עונת 2021/22 ב-NBA גדושה בקבוצות צעירות ומלהיבות שמצליחות מוקדם מהצפוי. אחרי שבשבועות הקודמים כתבתי על ממפיס ושארלוט, היום אשלים טרילוגיה עם טורונטו, שכמו שארלוט נמצאת חזק במאבקי הפליי-אין במזרח עם סיכוי להשתחל לשש הראשונות. השלוש האלה מצטרפות לקליבלנד, ההפתעה הגדולה ביותר שמתעקשת לא לזוז מהצמרת הגבוהה במזרח גם כשמכת הפציעות לא עוצרת. בהחלט ייתכן שנפגוש את כל הארבע האלה בפלייאוף על חשבון שמות שבפתיחת העונה נחשבו לגדולים יותר.
הניסוי של ניק נרס
טורונטו היא הקבוצה הייחודית ביותר מבין הארבע. בעצם, היא פשוט הקבוצה הייחודית ביותר ב-NBA כיום. האליפות ב-2019 הפכה את הנשיא לענייני כדורסל מסאיי יוג'ירי ואת המאמן ניק נרס ליקירי העיר ונתנה להם מנדט בלתי מוגבל לבנות מה שהם רוצים אחרי שכוכבי האליפות עזבו בזה אחר זה. יוג'ירי החליט לא ללכת לבנייה מחדש מאפס, השאיר את פרד ואנווליט, פסקל סיאקם ואו ג'י אנונובי, נעזר בקצת מזל בהגרלת הלוטרי שסידרה לו את הבחירה הרביעית, ביצע עוד מהלך-שניים מוצלחים וברא את הקבוצה התחרותית הבאה של הראפטורס.
נרס, כנראה המאמן היצירתי ביותר ב-NBA, קיבל סגל שבקלות ניתן ליצור ממנו רוטציה סטנדרטית, אבל החליט לקחת צעד קדימה את רעיון ההרכב שמבוסס על חמישה שחקני חוץ אמיתיים. אפילו קבוצות כמו גולדן סטייט והקליפרס, שהרכבי הסמול-בול הם ההרכבים המועדפים עליהם בפלייאוף, מעדיפות בעונה הרגילה להעלות בחמישייה סנטר מסורתי ולהשתמש בהרכבים הנמוכים באופן ספורדי. הן לא רוצות לתת לשחקנים שלהן להיאבק עם שחקנים גדולים מהם לאורך העונה, גם בהגנה וגם בריבאונד.
נרס, לעומת זאת, מעלה את חמשת שחקני החוץ הבכירים שלו ביחד בחמישייה מהרגע שכולם היו כשירים. ואנווליט, גארי טרנט, אנונובי, סיאקם והרוקי סקוטי בארנס משחקים ביחד את רוב הדקות שלהם ויוצרים את אחת החמישיות המעניינות ביותר ב-NBA. נרס לא מסתפק בלשחק עם כל החמישה ביחד, כל הסגנון של טורונטו נבנה על מנת לנצל את היתרונות שהחמישייה הזאת יוצרת, בשני הצדדים. אם לנסות להסביר את הסגנון של טורונטו במשפט אחד: נרס מנסה לזרוע כאוס ולהכריח את היריבות להגיב אליו, במקום להיפך.
התקפה
כל חמשת שחקני החמישייה של הראפטורס יודעים להוביל כדור, ליצור לעצמם מצבי זריקה, לקלוע מבחוץ, למסור, לנוע ללא כדור ולשמש כחוסם בפיק נ' רול. ואנווליט הוא מומחה פיק נ' רול שנהנה מאוד מהיכולת לשחק רחוק מהכדור ולקלוע גם בקאץ' אנד שוט השנה. טרנט הוא גאנר שנראה שייך לדור הישן, כזה שיודע ליצור לעצמו מצבי זריקה משלוש ומחצי מרחק ובימים שהוא פוגע קשה מאוד לעצור אותו (הוא סיים לאחרונה רצף של חמישה משחקים עם יותר מ-30 נקודות). סיאקם הוא אחד הפורוורדים המגוונים בליגה, כזה שיודע לפעול ולהפעיל אחרים בכל סיטואציה. אנונובי מגיע כל שנה עם יכולות חדשות, הוא הפך לקלע חוץ איכותי עם משחק פוסט וגם משחק עם הפנים לסל.
