ב-13 בינואר 2021, יוסטון רוקטס הפסידה בביתה 117:100 לאלופה לוס אנג'לס לייקרס ונקלעה למאזן 6:3. האווירה הייתה רעילה, ונדמה שהקבוצה שנבנתה התקיימה בשני צירים: מצד אחד שחקני רכש בדמות ג'ון וול, דמרכוס קאזינס וכריסטיאן ווד, ומהצד השני הכוכב הגדול, ג'יימס הארדן. הכוכב המזוקן חווה פגרה סוערת בה בין היתר הוא תועד מבלה במועדונים טרום עידן החיסונים על חשבון אימונים, אך חמור מכך, הוא התייצב באיחור למחנה הקבוצה, וגם כאשר הגיע ניכר כי הוא הוסיף כמה קילוגרמים עודפים.
הג'נרל מנג'ר הכל-יכול דריל מורי עזב, גם המאמן מייק ד'אנתוני נפרד, ונראה כי בעקבותיהם גם הארדן מיצה את החוויה הטקסנית. ואם מישהו לא הגיע למסקנה הזו מכל אירועי הפגרה, אז הוא קיבל את החותמת הסופית במסיבת העיתונאים לאחר ההפסד ללייקרס. "אנחנו לא מספיק טובים", אמר הארדן, "אני אוהב את העיר, עשיתי כל מה שאני יכול. המצב משוגע וזה משהו שאני לא חושב שאפשר לתקן". קאזינס, שהודה כי הגיע לרוקטס בכלל כדי לשתף פעולה עם חברו מהמכללות, ג'ון וול, השתלח בהארדן: "חוסר הכבוד החל הרבה לפני הריאיון הזה. 14 השחקנים האחרים בחדר ההלבשה לא עשו לו כלום, זה לא הוגן כלפיהם. האם הארדן ישחק איתנו שוב? אני לא יודע, ובכנות, גם לא אכפת לי".
פחות מ-24 שעות לאחר מכן, האדמה רעדה. במסגרת טרייד מרובע, הנטס משכנו את העתיד, העבירו בחירות דראפט רבות לצד פוטנציאלים גדולים כמו ג'ארט אלן וקריס לוורט והנחיתו את הארדן שישלים בנטס "ביג 3" חדש יחד עם קווין דוראנט וקיירי אירווינג. צריך להבין את ההקשר – אחרי שנים שהתאפיינו בעיקר בזכות שלישיות כוכבים, הליגה עברה לעידן הצמדים: לברון ג'יימס ואנתוני דייויס בלייקרס, קוואי לאונרד ופול ג'ורג' בקליפרס, וגם זוגות צעירים שהורכבו בבוסטון, דנבר, פילדלפיה ועוד. לאור זאת, העובדה ששלושה מתוך 20 השחקנים הטובים בעולם חברו לאותה קבוצה נתנה את התחושה שהוסרו הכפפות ונשברו הכללים – זהו כבר לא עידן הסופר-טים, זה עידן הסופר-טים על ספידים.
רצונות לחוד ומציאות לחוד
הפנטזיה של ברוקלין לא התממשה בהתחלה. קווין דוראנט קיבל מנוחה במשחקי בק טו בק במסגרת שיקומו מהקרע באכילס, ופציעה נוספת השביתה אותו לחודשיים. כש-KD חזר למגרשים, הארדן נפצע בעצמו. השלישייה שיתפה פעולה פחות מעשר פעמים אשתקד בעונה הרגילה, כאשר פציעות נוספות ומידת הנעל הגדולה מדי של דוראנט מנעו מהנטס לעבור את מילווקי בסיבוב השני של הפלייאוף.
הארדן, שהחליט לא להאריך חוזה בנטס לפני פתיחת העונה הנוכחית, קיווה שעונתו המלאה הראשונה בברוקלין תיראה אחרת, אך גם הפעם התבדה. קיירי אירווינג לא מסכים להתחסן, ולאחר שהנטס החליטו להשבית אותו בחודשים הראשונים של העונה, עם חזרתו הוא הפך לשחקן במשרה חלקית, כזה שמשחק רק מחוץ לתפוח הגדול. תוסיפו עוד פציעה של דוראנט ותקבלו את תסריט הבלהות של הארדן: במקום "ביג 3", עכשיו הוא "ביג 1".
השיא מבחינתו של הגארד בן ה-32 היה בחודש שעבר, שוב נגד הלייקרס. הקבוצה מעיר המלאכים הגיעה בהרכב די מלא לאחר שדייויס חזר מפציעה, הארדן שנותר בודד במערכה לא הצליח לסחוב את קבוצתו לניצחון. והאמת, אי אפשר להאשים אותו. לצידו בחמישייה פתחו פאטי מילס, דיאנדרה במברי ושתי בחירות נמוכות מהדראפט האחרון – קסלר אדוארדס ודיירון שארפ. "אני מתוסכל כי אנחנו לא בריאים, יש הרבה חוסר יציבות בגלל פציעות וקורונה", אמר הארדן לאחר ההפסד, "אני חושב שכולם בארגון מתוסכלים כי אנחנו קבוצה יותר טובה ממה שהמאזן שלנו מראה, ואנחנו צריכים להיות במגמת עלייה. אני מתוסכל כי אני רוצה לנצח, זה די פשוט".
