מרסל סאביצר כבש במשחק הבכורה שלו במדי לייפציג. היה זה ביולי 2015, באצטדיונה הקטנטן של FSV פרנקפורט הצנועה, במחזור הפתיחה של הליגה השנייה בגרמניה. כ-7,000 צופים הגיעו לצפות ב-0:1 דחוק של האורחת החצופה, אשר סומנה כבר אז ככוח עולה שנוא מאוד בקרב האוהדים ברחבי המדינה.
אפשר להבין את הסלידה ממועדון כדורגל שמוקם מאפס על ידי קונצרן מסחרי ענק, אבל שימו לב לעובדה הבאה: לייפציג לא משתמשת בעוצמתה הפיננסית על מנת להחתים כוכבים מוכרים, אלא מאתרת כישרונות צעירים ואלמונים יחסית. יתרה מזו, היא יודעת לשמור עליהם, לטפח אותם ולשדרג אותם. לצד סאביצר, שיחקו לפני כמעט חמש שנים בליגה השנייה גם לוקאס קלוסטרמן, אמיל פורסברג, יוסוף פאולסן והקפטן הנוכחי וילי אורבן. כולם נהנים עד הגג בלייפציג, מזדהים איתה, מרגישים חלק אינטגרלי מהפרויקט, ונמצאים כעת במרחק נגיעה מרבע גמר ליגת האלופות. זוהי עדות להתנהלות עסקית וספורטיבית פנומנלית מצד ההנהלה.
סאביצר לא היה קשה במיוחד לאיתור מצד אנשי רד בול. אחרי הכל, מדובר בתאגיד אוסטרי, שכבר "גנב" באמצע העשור הקודם מועדון אוסטרי בזלצבורג. הזירה המקומית מוכרת היטב, והנער בן ה-20, שזהר ב-2014 במדי ראפיד וינה, בלט בה מאוד. הקשר עם חושים התקפיים חדים הושווה בתחילת דרכו לדיוויד בקהאם, ולא רק בזכות הסגנון הדומה על המגרש. הוא אהב מאוד את אור הזרקורים, שינה תספורות וחיפש את התקשורת. העובדה שמנצ'סטר יונייטד הביעה בו עניין רב רק הדגישה את ההקבלה, ובאוסטריה היו שהעריכו כי המעבר למועדון גדול נמצא מעבר לפינה.
אלא שלמשפחת סאביצר היו תכניות אחרות. מרסל עצמו אולי היה חותם ברצון באולד טראפורד, שלא לדבר על באיירן מינכן אותה הוא אוהד מילדות, אך אביו – כדורגלן עבר בעצמו – החליט אחרת. הרפריד סאביצר דחה על הסף את החיזורים של יונייטד, בדיוק כמו שלא רצה לשמוע בזמנו על מעבר לבורוסיה מנשנגלדבאך. הוא הבהיר כי השיקול החשוב ביותר הוא התפתחות מקצועית ומשחקים על בסיס שבועי. התוכנית שהציגה לו לייפציג הבטיחה בדיוק את זה, ולכן היה קל להסכים.
יונייטד חיזרה, אך למשפחת סאביצר היו תכניות אחרות (Gettyimages)
"הגישה שלנו השתנתה"
ללייפציג גם היה קל לארגן את המעבר, כי סעיף השחרור של סאביצר בראפיד עמד על שני מיליון יורו בלבד אם הרוכש נמצא מחוץ לאוסטריה. מה עשו החברים של רד בול? הם קנו את השחקן, ואז העבירו אותו מיידית בהשאלה הישר לזלצבורג. התרגיל הזה הכעיס מאוד, בלשון המעטה, את אוהדי ראפיד ואת חובבי הכדורגל האוסטרי בכלל, וההמולה התקשורתית הייתה עצומה. סאביצר הוצג כבוגד ורמאי, ושריקות הבוז ליוו אותו במשך כל עונת 2014/15. האווירה העוינת הזו דווקא פעלה לטובתו, כי הבחור כבר לא ממש רדף אחרי התקשורת. הוא ברח ממנה והתרכז בכדורגל עצמו. אופיו השתנה באופן מהותי ביותר, והוא הפך לשחקן הכי קבוצתי שאפשר לדמיין. "ברור שלא הרגשתי נוח עם כל הסיפור הזה. שקלתי לבטל את העסקה כולה, אבל בדיעבד זה השתלם לי. לא רציתי גם לעבור לליגה השנייה בגרמניה, אך כאשר הגעתי הבנתי במהרה שזה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות. אני מתאים מצוין לשיטה כאן, ויכול להתפתח", סיפר הקשר העונה. וזה הרי בדיוק מה שאביו רצה. התוכנית הייתה מושלמת, וסאביצר דוהר מאז קדימה ללא מעצורים.
