הנראטיב ברור וטבעי – אנחנו נוטים לראות בטוטנהאם ובאייאקס אנדרדוגים מובהקים. אחת מהן תגיע לגמר ליגת האלופות, והקרב ביניהן בחצי הגמר הוא מפגש סינדרלות קסום. במידה מסוימת זה נכון, מה גם ששתיהן הדיחו בשלבים הקודמים יריבות שנתפסו כעדיפות. טוטנהאם כיסחה פעמיים את דורטמונד והעיפה את מנצ'סטר סיטי בדרמה עצומה בזמן פציעות. אייאקס חגגה ניצחונות חוץ מפוארים על ריאל מדריד ועל יובנטוס. טוטנהאם מעולם לא הגיעה לשלבים כה מתקדמים. אייאקס כאן לראשונה מזה יותר מ-20 שנה. קל לרומנטיקנים להזדהות עם שתיהן.
ואולם, מבט מעט מעמיק יותר מגלה כי תהום פעורה בין היריבות. הן לא מייצגות תופעה דומה, אלא בדיוק להפך. הן שונות בתכלית. טוטנהאם כאן בזכות השינויים שעובר הכדורגל המודרני, אייאקס כאן למרות השינויים האלה. טוטנהאם מסמלת את העתיד, איאקס מסמלת במידה לא מבוטלת את העבר. טוטנהאם היא החדשנות, אייאקס היא המסורת והמורשת. טוטנהאם היא המודל לחיקוי עבור אלה שמקימים משהו חדש, אייאקס היא המודל לחיקוי עבור אלה שמנסים לשמר את הישן והטוב.
בעצם, תסתכלו על הסגלים. כל מרכז ההגנה של טוטנהאם מבוסס על יוצאי אייאקס. הראשון שהגיע היה יאן ורטונגן – עוד ב-2012. הבלם הבלגי האלגנטי הוא אחד הסמלים של התרנגולים מאז, ואליו הצטרף ב-2015 חברו הטוב טובי אלדרוויירלד, אף הוא בוגר האקדמיה מאמסטרדם – גם אם לא עשה את הדרך ישירות אלא דרך אתלטיקו מדריד וההשאלה בסאותהמפטון. לבסוף, רכשה טוטנהאם בקיץ 2017 את דאבינסון סאנצ'ס תמורת 42 מיליון ליש"ט. הקולומביאני בילה באייאקס שנה בלבד, והוא לא חניך בית הספר המפורסם, אבל הכיוון ברור – כל שחקן איכותי מאייאקס נמצא באופן אוטומטי על הכוונת של המועדון האנגלי. למעשה, גם הלב והנשמה בקישור טוטנהאם, כריסטיאן אריקסן הדני, הגיע מאייאקס ב-2013, ומאז הוא בצפון לונדון למרות ניסיונות של ריאל מדריד וברצלונה להחתימו. גם כיום טוען היו"ר דניאל לוי כי נשיא ריאל פלורנטינו פרס יצטרך לשלם 150 מיליון יורו אם ברצונו להביא את הפליימייקר לבירת ספרד.
אריקסן. כל שחקן איכותי מאייאקס נמצא באופן אוטומטי על הכוונת של טוטנהאם (AFP)
אז נכון – טוטנהאם היא לא האריה החזק ביותר בשוק ההעברות. רחוק מכך. כוכבים נחושים לא פעם לעזוב אותה על מנת להשתדרג מקצועית וכלכלית, ולראיה הדוגמא המובהקת של גארת' בייל שהפך זמנית לשחקן היקר אי פעם כאשר נמכר לריאל ב-2013. ואולם, טוטנהאם משתייכת לליגה החזקה ביותר בעולם מבחינה פיננסית. הבסיס הכלכלי שלה איתן, והיא מצליחה לשמר לאורך זמן אפילו כוכבי על מסוגו של הארי קיין, אחד החלוצים המרכזיים הטובים בתבל וקפטן נבחרת אנגליה. יש לה שלד פנטסטי עליו בונה מאוריסיו פוצ'טינו את המשחק לאורך זמן. למעשה, טוטנהאם לא החתימה אף שחקן בקיץ האחרון וספגה על כך ביקורת לא מבוססת. הצדק איתה – אם אין אפשרות להתחזק באופן משמעותי, אין טעם לרכישות סתמיות. אם לא מאבדים שחקנים, עובדים על ההמשכיות. ולראיה התוצאות הפנומנליות.
