אתם יודעים למה המפגשים בין ברצלונה למנצ'סטר יונייטד כה מרגשים אתכם? בעיקר כי הם נדירים מאוד. הנה לכם שני מועדוני פאר עצומים בכל קנה מידה, אשר חלקם בתולדות הכדורגל האירופי כביר, אבל את מספר ההתמודדויות ביניהם במילניום הנוכחי, למשל, אפשר לספור על אצבעות יד אחת. זה לא ריאל מדריד נגד באיירן מינכן, אשר קיימו ביניהן 17 משחקים במילניום המדובר. יש משהו פיקנטי ביריבויות מתמשכות מסוג זה, אבל בשלב מסוים הן פשוט נמאסות. כמה אפשר? בארסה מול יונייטד זה משהו מרענן באמת. זה משהו לא שכיח. זה מעדן אמיתי לאניני טעם.
זה עד כדי כך נדיר שהאסוציאציה הראשונה של רוב אוהדי מנצ'סטר יונייטד עם המילה ברצלונה היא הגמר בקאמפ נואו. מול באיירן מינכן ב-1999, כמובן. אולה גונאר סולשיאר השלים אז את המהפך הדרמטי ביותר בהיסטוריה בזמן פציעות, ובחלוף 20 שנה יש לו הזדמנות לשחזר את ההישג ולזכות בגביע כמאמן השדים האדומים. בדרך, ברבע הגמר, עומדת ברצלונה בכבודה ובעצמה – הפעם על תקן קבוצה.
הביקור בקאמפ נואו יהיה נוסטלגי מאוד, אבל יש לו גם היבט מעניין נוסף, כי בדרך לזכיה ההיא בעונת 1998/99 פגשה יונייטד את ברצלונה בשלב הבתים. היו אלה שני משחקים אדירים, שניהם הסתיימו בתיקו 3:3, ושם גם נוצר החוק החדש – אם הן משחקות זו מול זו, אחת מהן מניפה בהכרח את הגביע.
סקולס כובש ומדיח את ברצלונה. באותם ימים העזו לפקפק במסי (Gettyimages)
כך היה גם ב-2008, כאשר יונייטד גברה על בארסה בחצי הגמר, בדרכה לנצח את צ'לסי של אברם גרנט בדו-קרב הפנדלים הגורלי ההוא במוסקבה. במשחק הראשון בקאמפ נואו, החמיץ כריסטיאנו רונאלדו פנדל מול ויקטור ואלדס, וזה הרגיש גורלי, אבל בגומלין הכריע פול סקולס את העסק עם שער מהיר בדקה ה-14. התוצאה בסיום הייתה 0:1, כשכל סוללת הכוכבים של ברצלונה בחלק הקדמי לא הצליחה לייצר יותר מדי הזדמנויות.
סמואל אטו לא קיבל מספיק כדורים, וגם ליאו מסי הלך לאיבוד. אז, אחרי הכישלון המהדהד הזה, ניסו גורמים מסוימים בתקשורת להדביק לו תווית של שחקן שלא מסוגל להתעלות מול יריבות אנגליות. הפרעוש, אז, כשהיה רק בן 21, נתפס כשחקן קצת שברירי מדי שלא סוחב את הקבוצה ברגע האמת.
איך שוברים את הסטיגמה הזאת? פשוט מאוד – שנה בלבד מאוחר יותר פגש מסי את יונייטד לא בחצי הגמר, אלא בגמר עצמו, והשתיק באולימפיקו ברומא את כל המבקרים. תאמינו או לא, הוא הבקיע בנגיחה! היה זה שער שלישי בלבד בקריירה של הכוכב הארגנטיני שנכבש בראש, והוא עשה את זה מול שני הבלמים החסונים והמהוללים של היריבה מהפרמיירליג, ריו פרדיננד ונמאניה וידיץ'.
כך הוסרו כל סימני השאלה סביבו. כך נסללה דרכו לזכיה בכדור הזהב הראשון בחייו, וזה היה טבעי כי 2009 היתה השנה האולטימטיבית של ברצלונה בה היא זכתה בכל התארים האפשריים, ואת עונתו הראשונה והמהפכנית על הקווים סיים פפ גווארדיולה עם טרבל.
