגנה האישית של אבדיה ניתן היה לראות בשבוע שעבר, בו וושינגטון שיחקה מול פיניקס ויוטה, שתיים מקבוצות הפיק נ' רול הטובות בליגה. אנסלד שלח את דני לשמור על מובילי הכדור הבכירים – כריס פול ודונובן מיטשל, וכאשר הסנטר הגיע לחסום להם התבצע חילוף ודני נשאר עם הסנטר היריב. אבדיה השיג עצירות במשחקים האלה גם נגד גארד בכיר מאוד כמו מיטשל וגם נגד סנטר בכיר כמו דיאנדרה אייטון. אלה הדברים שלא נכנסים לסטטיסטיקות הבסיסיות, אבל מאמנים וג'נרל מנג'רים מריירים כשהם רואים אותם. אם הוא ימשיך כך, ניתן יהיה לתת לאבדיה את אחד הטייטלים המבוקשים בליגה – שחקן שמסוגל לשמור על חמש עמדות. היכולת לבצע חילוף בין השומר של הפוינט גארד לשומר של הסנטר היא הנשק ההגנתי הטוב ביותר מול פיק נ' רול בימינו, אבדיה הראה יכולת לעשות את זה נגד הקרם דה לה קרם של הליגה.
כדי לשים חותמת על ההבטחה, אבדיה יצטרך להוכיח יכולת לשמור טוב על שחקנים בכירים גם בפלייאוף, כשזה חשוב באמת. לשם כך צריך, קודם כל, להגיע לשם. אבל עצם ההבטחה הופכת אותו לשחקן צעיר ששמים לב אליו, שנכנס לפנקסים הנכונים, שיקבל הזדמנות. שחקנים שמראים פוטנציאל הגנתי כזה נוטים לקבל הצעות אטרקטיביות מקבוצות טובות בלי קשר ליכולת לצבור מספרים התקפיים. במובן הזה, ההגנה גם נותנת לדני זמן לפתח את משחק ההתקפה.
יכולת היצירה
יש שחקנים שנשארים מומחי הגנה בלי לפתח יכולות התקפיות משמעותיות. מטיס ת'ייבול מפילדלפיה, למשל, עשוי להיות השומר האישי הטוב בליגה כיום על שחקני חוץ, לכן הוא נשאר שחקן חשוב גם כשבהתקפה הוא לא תורם כלום. אבל אין סיבה שזה יהיה המצב של דני אבדיה. הוא נבחר בטופ 10 בעיקר בזכות הפוטנציאל ההתקפי שלו, בזכות היכולת שהוא הראה ליצור מצבי זריקה ברמה גבוהה בגילאים מאוד צעירים. מספרים של 7.1 נקודות למשחק, 1.4 אסיסטים ו-1.4 הליכות לקו העונשין מעידים על שחקן שלא מביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הזה.
יש תחומים בהם ניתן להמר בביטחון שהמספרים ישתפרו. כבר עכשיו אבדיה הוא מוסר ברמה גבוהה, כזה שרואה מהלך אחד קדימה ומזהה חברים פנויים לפני שההגנה מספיקה להגיב. אין סיבה שהוא לא יהפוך לשחקן של לפחות שלושה-ארבעה אסיסטים למשחק כאשר ההתקפה תעבור דרכו יותר. גם הזריקה שלו מבחוץ נראית טוב מכדי להיתקע על איזור ה-30 אחוזים משלוש, ככל שהוא יתרגל לעומס וירגיש יותר בנוח במשחקים הגיוני שיותר זריקות ייכנסו והוא יגיע לאיזור של אחוזים ממוצעים בליגה.
התחום בו אבדיה מתקשה לפרוץ, זה שסומן כמפתח בפתיחת העונה, הוא היכולת ליצור לעצמו מצבי זריקה. ניכר שאבדיה לא מספיק סומך על היכולת שלו להשתחרר לקליעה, לעלות לזריקה מכדרור, לחדור ולסיים בצבע. גם כשהוא מתחיל מהלך, פעמים רבות הוא מוותר באמצע ומוסר. יריבות מרגישות בנוח להחביא מולו את שחקני ההגנה הכי פחות טובים שלהם, כולל גארדים נמוכים. אבדיה יצטרך ללמוד להוריד שחקנים כאלה לפוסט ולקלוע מעליהם, כיום הוא ממעט מאוד לבצע מהלכי פוסט וכשכבר מבצע הוא בדרך כלל מחפש את המסירה. בלי יכולת היצירה אבדיה לא יוכל להיות יותר מרול פלייר איכותי, אם הוא יצליח להביא לידי ביטוי את מה שהוא הראה שהוא יודע לעשות ברמות נמוכות יותר תהיה לו הזדמנות להיות שחקן מאוד משמעותי בליגה.
השיפור ההתקפי בשבועיים האחרונים עדיין רחוק מלהעיד על מגמה של ממש, אבל אולי הוא התחלה של משהו. אבדיה ניצל כמה הפסדים גדולים, חולשה של שחקני מפתח שגרמה להם לקחת צעד אחורה והיעדרויות שקשורות לקורונה כדי לקחת על עצמו יותר ממשחק ההתקפה. בעיקר טוב לראות אותו מגיע עם הכדור לצבע בהחלטיות, מתחיל מהלכים מהר, לא מפחד לחטוף גגות ולטעות. סביר להניח שכשאר שאר שחקני הוויזארדס יחזרו לעצמם דני ייקח שוב צעד אחורה, אבל האופן בו הוא מגיב להזדמנות שנוצרה מעודד. בכל מקרה, כאמור, יש לו זמן, השינוי המשמעותי יכול להגיע גם בשנה השלישית, הרביעית או החמישית.
היה עוזר אם הוא היה משחק בקבוצת התקפה טובה יותר. התקווה שמשחק ההתקפה של וושינגטון יהיה שוטף וקבוצתי לאחר העזיבה של ראסל ווסטברוק התבדתה. זו ממשיכה להיות קבוצה עם שחקנים שאוהבים לעצור את הכדור, שאין בה סנכרון טוב ושהרבה התקפות עומדות שלה נתקעות. אבדיה היה יכול מאוד להיעזר בשיטה שיוצרת יתרונות התחלתיים וריווח טוב שהיה מקל עליו להגיע לטבעת, גם יכולת המסירה שלו הייתה באה לידי ביטוי הרבה יותר טוב בשיטה כזאת. ניתן רק לקוות שהוא יגיע לקבוצה כזאת בהמשך או שוושינגטון תתפתח לאחת כזו.
סיכום
השנה הראשונה של דני אבדיה ב-NBA הפכה אותו לשחקן ששמים לב אליו. זה עוד לא מבטיח כלום, אבל זאת נקודת פתיחה בכלל לא רעה להמשך. קל לראות את המספרים שלו ולחשוב שמדובר בשחקן שולי שרק בישראל מעורר עניין. זה לא המצב. היכולת החשובה ביותר שלו כרגע היא ההגנה האישית, יכולת שפחות באה לידי ביטוי בסטטיסטיקות, בטח הפשוטות, אבל מאוד חשובה למאמנים ומנהלים בליגה. ומי יודע, אולי הוא עוד יגרום גם לקהל הישראלי ליהנות מעצירות הגנתיות ולסמן איקס אחרי החטאות של יריבים של וושינגטון.