הפצצה מתקתקת: ברוקלין צריכה לפרק בזהירות את המוקש עם כוכביה

אין רגע דל בעונת ה-NBA. בדיוק שבוע לאחר שגולדן סטייט זכתה באליפות התקיים ערב הדראפט – אחד הלילות המעניינים והחשובים של העונה הבאה. בדרך כלל הדראפט כולל עסקאות רבות בהן שחקנים משמעותיים מחליפים קבוצות. לא הפעם. היו הרבה מאוד עסקאות בערב הדראפט, אבל כמעט כולן היו חילופי בחירות עכשוויות ועתידיות. רק שלושה שחקנים פעילים החליפו קבוצות: דיאנטוני מלטון עבר לפילדלפיה בתמורה לדני גרין ובעיקר לבחירה ה-23 בדראפט (בה ממפיס בחרה את דייויד רודי) וקמבה ווקר עבר לדטרויט כדי להיפטר מהחוזה שלו, כחלק מסדרה ארוכה ומבלבלת של מהלכים של הניקס בדראפט הזה.

מכיוון שאני לא מתיימר להעריך את בחירות הדראפט עצמן (גם מי שנחשבים למומחים בתחום מתקשים מאוד להעריך בזמן אמת מי יהפוך לשחקן בכיר בליגה ומי לשחקן שולי), לא נותר לי יותר מדי על מה לכתוב לאחר ערב הדראפט. נראה שרוב הקבוצות התחמשו לקראת פתיחת מועד ההעברות של העונה הבאה בעוד שבוע, יכול להיות שמתוכננים מהלכי סיין אנד טרייד רבים שלא ניתן לסכם לפני יולי. שני המהלכים המרכזיים שכן יש מה להגיד עליהם קרו בימים שלפני הדראפט, וזו תהיה הזדמנות להתעמק בהם. אך ההתרחשות המשמעותית ביותר היא לא בדיוק התרחשות, אלא הצטברות של שמועות שהגיעה לשלב המאסה הקריטית לגבי אחת הקבוצות המעניינות בליגה.

האם ברוקלין מפרקת את החבילה?

כמעט במקביל, הופצו ידיעות על כך שקיירי אירווינג מעוניין בסיין אנד טרייד ושקווין דוראנט מתכוון לבחון מחדש את הסיטואציה בברוקלין. יכול להיות שזו הדרך של שני החברים להפעיל לחץ על הנהלת הנטס לתת לקיירי את החוזה ארוך הטווח שהם מאוד מהססים לתת לו, יכול להיות שזה גם יעבוד. אבל כשמדובר בנפשות הפועלות האלה, בהחלט יכול להיות שזהו סוף הפרוייקט שהם חברו כדי ליצור. אם קיירי ו-KD יהיו פנויים להצעות זה יטרוף את כל הקלפים של הקיץ, למרות שקבוצות יחשבו פעמיים לפני שהן נותנות משהו משמעותי מאוד תמורתם. מספיק לציין ששתי הקבוצות שהם עזבו לפני שלוש שנים כדי לבנות את הפרוייקט המשותף בברוקלין בדיוק נפגשו בגמר, בזמן שהם ניצחו ביחד סדרה אחת.

סימני השאלה המרכזיים הם, כמובן, סביב קיירי. אחרי הבעיות שהוא יצר במו ידיו בבוסטון ובברוקלין, קבוצות שמרגישות טוב עם עצמן לא ימהרו לקפוץ עליו, מדובר בהימור שכבר הוכח שיכול להתרסק. אבל יש מספיק קבוצות שזקוקות לתקווה שמייצר הכישרון העצום של אירווינג כשהוא עסוק בלשחק כדורסל. לא יפתיע אותי אם יתברר שההתנהלות של הניקס בערב הדראפט, בעיקר האופן בו היא צברה בחירות דראפט עתידיות, קשורה למשאלה להביא את קיירי, שסימן אותם כאחת מהקבוצות שמעניינות אותו.