גווארדיולה וברצלונה. עוד ניצחון בגמר על מנצ'סטר יונייטד (Gettyimages)
הניצחון ההוא על אלכס פרגוסון, שועל הקרבות הוותיק, היווה חותמת רשמית וסופית על כך שגווארדיולה הפך, תוך חודשים ספורים, למאמן הטוב בתבל. הוא ניצח את יריבו שוק על ירך, ובארסה לא הותירה ליונייטד סיכוי קלוש מאז הבקיע סמואל אטו ממסירה של אנדרס אינייסטה בדקה העשירית. אנדרס הקדוש, גיבור העליה לגמר עם השער המכונן ההוא בסטמפורד ברידג' מול צ'לסי, עלה לדשא כשהוא לא כשיר וקיבל הוראה לא לבעוט, אבל שלט במרכז המגרש ללא קושי ביחד עם צ'אבי. לשדים האדומים פשוט לא היתה תשובה הולמת לסגנון האמנותי של הקטלונים, והתוצאה הסופית היתה יכולה להיות גבוהה הרבה יותר מ-0:2.
לכן הרצון לנקום היה אפילו חזק יותר בחלוף שנתיים. ב-2011 שוב התייצבו ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד למשחק הגמר, לעיני 86 אלף צופים בוומבלי. האם היה זה מגרש ביתי עבור חניכיו של פרגוסון? היו שסברו כך, אבל בפועל שוב היתה ידה של ברצלונה על העליונה. וויין רוני, אשר סיפר בדיעבד על הערצתו לאינייסטה, אמנם השווה באופן זמני במחצית הראשונה אחרי שפדרו העלה את הקטלונים ליתרון, אבל המילה האחרונה היתה שוב של אנדרס הקדוש, צ'אבי ומסי. אינייסטה בישל לפרעוש את שער היתרון בדקה ה-54. דויד וייה סגר עניין עם 1:3 בדקה ה-69 בבעיטה אדירה.
יש הטוענים כי היתה זו העונה הטובה ביותר של גווארדיולה בקאמפ נואו, אפילו מפוארת יותר מ-2008/09. האמנם? לא בטוח, ואפשר להתווכח, אבל היתה זו עונה של מאניטה (חמישייה), ה-0:5 הענק על ריאל מדריד של ז'וזה מוריניו. לוס בלאנקוס הוכנעו גם בחצי גמר ליגת האלופות, בדרך לגמר מול יונייטד, עם צמד של מסי בסנטיאגו ברנבאו. והפעם לא היה צורך בשער נוסף לרשתו של אדווין ואן דר סאר כדי להוכיח שהארגנטיני הוא מנהיג שמסוגל להתעלות בכל מעמד, אבל זה בהחלט תרם. מסי זוכר את שני המשחקים האלה נגד השדים האדומים לטובה. אלה הגמרים שעיצבו במידה לא מבוטלת את מורשתו. ומאז, הוא לא זכה להתמודד מולם שוב. עד עכשיו.
צ'אבי מול גיגס. עוד פרק ביריבות בין השתיים ייכתב הערב (Gettyimages)
עברו כבר כמעט שמונה שנים מאז הקרב המצוין בלונדון וההגרלה סירבה להפגיש בין שתי היריבות, אבל כעת זה קורה. בשורות בארסה נותרו מאז בסגל רק מסי וסרחיו בוסקטס, בעוד אריק אבידאל הוא כבר המנהל הספורטיבי. במדי מנצ'סטר יונייטד אפשר למצוא רק את אנטוניו ולנסיה שלא ישחק הפעם, ואת כריס סמולינג שישב אז על הספסל, בעוד מייקל קאריק הוא כבר עוזר המאמן. הרבה מאוד השתנה בשני המועדונים, אבל המסורת מבטיחה שני משחקים מרתקים ומרגשים. ואם תישמר המורשת הסטטיסטית, הרי שהמנצחת תניף את הגביע. המחשבה על כך רק מוסיפה טעם להתמודדות.
מה דעתך על הכתבה?