על בארנס כדאי להתעכב. הרוקי, שנבחר במפתיע במקום הרביעי (הציפייה הייתה שיוג'ירי יבחר בג'יילן סאגס), התברר כשחקן התקפה טוב מהצפוי. הקליעה מבחוץ לא עובדת והוא יוזם פחות מארבעת האחרים, אבל הוא שולט לחלוטין בניואנסים הקטנים של משחק התקפה משובח. הוא מוסר נהדר מההיי-פוסט, יודע לזהות את הרגעים הכי נכונים כדי לנוע ללא כדור לצבע וריבאונדר התקפה מצוין. אם שומר עליו שחקן פנים הוא מתפקד כחוסם בפיק נ' רול ועושה את זה נהדר, אם שומר עליו שחקן חוץ הוא מוריד אותו לפוסט וכבר יודע לחגוג שם. אם הוא יפתח קליעה טובה משלוש (והוא נמצא בקבוצה שמפתחת קליעה הכי טוב בליגה כרגע) יש לו פוטנציאל להיות שחקן שבונים סביבו קבוצה בעתיד.
נרס משתמש בשלל היכולות של חמשת השחקנים שלו כדי לבנות התקפה נטולת היררכיה, בה כולם עובדים עבור כולם (החמישה קולעים בין 14.7-21.6 נקודות למשחק). זה לא בהכרח קורה בדרך שניתן היה לצפות, לא במשחק מרובה מסירות בקצב מהיר, טורונטו מדורגת לפני אחרונה בליגה באחוז סלים מאסיסטים והיא גם אחת הקבוצות האיטיות בליגה. מה שהיא כן עושה זה לנסות ליצור יתרונות מקומיים שיעזרו לשחקנים להביא לידי ביטוי את היכולות האישיות שלהם. לפעמים זה דורש כמה מסירות, לפעמים כמה תרגילי חסימות, לפעמים פעולות הרבה יותר פשוטות.
אם יש להגנה חוליה חלשה, וכמעט תמיד יש, טורונטו תרדוף אותה באובססיביות. אין איפה להחביא שחקן הגנה גרוע מול הראפטורס, הם ידאגו לעבוד עבור השחקן שעליו הוא שומר. בסדרת המשחקים מול מיאמי בשבועות האחרונים, נרס סימן את דאנקן רובינסון כחוליה חלשה והכריח את ספולסטרה להוציא אותו פעם אחרי פעם. כאשר ליריבה יש סנטר כבד, טורונטו תוציא אותו החוצה ותכריח אותו להשתתף במהלך המרכזי כל פעם מחדש, אבל כל פעם בדרך אחרת. בכלל, אחת המטרות של התקפת הראפטורס היא לגרום לשחקני הפנים לצאת החוצה ולהכריח את שחקני החוץ לשמור בפנים.
קשה לקרוא לטורונטו קבוצת סמול-בול של ממש, כי אחד הכלים ההתקפיים המרכזיים שלה הוא דווקא ניצול הגודל של שלושת הפורוורדים שלה. אנונובי, בארנס וסיאקם הם אמנם שחקנים בגובה של 2.01-2.03 מ', אבל מוטת הגפיים של שלושתם עצומה (2.19-2.22 מ'), מה שמאפשר להם לתפקד כמו שחקנים גבוהים בהרבה. שלושתם גם פיזיים מאוד ויודעים להשתמש בכוח שלהם במשחק הפוסט. אין כמעט קבוצות בליגה שמעלות בחמישייה שלושה שומרים שמסוגלים להתמודד עם הפיזיות של השלישייה הזאת, לכן כמעט תמיד יש מיס-מאץ' שקל לנצל.
