כבר כמה שנים אנחנו מנסים בכוח לאסוף נושאי שיחה ספורטיביים לערב הפסח. וגם השנה, אם תרצו להתחמק משיחות על פוליטיקה, אירוויזיון ומה שביניהם, תמיד תוכלו לחזור לסיפורי חז"ל המדברים על ארבעה בנים, אחד חכם, אחד תם, אחד רשע וכמובן זה שאינו יודע לשאול.
חכם: ג'רארד פיקה
קבלת החלטות של שחקן כדורגל היא מצריך נדיר וחשוב, מתי לעזוב ובמקרה של ג'רארד פיקה, מתי להישאר. פיקה הוא לא רק איש עסקים מצליח מאוד עם שלל עסקים, ובעוד חברו הטוב ססק פברגאס שהרגיש לא מוערך בברצלונה עזב והיום נלחם בשיפולי הליגה הצרפתית, פיקה מחזק את המורשת שלו ומראה שהוא בהחלט ראוי להיכלל ברשימת הבלמים הגדולים ביותר בהיסטוריה. הוא לא הכי מהיר ולא הכי זריז, אבל ללא ספק הכי חכם, גם על המגרש וגם מחוצה לו.
תם: יורגן קלופ
אם האדם הסביר ברחוב היה שומע את התיאור הבא: קבוצה שמשחקת כדורגל התקפי ופתוח שמושתת על שחקנים צעירים אבל עדיין חסר לה משהו בשביל לזכות בליגה המקומית, הוא כנראה היה חושב על דורטמונד וליברפול. לכן ההגעה של קלופ הייתה כל כך טבעית. קלופ הגיע לליברפול אחרי שתי אליפויות בשבע עונות בדורטמונד, שם הוא הצליח לשנות DNA של מועדון ואחרי שנים של הגמוניה בווארית להטות את הכף לצד השני.
קלופ. לא היתה לו ברירה אלא להוציא (Gettyimages)
הסיפור בליברפול שונה. אחרי שהצהיר שלא ישתתף בחגיגת המזומנים באנגליה הבין יורגן שאין לו ברירה. הוא הוציא והוציא והכל במטרה אחת, מטרה שכבר הצליח בה: לשנות DNA של מועדון, של ליגה ושל מדינה. מאז ה"רמונטדה" נגד מילאן, ליברפול לא זכתה בתואר אירופי כבר 13 שנים ואף הפסידה בשלושה גמרים. חושבים שהפעם זה יגמר אחרת? אני לא. יורגן, כל עוד אתה פה ומסי שם, אתה מקבל את דמות ה"תם".
רשע: VAR
כמה רשע חברנו ה-VAR. כמה כיף כשהוא בצד שלנו. כמה כיף לראות את ה"נמסיס" הכי גדול שלנו שמח ומיד בוכה, כמה כיף לראות את המאמן שרק חיכינו שייפול באמת נופל. אבל מצד שני, כשזה נגדנו, זה מרגיש כאילו זכינו בלוטו ואז גילינו שהכרטיס בכלל להגרלה הבאה. אם לא היה מספיק כואב לקפוץ בגול ואז לגלות שהקוון ביטל את השער, עכשיו נצטרך לקפוץ בגול, להתחבק ולהתנשק ורק אז לגלות את מר גורלנו. ברגע נתון ה-VAR יכול להיות קללה וברכה כאחד, אבל בוא נודה באמת – שחקנים כבר לא מתווכחים עם שופטים, יש אמון מלא במערכת ובסופו של דבר, כולנו מאושרים שההחלטות מגובות בווידאו ונאמנות לאמת. ה-VAR רשע, אבל טוב שהוא כאן.
שאינו יודע לשאול: פרנקי דה יונג
פרנקי דה יונג הוא ללא ספק אחת המניות החמות באירופה ולא סתם ברצלונה תשלם עליו בקיץ מעל 80 מליון אירו. אבל, מצד שני, הוא גם אחד מסימני השאלה הגדולים ביותר. הוא לא צריך ללכת רחוק, ובסך הכול להעיף מבט הצידה אל עבר הספסל של קבוצתו ולשאול את קלאס יאן-הונטלר איך זה לקפוץ למים העמוקים בספרד ולטבוע כבר אחרי עונה אחת. מצד אחד נחמד לראות את הניתוח המעמיק של ברצלונה ואת ההבנה שיש דברים שלא רואים בסטטיסטיקה היבשה, אבל מצד שני, שחקן קישור עם שלושה שערים ושלושה בישולים סה"כ ב-26 הופעות בליגה חסרת הגנות כמו ההולנדית זה עדין לא מספיק.
מה דעתך על הכתבה?