את גמר ליגת האלופות של 2005 יזכרו כל אוהדי ליברפול עד יומם האחרון. הקאמבק באיסטנבול יישאר בליבם לתמיד, וגם הדורות הבאים אשר כלל לא נולדו בזמן הנס ייחשפו לעלילה הדרמטית מול מילאן. את הגמר של 2019 יעדיפו כולם לשכוח כבר מחר, אבל את העונה הזו כולה יזכרו אוהדי ליברפול לנצח. האגדה על הקבוצה הזו תישאר בליבם לתמיד, וגם הדורות הבאים יידעו הכל על מוחמד סלאח, וירג'יל ואן דייק, אליסון, סאדיו מאנה ודיבוק אוריגי.
כי זו עונה היסטורית בכל קנה מידה. הזכייה ב-2005, בעונתו הראשונה של רפא בניטס על הקווים, היתה מרגשת ומופלאה, אבל היא היתה קצת תלושה מהמציאות. היה ברור לכולם שהגביע הושג כנגד כל הסיכויים, והמשכיות ההצלחה הוטלה בספק. היה זה עניין של מעשה הירואי חד פעמי, וגם בניטס – מוכשר ומקצועי ככל שיהיה – אינו ניחן בכריזמה שהופכת מאמנים לאגדות. כמויות הכריזמה של יורגן קלופ יספיקו ל-10 מאמנים, וזו אחת הסיבות לכך שהוא עקף כבר עכשיו את בניטס. על אף שזה התאור הראשון שלו באנפילד מאז הגיע באוקטובר 2015, הגרמני ניצב כעת בשורה אחת עם מנג'רים מעוטרים הרבה יותר. אפשר להזכיר אותו בנשימה אחת עם ביל שאנקלי, בוב פייזלי וקני דלגליש.
קלופ הביא לקבוצה אופי מיוחד. אחרי חיפושים ארוכים אשר היו לעתים מייסרים, יש לאדומים זהות מגובשת מאוד. יש להם דמות מלכדת שמשדרת שמחת חיים ומצליחנות גם כאשר לא הכל הולך חלק. ואולם, העונה הנוכחית הוכיחה הרבה מעבר לכך. על אף שהאליפות הלכה למנצ'סטר סיטי על חודה של נקודה, זו אחת העונות הגדולות ביותר בתולדות ליברפול. כן, כולל העידנים של שאנקלי, פייזלי ודלגליש. הגיבורים הנוכחיים לא נופלים מכוכבי העבר, והזכייה בליגת האלופות הבטיחה את מקומם בהיסטוריה.
קלופ. הביא לקבוצה את הכריזמה והאופי הייחודיים שלו (Gettyimages)
לדעת רבים זה היה אמור לקרות כבר לפני שנה, אבל חוסר מזל, פציעה של מוחמד סלאח, טעויות של לוריס קאריוס ונסיבות נוספות גרמו להפסד דרמטי וכואב לריאל מדריד בגמר. גארת בייל, הוולשי המושמץ של הלבנים, נכנס אז כמחליף והבקיע צמד, כולל מספרת מטורפת. והנה לכם צחוק הגורל – ההצגה ההיא לא שיפרה את מעמדו של בייל, והוא מתגעגע לתקופה בטוטנהאם אותה עזב לפני חמש שנים. הוא החזיק אתמול אצבעות לתרנגולים, בהם עדיין משחקים חלק מחבריו לשעבר. והם כשלו בלעדיו, בעוד ליברפול חגגה למרות שהציגה את אחד המשחקים החלשים שלה.
בעונה שעברה, אירופה היתה המטרה המרכזית. את הסיכוי לכתר בפרמייר ליג איבדה ליברפול בשלב מוקדם יחסית של העונה, והיא ריכזה את המאמצים בליגת האלופות. במסגרת המסע הקסום הזה, ההפסד הראשון הגיע רק במשחק הגומלין בחצי הגמר. עד אז צלחו האדומים בקלילות את שלב הבתים עם שיא של 23 שערי זכות, פירקו את פורטו בשמינית הגמר, גברו פעמיים על מנצ'סטר סיטי ברבע הגמר, ואז חגגו עם 2:5 על הרומאים לפני הטיסה לאיטליה. המומנטום לקראת המפגש מול ריאל היה חיובי מאוד, וסלאח הרגיש כמו זוכה בכדור הזהב בפוטנציה. זה נגמר בדמעות.