משחק ההתקפה של החמישייה המיוחדת של טורונטו רחוק מלהיות מושלם. אף אחד מהחמישה הוא לא ספק נקודות יעיל במיוחד, לרובם יש נטייה לקחת כמה זריקות קשות מיותרות במשחק ופעמים רבות בולט המחסור בגו-טו-גאי אמיתי. מדד הקליעה האמיתי (ה-TS) של החמישה מעיד על היעילות הבינונית שלהם. הוא נע בין 53.8 (בארנס) ל-56.5 (ואנווליט), ומבין 313 שחקני רוטציה בליגה זה נתון שנמצא בין מקומות 139-213.
הגנה
גם בהגנה המטרה של נרס היא להוציא את היריבות משיווי משקל. הוא משתמש בזריזות של השחקנים שלו כדי ליצור את ההגנה האגרסיבית בליגה, כזו שיכולה ללחוץ על כל המגרש, לבצע דאבל-טים מוקדם ורחוק מהסל, להתנפל על השחקן עם הכדור ולהכריח את ההתקפה לאלתר. החמישייה של טורונטו כוללת כמה מהחוטפים הטובים בליגה, כשכולם גם חוסמים (לכולם יש לפחות 1.9 חטיפות+חסימות למשחק). זה חלק מהשיטה, נרס נותן לשחקנים שלו חופש להמר, לסגור נתיבי מסירה ולנסות להשיג את הכדור. כך טורונטו משיגה גם כמות גבוהה של נקודות במשחק ריצה.
מעבר לאגרסיביות, ההגנה של הראפטורס היא גם המפתיעה בליגה. נרס משתמש בשחקנים חכמים וגמישים שיודעים להשתמש בסוגים רבים של הגנות, להחליף הגנות בין ובתוך פוזשנים, להגיע לדאבל-טים בתזמון לא צפוי. הכל כדי שההתקפה לא תרגיש בנוח, שהיא לא תוכל לבצע את הסטים הרגילים שלה, שהכוכב שלה לא יצליח להיכנס לקצב שלו.
בדומה להתקפה, גם בהגנה השיטה מאפשרת לטורונטו לעשות כמה דברים ברמה גבוהה במיוחד, להקשות על היריבות בדרכים לא מוכרות, אך במקביל היא גורמת לראפטורס להיות פגיעים בתחומים אחרים. ברגע שההתקפה שוברת את המלכודת, קל לה מאוד להגיע לזריקות נוחות. החמישייה הזריזה יודעת לבצע גם רוטציות טובות, אבל השטח שצריך לסגור פשוט גדול מדי. היריבות של טורונטו זורקות הכי הרבה שלשות מהפינה בליגה, כי הרבה פעמים ההגנה האגרסיבית מקריבה את הפינות, מה שאצל רוב הקבוצות הוא איסור מוחלט. המצב הזה הופך את השחקנים של נרס לפגיעים מאוד גם בריבאונד ההגנה, תחום שמראש הם לא חזקים בו, החמישייה הנמוכה די קורסת בריבאונד. מעבר לבעיות שאינהרנטיות לשיטה, התיאום של החמישייה ההגנתית רחוק מלהיות מושלם, כל משחק יש כמה פספוסים בהבנה המשותפת וברוטציות, זה מובן כי הדרישות מהשחקנים גבוהות מאוד.
אך לעומת ההתקפה, בהגנה ההרגשה היא שלא תמיד צריך את השיטה הייחודית והאגרסיבית, שלפעמים היא רק מפריעה לשחקנים. כל החמישה הם שחקני הגנה טובים ברמה האישית. אנונובי ובארנס נראים כמו שכפולים ממעבדת יצירת השומרים המושלמים של מסאי יוג'ירי, קשה מאוד להתמודד עם הנתונים המושלמים והאינסטינקטים החדים שלהם. סיאקם די דומה בנתונים וביכולות, והשלושה האלה יכולים לשמור כמעט על כל שחקן בליגה. ואנווליט נחשב לאחד השומרים הטובים בליגה על גארדים זריזים וטרנט נותן הכל בהגנה על שחקני חוץ בכירים. פעמים רבות התחושה היא שאם נרס ייתן לחבורה הזאת פשוט לשמור אחד על אחד ולהחליף את רוב החסימות יהיה קשה מאוד לקלוע מולה. אבל כרגע נרס רוצה לקחת את הניסוי כמה שיותר רחוק, לבחון את קצה גבול היכולת של השיטה שלו, לתת לשחקנים להתרגל אליה.