הוא היה בורג מרכזי ביותר בעלייתה של לייפציג לבונדסליגה ב-2016. הוא כבש במשחק ההיסטורי הראשון שלה – השוויון המאוחר שהניב תיקו 2:2 מול הופנהיים ואיפשר לקבוצה לפתוח את העונה עם 13 משחקים ללא הפסד. תמיד הייתה לסאביצר חיבה מיוחדת לכיבוש שערים. הוא יודע להתגנב לרחבה בעיתוי טוב, יש לו בעיטה נהדרת ממרחק, והוא גם אשף הכדורים הנייחים. שעות מרובות של אימונים שיכללו את הכישרון הטהור, ועכשיו באמת אפשר לעשות השוואות לבקהאם גם בתחום הזה. אין הרבה שחקנים באירופה עם מיומנות כזו בבעיטות חופשיות.
עם זאת, כיבוש מעולם לא עמד בראש סדר העדיפויות מבחינתו ומבחינת קבוצתו. סאביצר הוא שחקן כל-בו פנטסטי בקישור, שמסוגל למלא כל עמדה במרכז המגרש, ניחן בהספק עבודה עצום, בונה את ההתקפות, ומסייע רבות גם בהגנה. לשים את הכדור ברשת זה בונוס. אז העונה יש לו הרבה בונוסים כאלה. אנחנו רק בחודש מרץ, והוא כבר השווה את השיא האישי בבונדסליגה שעומד על שמונה שערים. בכל המסגרות הוא הגיע ל-13, ואליהם צריך להוסיף גם שמונה בישולים. סאביצר זוהר בכל מובן אפשרי, וגם בליגת האלופות הוא שחקן מפתח. טימו ורנר גורף את רוב הכותרות, אבל האוסטרי חשוב לא פחות מבחינת המאמן יוליאן נאגלסמן.
סאביצר עם לוקה מורה. דוהר קדימה ללא מעצורים (Gettyimages)
הבוס הצעיר, שהגיע בקיץ האחרון מהופנהיים, אחראי במידה לא מבוטלת בשיפור המאזן. "הגישה שלנו השתנתה. עד עכשיו, התרכזנו בעיקר בלחץ גבוה מאוד ומעבר מיידי להתקפות מתפרצות. העונה אנחנו שולטים יותר בכדור, וגם יודעים טוב יותר מה לעשות איתו", אומר סאביצר. לייפציג, שהייתה אטרקטיבית גם קודם, השתדרגה לקבוצה איכותית ומהנה עוד יותר, והצלחתה בליגת האלופות לא מפתיעה. היא מאורגנת מאוד טקטית, ויש לה סגל נהדר של שחקנים, אשר רובם מכירים זה את זה המון זמן. ההרמוניה הזו בהחלט עוזרת. במובן מסוים, זה אפיין גם את טוטנהאם של מאוריסיו פוצ'טינו בעונות הקודמות, אך הכל השתנה אצל התרנגולים העונה, כאשר התלכיד התפרק והמאמן פוטר. אז לייפציג ניצחה 0:1 בלונדון במשחק הראשון בשמינית הגמר, וצפויה לסיים את המלאכה הערב (שלישי ב-22:00) בגומלין בגרמניה.
בכל אופן, את סאביצר ההצלחה הנוספת לא מסנוורת. הוא יחגוג בשבוע הבא את יום הולדתו ה-26. יש שיטענו כי זה הגיל הנכון לעשות את הצעד הגדול הבא, אבל נוח לו בלייפציג. זה הבית שלו, ושם הוא רוצה להגיע להישגים גדולים הרבה יותר. הוא רוצה תארים – אולי אליפות, ואולי גם זכייה בליגת האלופות תהיה אפשרית. "מרסל הוא שחקן חיוני מאוד עבורנו", אומר נאגלסמן, וזה ברור כשמש. תעקבו אחריו בכל משחק ותראו את היקף השפעתו. כאשר צופים בשחקנים כאלה פתאום קשה הרבה יותר לשנוא את הפרויקט של רד בול.
מה דעתך על הכתבה?