על פניו, זה באמת די פשוט, הרי דוראנט יחזור מתישהו מהפציעה, ועדיין קיים שביב של תקווה שהמגבלות על לא מחוסנים במדינת ניו יורק יוסרו ואירווינג יוכל לשחק גם באולם הביתי. הארדן בעצמו חייך מאוזן לאוזן אחרי שהשלישייה הביסה בחוץ את שיקגו ב-26 הפרש ("יש לנו פוטנציאל להיות עד כדי כך טובים, פשוט לא שיחקנו מספיק ביחד"). עם זאת, נדמה שהתסכול עליו דיבר הארדן הוא הרבה מעבר למצב נקודתי, אלא בעיה עמוקה יותר.
"בחוזה של ג'יימס הארדן יש אופציית שחקן לעונה הבאה, אך גוברת ההערכה שהוא יבחן בקיץ הקרוב את שוק השחקנים החופשיים. הוא מוכן לעבור בקיץ", דיווח ג'ייק פישר מ"בליצ'ר ריפורט", והעלה תהיות רבות: האם הניסוי של הנטס יסתיים בעזיבה של הארדן? האם משכון הנכסים העתידיים עבור הארדן ירד לטמיון? "בכל 13 שנותיו בליגה, הארדן אף פעם לא היה שחקן חופשי. הוא תמיד היה חותם על הארכות חוזה קודם לכן", המשיך פישר. "יש לו כוונה ברורה להפוך לשחקן חופשי בלתי מוגבל, גם אם בסוף זה יוביל אותו בחזרה לנטס. הוא עדיין מושקע במאבק האליפות עם ברוקלין, אבל בוחן עוד אפשרויות לקיץ הקרוב".
קשיי הסתגלות – על הפרקט ומחוצה לו
את הסיבות למרמור של הארדן בנוגע למצבו צריך לחלק לשני סוגים: אלה הקשורות להיותו שחקן ברוקלין נטס, ואלה שלא ישתנו גם אם יבצע רילוקיישן. נתחיל בעניינים הקשורים לברוקלין: פרט לזמינות החלקית של אירווינג ודוראנט, בארצות הברית דווח כי הוא לא אוהב את העובדה שבמשחקים צמודים המאמן סטיב נאש מעלה למגרש את "מי שחם", ומעדיף שיהיה הרכב קבוע למצבים הללו. בעניינים שדווקא פחות קשורים לכדורסל, נאמר כי הארדן לא נהנה במיוחד מהחיים בתפוח הגדול בהשוואה לימיו ביוסטון: מזג האוויר משמעותית פחות נוח, כאשר גם ההבדלים התהומיים במיסים שנגבים בטקסס לבין אלה שנגבים במדינת ניו יורק מכבידים עליו.
בעניין שלא ישתנה גם אם המזוקן יעבור קבוצה, השנה הוא הפך לקורבן הראשי של השינויים בשיפוט. עד העונה, הארדן היה מרבה לסחוט עבירות בזריקה כאשר היה מנסה ליזום את המגע עם שחקני ההגנה, בעוד העונה הוחלט כי במקרים שכאלה לא תישרק עבירה. הדבר הוביל לכך שאחרי שש עונות ברציפות בהן הלך לקו העונשין מעל ל-10 פעמים במשחק, בשתי העונות האחרונות הממוצע ירד ל-7-8 זריקות בערב. אחרי עוד הפסד במינסוטה, הארדן התייחס לשינוי הדרמטי מבחינתו: "אין עקביות בשריקות וזה מתסכל. השופטים אומרים לי 'לא ראיתי, אני לא חושב שזו עבירה', למרות שזו הייתה עבירה די ברורה. זה לא הולך לעצור אותי מלחדור לסל ולהיות אגרסיבי". גם סטיב נאש אמר ש"יש ימים בהם השריקות הוגנות, ואז יש משחקים בהם קצת מסמנים אותו".
קריצה ממורי וזכרונות מקיץ קודם
הארדן לא ביקש לעבור בטרייד במהלך העונה (החלון נסגר בעוד ארבעה ימים והסיכוי שזה יקרה קלוש, אך נדמה שבנוגע לקיץ הכל פתוח, וכאן נכנסת לתמונה פילדלפיה. איש החזק בעיר האחווה הוא דריל מורי, ששיתף פעולה עם הארדן שנים רבות ברוקטס, ומאוד מעוניין באיחוד כוחות בפנסילבניה. כידוע, למורי יש כאב ראש גדול בדמותו של בן סימונס שלא משחק מפתיחת העונה, אך בעוד רבים מפצירים בו להעביר את האוסטרלי כמה שיותר מהר כדי לבנות סגל שיאפשר לג'ואל אמביד להתמודד על טבעת כבר העונה, הוא שומר את הקלפים קרוב לחזה ועשוי להמתין עד הקיץ, מתוך אמונה שיוכל לצרף כוכב בסדר הגודל של הארדן.