מבט להמשך
השחקנים אכן צריכים להתרגל. לא היו לחמישייה הייחודית יותר מדי משחקים ביחד בגלל ריבוי פציעות והיעדרויות. הניסוי של נרס זה לא משהו שהגיוני להרגיש בו בנוח תוך כמה שבועות, מדובר בפרוייקט ארוך טווח. כל החמישה בני 20-27, הם אמורים עוד להשתפר ברמה האישית (בארנס במיוחד), כולם חתומים לפחות לשנה נוספת ורובם ליותר. מה שחשוב באמת זה לא התוצאות של הניסוי כרגע, אלא מה יהיו התוצאות בעוד שנה ושנתיים.
התוצאות כרגע הן של קבוצה ממוצעת. טורונטו מדורגת בסביבות האמצע גם בהגנה וגם בהתקפה, הנט רייטינג של החמישייה המדוברת קרוב ל-0. אבל בזמן האחרון יש מגמת שיפור, ניתן לראות את הדברים מתחילים להתחבר. טורונטו נמצאת ברצף של חמישה ניצחונות על יריבות לא קלות, ברצף הזה הנט רייטינג של החמישייה כבר היה 7.8. יחד עם הקריסה של ברוקלין, שכבר נמצאת מחוץ לשש הגדולות במזרח, הרצף הזה העלה את הראפטורס עד למקום השישי במזרח, מקום מרשים ומאוד לא צפוי לקבוצה שאיבדה את רוב השחקנים הבכירים שלה תוך שנתיים. נכון לשנייה זו (ביום שני) הם בפלייאוף.
אך, כאמור, בקנדה מסתכלים בעיקר קדימה, פחות על ההווה. המבט הזה כולל גם שאלות לגבי הסגל שמסביב לחמישייה. כרגע שלושת שחקני הספסל הבכירים הם שחקני פנים: פרשס אצ'יווה, קם בירץ' וכריס בושיי. בעוד שבירץ' הוא השחקן השלם מהשלושה כרגע, מי שרלוונטי במיוחד לעתיד הוא פרשס. מדובר בשחקן שנה שנייה שקיבל הזדמנויות רבות בחמישייה בגלל פציעות והיכולות ההתקפיות שלו מאוד מאכזבות, אבל הפוטנציאל ההגנתי שלו גבוה מאוד. הנתונים ההגנתיים שלו קרוב לטבעת הם של שחקן פנים בכיר, יש לו שילוב של גודל, אתלטיות ופיזיות שמקשה מאוד על שחקנים לקלוע כשהוא בסביבה. הוא בן 22 ויש לו עוד שנתיים בחוזה הרוקי, הזדמנות עבורו לשפר את הסיומת בצבע ואולי את הקליעה מבחוץ כדי להפוך לשחקן התקפה מספיק טוב בשביל שההגנה שלו תצדיק מקום משמעותי ברוטציה.
בגזרת שחקני החוץ אין יותר מדי על מה לספר. דלאנו בנטון האנרגטי הוא עוד תגלית של יוג'ירי, אבל הוא כרגע שחקן החוץ הבכיר על הספסל וזה טייטל שגדול עליו. יהיו ליוג'ירי הזדמנויות לחזק את הסגל, בדדליין הקרוב אולי הוא יצליח לקבל משהו תמורת גוראן דראגיץ', בהמשך יהיו לו את כל בחירות סיבוב הראשון, ומדובר במנהל עם אחוזי הצלחה גבוהים מאוד, ואת ה-MLE כדי להחתים שחקנים שמתאימים לסגנון. שחקן-שניים ראויים לרוטציה, יחד עם שיפור אישי ובעיקר קבוצתי, יכולים להפוך את הניסוי שמתרחש בקנדה למשהו ששאר הליגה לא תוכל להתעלם ממנו בעוד שנה-שנתיים. מעניין בטוח יהיה.