דוראנט כבר ידרוש תגמול משמעותי יותר מבחירות עתידיות מוגנות וכמה חוזים נגמרים שיש לניקס. הוא בא עם סימני שאלה משלו: הוא יהיה בן 34 בתחילת העונה הבאה, החמיץ הרבה מאוד משחקים בשנתיים שאחרי הקרע בגיד האכילס והתקשה מול בוסטון בפלייאוף השנה. אבל זה עדיין השחקן שבפלייאוף לפני שנה נראה כמו השחקן הטוב בעולם, כמו הגרסה המפחידה ביותר של עצמו, ובשביל ההזדמנות להשיג אותו לא מעט קבוצות יהיו מוכנות לתת הרבה מאוד. אם דוראנט אכן ידרוש טרייד וברוקלין תקבל את הדרישה, כמעט כל קבוצה בליגה תנסה להבין אם יש לה דרך לבנות חבילה עבורו.

אם כל זה אכן יקרה, ומדובר באם גדול מאוד, שאלת מפתח היא גם מה ברוקלין תרצה בתמורה לכוכבים שלה. האם היא תלך לבנייה מחדש עם צעירים ובחירות דראפט או תנסה לקבל שחקנים שיעזרו לה להישאר תחרותית. אופציית הבנייה מחדש נראית קורצת יותר. בן סימונס, במצבו, אולי בכלל יעדיף סיטואציה נטולת ציפיות כדי לבנות בה גם את הביטחון שלו. בחירות הדראפט של הנטס בשנים האחרונות היו די מוצלחות והשאירו את הקבוצה עם כמה צעירים מעניינים כמו ניק קלאקסטון, קאם תומאס וקסלר אדוארדס. יכול להיות שהדרך הטובה ביותר לנהל את המשבר הלא נגמר שהוא ברוקלין נטס של השנים האחרונות היא להעביר את הכוכבים כשעוד ניתן לקבל תמורתם חבילות משמעותיות מאוד שיאפשרו להתחיל מהתחלה עם תנאי פתיחה טובים.

כריסטיאן ווד בדאלאס

ווד הוא אחת התעלומות הגדולות בליגה, שחקן פנים מוכשר ומגוון שמעולם לא שיחק בקבוצה רצינית וקשה מאוד לשער איך ייראה באחת כזאת. ההגעה שלו לקבוצה שהגיעה לגמר המערב הופכת אותו לשחקן חשוב מאוד בעונה הקרובה. ווד כנראה יהיה הסנטר הפותח וישלים רוטציה של שמונה שחקנים שכולם קולעים מבחוץ ורובם יודעים לתקוף עם הפנים לסל, מה שיהפוך את דאלאס לקבוצת התקפה שקשה מאוד להתמודד איתה. הוא גם יוכל להיות פרטנר אידיאלי לפיק נ' רול עם לוקה דונצ'יץ', כזה שיכול להתגלגל גם פנימה וגם החוצה, ולתקוף מיס מאצ'ים בחילופים. הגדולה של לוקה טמונה ביכולת שלו לקחת כל מה שההגנה נותנת, בגרסה האופטימית שלו ווד יכול להצטרף אליו בכך.

השאלה הגדולה היא אם ווד מסוגל להתמודד עם משימות הגנתיות של סנטר פותח בקבוצה בכירה. המבנה שלו דק מאוד, מה שיקשה עליו להתמודד עם סנטרים מאסיביים כמו ניקולה יוקיץ'. קשה לדעת איך הוא מגן על הטבעת ומתפקד בחילופים על שחקני חוץ כחלק מהגנה איכותית, כי הוא מעולם לא לקח חלק באחת כזאת. קבוצות שרוצות ללכת עד הסוף לא יכולות להרשות לעצמן חור הגנתי בעמדת הסנטר, וגם לא יותר מדי חוליות חלשות בהגנה, לוקה הוא כרגע חוליה חלשה כזאת והגובה של ג'יילן ברונסון הופך אותו לחוליה חלשה נוספת. השינוי שעבר אנדרו וויגינס עוזר להאמין שיש שחקנים שבסיטואציה הנכונה יידעו להתאים את עצמם ולהתייעל, אם ווד יהיה כזה הוא יכול להתברר כחוליה החסרה של המאבס.

