הסיבוב הראשון של הפלייאוף הוא בדרך כלל רק חימום. הקבוצות הטובות יותר מתקדמות לסיבוב הבא בקלות יחסית, החלשות יותר מודחות, והאחרות מספקות מדי פעם סדרה צמודה, כזו עם שישה או שבעה משחקים מותחים. אחרי הסיבוב השני כבר קל לחזות מי יהיו השתיים האחרונות שיתמודדו על האליפות, או לפחות אחת מהן. בדרך כלל, זה גם תואם את התחזיות של תחילת העונה. אבל במעט מאוד מקרים לסיבוב הראשון יש השפעה על הגמר או על זהות האלופה. העונה הזו שונה, יכול להיות שזהות האלופה נקבעה כבר בסיבוב הראשון.
אחרי שבוסטון הדיחה את ברוקלין נראה שאנחנו הולכים לפלייאוף מותח במיוחד. קבוצת ההגנה הטובה בליגה תנסה להפתיע גם את מילווקי, שתצטרך לשחק בלי מידלטון הפצוע. ניצחון של הסלטיקס בסדרה הזו יהיה מרשים, אבל יש עוד משוכה אחת בדרך לגמר, וזו תהיה ככל הנראה מיאמי. אבל רגע, צריך לעשות סדר.
הערב (ראשון) ייערך המשחק הראשון בסדרה בין בוסטון למילווקי. מצד אחד נמצא כוח בלתי ניתן לעצירה כמו יאניס אנטטוקומפו, ומהצד השני חפץ בלתי ניתן לתזוזה כמו הסלטיקס. מעל הגלגול הזה של בוסטון תמיד ריחף סימן שאלה – האם צריך לשמור את טייטום ובראון ביחד? איך לשלב את הכישרונות שלהם? להחליף את מרכוס סמארט? מאז שטייטום נבחר בדראפט, משהו לא לגמרי עבד שם. אבל העונה, אחרי פתיחה מזעזעת אימה יודוקה החליט לעשות את השינוי – הוא העביר את סמארט לעמדת הרכז הפותח. משהו בשינוי הזה שיחרר את ההגנה של בוסטון, והשפיעה באופן מידי גם על ההתקפה. בסיום העונה הרגילה, לבוסטון הייתה את ההגנה הכי טובה בליגה.
השינוי בקבוצה בא לידי ביטוי בסוויפ על ברוקלין. כל שחקן קיבל את ההזדמנות שלו לשמור על דוראנט, וזה הצליח. דוראנט סיים עם 26 נקודות בממוצע למשחק, אבל באחוזים רעים מהשדה וחמישה איבודים בממוצע. השחקנים של בוסטון היו פיזיים מאוד, שלחו ידיים והפריעו לו בכל מהלך. השיטה הזו לא תעבוד מול יאניס, שלא נשען על הקליעה של מבחוץ, אלא על פיזיות ואתלטיות.יתרון הגובה והגודל שהכריע בסוף את הסדרה נגד הנטס לא יהיה קיים מול הבאקס. במהלך העונה שתי הקבוצות נפגשו ארבע פעמים, כשכל אחת ניצחה פעמיים, מתוכם היווני שותף בשלושה משחקים, אבל ניצח רק באחד מהם.
בניגוד לקבוצות אחרות, לסלטיקס יש את היכולת לשמור על הכוכב של הבאקס. אל הורפורד, גרנט וויליאמס, רוברט וויליאמס, וג'יילן בראון, כולם ינסו לשמור על הענק היווני, ואולי גם טייטום יידרש למשימה. זאת, למרות שההתקפה גם תהיה מונחת על הכתפיים שלו. אם בוסטון תנצח בסדרה הזו, שמו של טייטום יוזכר לצד זה של קוואי לאונרד ולברון ג'יימס כשהיה במיאמי כשחקני התקפה-הגנה הטובים אי-פעם. אבל עדיין קשה להגיד בוודאות שהסדרה גמורה, החוסר בקליעה של מידלטון יורגש ברגעי ההכרעה, אבל הסדרה ככל הנראה עדיין תלך לשבעה משחקים, שבהם הכול יכול לקרות.