אייאקס יכולה רק לחלום על כך. היהלום הצעיר הנוצץ עליו בנוי הקישור שלה, פרנקי דה יונג, כבר הוחתם על ידי ברצלונה תמורת 80 מיליון יורו, ויעזוב בקיץ. הבלם הנפלא מתיאס דה ליכט עשוי ללכת בעקבותיו. גם הפליימייקר חכים זייך, המגן השמאלי ניקולאס טליאפיקו, והחלוץ דויד נרס מבוקשים על ידי קבוצות עוצמתיות הרבה יותר מבחינה כלכלית. "אם שחקן כמו דה יונג מעוניין להתקדם, אנחנו לא מסוגלים לשמור עליו", מודה המאמן אריק טן האח. בעצם, המנהל הספורטיבי עצמו, מארק אוברמארס, ייעץ לדה יונג לחתום בבארסה.
פעם, בעידן שלפני חוק בוסמן, המצב היה שונה. אייאקס הייתה אחת האימפריות החזקות באירופה בשנות ה-90' כי השחקנים השתוקקו לשחק בשורותיה, וההגבלה על מספר הזרים לא איפשרה לכולם לעבור לליגות בכירות יותר, וגם לא הייתה אופציה לעזוב ללא תמורה בסוף החוזה. כעת, כאשר כל הקלפים בידי השחקנים עצמם והמועדונים מהליגות העשירות, לאייאקס אין סיכוי לשרוד בלי למכור את כוכביה בשלב מוקדם בקריירה שלהם. כך היה עם ורטונגן, אלדרוויירלד, אריקסן וסאנצ'ס, כך יהיה עם דה יונג ודה ליכט, וכך זה יימשך. שושלת כמו זו שחוו האוהדים באמסטרדם בתחילת שנות ה-70' או באמצע שנות ה-90' פשוט בלתי אפשרית. ההעפלה לחצי הגמר תשדרג מעט את היכולת הכלכלית של ההולנדים, אך לא באופן משמעותי. היא לא תעצור את הנהירה. אייאקס תמשיך תמיד להיות אנדרדוג, גם אם היא המועדון המפואר והיוקרתי ביותר בארצה.
אייאקס תמשיך תמיד להיות אנדרדוג (AFP)
לעומתה, טוטנהאם עדיין אנדרדוג במונחי פרמיירליג, בוודאי אל מול הכוח הכלכלי של מנצ'סטר סיטי, וסיכוייה לזכות באליפות ראשונה מאז 1961 לא גבוהים, אבל היא עדיין ממוצבת גבוה מאוד בסדר העולמי החדש, ולהעפלתה לחצי גמר ליגת האלופות תהיה השפעה משמעותית יותר על עתיד המועדון. כאשר התלונן אתמול פוצ'טינו על כך שההתאחדות ההולנדית הזיזה מחזור שלם בליגה ואיפשרה לאייאקס זמן רב יותר להתכונן למפגש הגדול, ענה לו טן האח: "התנאים תמיד שונים עבור המתמודדים. לא הכל הוגן. אנחנו מקבלים 10 מיליון יורו בשנה מזכויות השידור, טוטנהאם מקבלת 200 מיליון יורו. איפה ההגינות כאן?"
וזה לב העניין כאן. אכן, אנחנו צופים בשתי סינדרלות, אבל אייאקס עדיין מרגשת הרבה יותר. כי אייאקס מזכירה לנו את יוהאן קרויף ואת פרנק רייקארד. לאייאקס יש מורשת מפוארת בגביע האלופות, והיא חוזרת כאן לקדמת הבמה, כנראה באופן זמני, עם כדורגל עוצר נשימה, כנגד כל הסיכויים. זה מרגיש כמו טיול לעבר במכונת הזמן. טוטנהאם היא העתיד. היא שואבת את כוחה לא מהישגי העבר אלא מהכוח הכלכלי של הליגה אליה היא משתייכת. מבחינתה, ייתכן שזו רק תחנת ביניים בדרך להישגים גדולים יותר. העבודה של פוצ'טינו וחניכיו ראויה לכל השבחים, אבל זה אנדרדוג מסוג אחר לגמרי. הרומנטיקנים הטהורים יהיו הערב לצד אייאקס.
פוצ'טינו עם יורנטה. עבודתו ראויה לשבח (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?