העונה הכל היה הפוך. המאבק בליגה מול התכולים של פפ גווארדיולה נמשך עד המחזור האחרון, וזה היה החלום הרטוב של קלופ וחבורתו. ליגת האלופות לא הוזנחה, אבל היתה לשם שינוי בבירור מפעל משני. כי הרי ליברפול הרי הניפה את הגביע לפני 14 שנה, ובאליפות היא לא זכתה כבר מכעט שלושה עשורים, והפצע ממשיך לדמם. הפעם כבשו האדומים הפעם שערים בלבד בשלב הבתים, הפסידו בכל משחקי החוץ ונזקקו להצלה הירואית של השוער אליסון בזמן פציעות במחזור האחרון נגד נאפולי כדי לא לנשור לליגה האירופית. בשמינית הגמר, תיקו ביתי מאופס קדם ל-1:3 בגומלין על באיירן במינכן, וגם בחצי הגמר כבר נראתה ליברפול בדרך החוצה אחרי תבוסה לא ממש מוצדקת 3:0 בקאמפ נואו מול ברצלונה.
אוריגי. משום מקום, הפך לגיבור של הגמר (Gettyimages)
ואולם, לגורל היו תוכניות משלו. הוא לא רצה להעניק לליברפול את האליפות, אבל הפך את אוריגי לגיבור על בגומלין מול הקטלאנים. הבלגי, ששיחק במקום רוברטו פירמינו הפצוע ובהיעדרו של סלאח, הבקיע צמד ב-0:4 סנסציוני והעניק לקלופ את הכרטיס לגמר. אוריגי מצא את הרשת גם אתמול, כאשר נכנס כמחליף והבטיח את הנצחון. יש לו חושים מפותחים מאוד להיות במקום הנכון בזמן הנכון, אחוז ניצול ההזדמנויות שלו נהדר, והוא ראוי לשחק בקבוצה שתעניק לו מקום קבוע בהרכב. זה עשוי לקרות בעונה הבאה, אבל בינתיים הוא מאושר להיות בורג קריטי בסגל נוצץ שנבנה לשים ארוכות.
שאנקלי, פייזלי ודלגליש בנו שושלות. זו גם המטרה של קלופ. על אף העזיבה של פיליפה קוטיניו לברצלונה, אשר התבררה כטובה מאוד לאדומים, ליברפול כבר לא צריכה למכור את כוכביה הבולטים כדי לשרוד בצמרת. בדיוק להיפך – בזכות הצלחותיה על הדשא והמאמן בעל האישיות הנדירה, היא מושכת שחקנים גדולים. וירג'יל ואן דייק ואליסון הם רק הדוגמא לכך. מאזן של 30 נצחונות והפסד בודד ב-38 משחקי פרמייר ליג מדגיש זאת, וכעת הזכייה בליגת האלופות מדגישה זאת עוד יותר. כאשר מתבוננים בתוצאות ביחד, זו אחת השנים הגדולות ביותר ב-126 שנות קיומה של ליברפול, וזו אולי גם הקבוצה האטרקטיבית ביותר אי פעם באנפילד, למרות היכולת המאכזבת בגמר עצמו.
וזה ממש לא הסוף. בניגוד ל-2005, הפעם כולם מצפים להמשכיות. זה התואר הראשון של קלופ בהרפתקה האנגלית, אך סביר להניח שהוא לא האחרון. העונה הבאה עשויה להיות משכנעת אפילו יותר. זו העונה בה מסוגלת ליברפול לשבור בצורת ולזכות באליפות ראשונה אחרי 30 שנה.
מה דעתך על הכתבה?