הנהלת פילדלפיה מעוניינת בעסקה על הארדן, ולמעשה, מדובר בשחזור של אירועי ינואר 2021. כאשר הארדן רצה לעזוב את יוסטון, היו שתי הצעות עיקריות על הפרק – מברוקלין ומפילדלפיה. הבעלים של הרוקטס, טילמן פרטיטה, העדיף את ההצעה של הנטס (בחירות דראפט רבות) על פני ההצעה מהסיקסרס (שבמרכזה עמד סימונס), וכאשר הוא שאל את הכוכב שלו לאן הוא מעדיף לעבור, הוא חש הקלה כאשר שמע כי הארדן בחר בתפוח הגדול. מבחינתו של פרטיטה, הבחירה של הארדן בנטס הפכה את העסקה להרבה יותר פשוטה, אך ב"את'לטיק" הוסיפו כי גם אם הארדן היה מעדיף לעבור לפילדלפיה, כלל לא בטוח שפרטיטה היה נענה לבקשתו.
בהנחה שהארדן לא יעזוב בטרייד בימים הקרובים, המתח יהיה באוויר עד הקיץ. הארדן יוכל להפוך לשחקן חופשי, ואם אכן ירצה לעזוב, הוא יוכל לחתום בקבוצה שיש לה מספיק מקום מתחת תקרת השכר כדי להחתימו (אך הקבוצות הללו אינן אטרקטיביות במיוחד) או לחתום על חוזה חדש בנטס ולעבור בטרייד מיידי. אם הארדן יודיע לקבוצתו הנוכחית שבעונה הבאה הוא מתכוון לשחק בפילדלפיה, הנטס עלולים להיכנס למלכוד מסוים. האם הם מוכנים לקלוט למשל את סימונס בהסכם שכזה? האם הם בכלל יסכימו לחזק יריבה ישירה מצמרת המזרח? ובעניין עמוק הרבה יותר שגם כן דורש התייחסות, האם הבעלים הסיני של הנטס, ג'ו צאי, יסכים לעזור למורי שרק לפני שנה וחצי עורר סערת ענק כשצייץ "שחררו את הונג קונג"? ננסה להבין את השיקולים שעל כף המאזניים.
מדוע כדאי להישאר בברוקלין?
אם הארדן אכן רוצה לזכות באליפות באופן מיידי, האם עם דוראנט (שסיפק בפלייאוף הקודם תצוגות היסטוריות) וחצי קיירי (בינתיים) יש לו סיכוי גבוה יותר מאשר עם אמביד? כנראה שכן. מדובר בשילוב של שלושה מעשרת שחקני ההתקפה הטובים והמגוונים בהיסטוריה, וזמן הרצה משותף אמור לייצר את הכימיה אותה כמהים לראות בנטס. כמו כן, לאמביד יש היסטוריה לא קצרה של פציעות ובעיות בריאותיות, ואין לדעת עוד כמה שנות שיא נותרו לו לפני שהגוף יתחיל לתת את אותותיו. והאמת, גם בפילדלפיה לא ממש חם בחורף.
מדוע כדאי לעבור לפילדלפיה?
ייתכן כי שחוסר הוודאות בנוגע לדוראנט ואירווינג לא יחלוף גם בעונה הבאה, ואם להארדן נמאס להמתין, אולי כדאי לו לאחד כוחות עם מורי, שיודע יותר טוב מכולם איך לבנות קבוצה שתמצה עד תום את הפוטנציאל שלו, ועל הדרך לחבור לאחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם בשנתיים האחרונות שגם צעיר יותר מכוכבי הנטס. מבחינת הנרטיב, אף אחד לא יאשים את הארדן שהקים "סופר טים" גם בפילדלפיה, ואם זה יסתיים בטבעת, גם שונאיו הגדולים לא יוכלו להצמיד כוכביות כפי שעשו לשחקנים אחרים בעבר הקרוב.
בגיל 32, הארדן יודע שהוא נמצא בצומת דרכים וברגע בו כל החלטה עשויה לקבוע האם הוא יסיים את הקריירה עם טבעת, או דווקא ייזכר כאחד הגדולים בהיסטוריה שלא הגיעו לארץ המובטחת. יכול להיות שהארדן הוא כבר לא אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם, אך בסיטואציה הנכונה הוא מסוגל לעשות את ההבדל בין קבוצה טובה לאלופה. המשולש ברוקלין – הארדן -פילדלפיה חוזר לחיינו אחרי למעלה משנה, ועלולה להיות לכך השפעה עצומה על השנים הקרובות בליגה – בחזרה לעידן הצמדים.