לעומת המזרח, במערב הסיבוב השלישי הוא זה שיכריע מי תתמודד על האליפות. גולדן סטייט ופיניקס נמצאות במסלול התנגשות מתחילת העונה, ובניגוד לשנים קודמות רק לשתיים האלה היה את הסיכוי הגדול ביותר להגיע לגמר. השתיים יעברו ככל הנראה די בקלות את ממפיס ודאלאס בסיבוב השני, וכצפוי, ייפגשו בגמר המערב. הווריורס חוזרים לפלייאוף אחרי שלוש עונות שבהן ספגו פציעות לכוכבים, מהצד השני הסאנס הגיעו בעונה שעברה עד לגמר, אבל הפסידו מול הבאקס. העונה, הקבוצה מאריזונה הייתה באופן חד משמעי הטובה ביותר ב-NBA. הסאנס סיימו עם המאזן הטוב בליגה ושלטו בקבוצות האחרות ביד רמה. עם זאת, בארבע הפעמים ששתי הקבוצות נפגשו העונה – כל אחת השיגה שני ניצחונות.
גם במקרה הזה קשה להכריע מי מהקבוצות תצליח לנצח בסדרה, הניסיון של גולדן סטייט או היכולת של פיניקס? הווריורס נראים יעילים וקטלניים כמו הקבוצה שזכתה באליפות ועונה לאחר מכן ניצחה ב-73 משחקים. החזרה של קליי תומפסון מהפציעה והנסיקה של ג'ורדן פול השיבו לחמישייה של גולדן סטייט את הכינוי "The Death Lineup". המאצ' אפ ההתקפי בין הקבוצות מעניין במיוחד, כי שתיהן משחקות כדורסל קבוצתי ויפה, אבל שונה בתכלית. בעוד שגולדן סטייט משתמשת בשיטה יותר מודרנית של הפעלת לחץ מבחוץ, ושחרורו בעזרת חיתוכים פנימה והחוצה, פיניקס נוטה יותר לשיטה המסורתית – גארד שמתחיל את ההתקפה בפיק אנד רול עם גבוה. רק שבמקרה של פיניקס זה לא סתם עוד גארד.
הסאנס סיימו את העונה הרגילה עם ההגנה השלישית בטיבה ב-NBA, והתקפה במקום החמישי. נתון שדומה לשאר הקבוצות שזכו באליפות. השחקנים כבר הוכיחו את היכולות שלהם ברגעים המכריעים, ובמהלך העונה היה נראה שיש להם מתג – ברגע שהם רצו למנוע מהיריבה לקלוע, זה קרה. האם זה יכול לעבוד מול גולדן סטייט? מבחינה התקפית כשהסאנס צריכים סל מידי הם נשענים על דווין בוקר, שבדיוק נכנס לשיא הקריירה שלו. בעונה האחרונה הוא שיפר באופן משמעותי את החיסרון ההתקפי היחיד שהיה לו, זריקה לשלוש מכדרור, כשבשש העונות הראשונות שלו הוא קלע ב-30%, העונה הנתון עלה ב-10%. כעת, למרות שבליגה עוד לא הבינו את זה, שמו בוקר צריך להיות מוזכר יחד עם הסקוררים הטובים של הליגה – דוראנט, הארדן וקרי.
אז מי תזכה באליפות? כמו שרבנינו, שב"ק ס', נהגו לומר "הדרך ארוכה ומפותלת" – לארבעת הקבוצות שמועמדות לזכות באליפות יש עוד מכשולים לחצות, והעונה ניכר שהמכשולים רבים יותר מבעונות הקודמות. הקבוצה הקלה לבחירה היא פיניקס, זו הקבוצה הרעבה ביותר והטובה ביותר. אבל לא מן הנמנע שהניסיון של גולדן סטייט יכריע אותם. מהצד השני בוסטון סוף סוף גילתה מי היא אמורה להיות, אבל אסור לזלזל במילווקי ובכוכב שלה. מה שבטוח – הולך להיות מעניין.
מה דעתך על הכתבה?