יוסטון קיבלה תמורת ווד בחירת סיבוב ראשון נמוכה, ניתן לשער שהיא גיששה מספיק כדי לגלות שקבוצות לא ממהרות לתת עליו יותר. ההשערה הרווחת הייתה שבבחירה השלישית יישאר לרוקטס שחקן הפנים פאולו בנקרו, אבל אורלנדו בחרה בו ראשון והשאירה ליוסטון את ג'אברי סמית', פאוור פורוורד שמתפקד כשחקן חוץ. יחד עם הוויתור על ווד, השבוע האחרון הופך את הטורקי המוכשר אלפרן שנגון לסנטר הפותח של הרוקטס ולשחקן הפנים המרכזי בסגל של סטיבן סיילאס. שנגון יקבל את הבמה, ואם ייראה כמו סנטר בכיר העתיד של יוסטון, עם סמית' וג'יילן גרין, ייראה הרבה יותר מבטיח.

ג'רמי גרנט בפורטלנד

פורטלנד ממשיכה בתהליך הפירוק וההרכבה המשונה שלה. אם בתחילה נדמה היה שהג'נרל מנג'ר ג'ו קרונין מתכנן תהליך בנייה מחדש, עכשיו מתברר שהוא פשוט החליף כמעט את כל הקבוצה שהייתה סביב דמיאן לילארד בקבוצה חדשה שמנסה להצליח כאן ועכשיו. שני השחקנים שעוד נותרו בסגל – אנפרני סיימונס ויוסוף נורקיץ', מסיימים חוזה ומטרה מרכזית בקיץ תהיה להשאיר אותם. סיימונס הוא הסיבה שפורטלנד הרשתה לעצמה לוותר על סי ג'יי מקולום, אם הוא ימשיך לתפקד כסקורר משני איכותי עם פוטנציאל הגנתי גבוה ממקולום יכול להיות שהגרסה הנוכחית של פורטלנד אכן תהיה טובה יותר מהקודמות.

גרנט הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך. הוא מומחה הגנה שפיתח מאוד את היכולות ההתקפיות שלו בשנתיים האחרונות בדטרויט. הסיטואציה החדשה נראית מתאימה לו מאוד מבחינה מקצועית, הוא ישמש כאופציה שלישית בהתקפה ויוכל ליהנות מתשומת הלב ההגנתית בדיים. את החמישייה ישלים ג'וש הארט הלא מוערך מספיק, שחקן משלים איכותי מאוד. על הספסל יש כרגע בעיקר שחקני כנף לא מוכחים – נאסיר ליטל המעניין, ג'סטיס ווינסלו שעדיין מחפש את מקומו בליגה, טרנטון ווטפורד שהראה ניצוצות בעונה שעברה והרוקי שידון שארפ שמעט מאוד ידוע עליו. היו שמועות על עניין של הבלייזרס באו ג'י אנונובי תמורת הבחירה השביעית בה נבחר שארפ, אם טרייד כזה יקרה בלי לוותר על הארט זה יהיה שדרוג משמעותי לסגל העכשווי. אך בסופו של דבר, השאלה החשובה ביותר היא מה הכושר של לילארד, אחרי פציעה ובגיל 32. אם הוא עדיין בשיאו, כדאי לשים לב לפורטלנד.

דטרויט קיבלה תמורת גרנט חבילה שלא נראתה מרשימה, אך היכולת שלה להפוך את הבחירה של מילווקי ב-2025 שהיא קיבלה בטרייד לבחירה ה-13 בדראפט הנוכחי ולג'יילן דורן משנה את התמונה. דורן, יחד עם פיצויי הסיבוב השני השונים שהפיסטונס קיבלו, נראה כמו מחיר ראוי לשחקן בשנה אחרונה בחוזה שידרוש חוזה משמעותי מאוד בקיץ הבא. לדטרויט כנראה גם היה חשוב למצוא קבוצה שיכולה לקחת את גרנט בלי להחזיר חוזה גדול, מה שמפנה לה מקום רב מתחת לתקרת השכר הקיץ (קמבה ווקר צפוי לקבל ביי-אאוט). הפיסטונס כנראה ינסו להחתים שחקנים חופשיים מוגבלים כמו דיאנדרה אייטון ומיילס ברידג'ס על חוזים גבוהים ולקוות שהקבוצות שלהם לא ישוו. בדרך כלל זה לא עובד, אבל נראה שעל זה הנהלת הפיסטונס בונה כרגע.