אונאי אמרי פוגש את האקסית המיתולוגית בעיתוי לא מזהיר בלשון המעטה. רק לפני שבועיים הוא היה על הסוס – לניצחון הכפול על נאפולי של קרלו אנצ'לוטי ברבע גמר הליגה האירופית נלווה המיקום המבטיח בפרמיירליג, שם נתפסה ארסנל כפייבוריטית ברורה לסיים בטופ 4 ולהעפיל לליגת האלופות. לוח המשחקים היה בבירור לטובתה, אולם אז הגיעה הקריסה.
הפסדים מוחצים מול קריסטל פאלאס, וולבס ולסטר דירדרו את התותחנים למשבר, וההגנה נראית לפתע כמו מסננת: כל אחת מהיריבות הבקיעה שלישיה והייתה ראויה למצוא את הרשת מספר פעמים רב הרבה יותר. לכן הקרב מול העטלפים מוולנסיה בחצי גמר הליגה האירופית מרגיש כעת חשוב אפילו יותר (החל מ-21:50, ישיר בספורט1).
לא רק תואר יוקרתי מונח על כף המאזניים, והבאסקי הרי מומחה למפעל הזה – הוא זכה בו שלוש פעמים ברציפות עם סביליה ב-2014, 2015 ו-2016. גם המקום בצ'מפיונס תלוי כעת הרבה יותר בזכייה. הסיכוי לסיים במקום הרביעי באנגליה קטן יותר, כיוון שצריך להמתין למעידות של צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד קרובה מאוד מאחור והביקור בברנלי במחזור הנעילה נראה נכון לעכשיו כמו מוקש רציני מאוד עבור קבוצה שקורסת מנטלית ברגעי האמת. אבל האם הקריסה הזו באמת רק מנטלית?
הקריסה מנטלית בלבד? שחקני ארסנל לאחר ה-3:0 ללסטר השבוע (Gettyimages)
אם נחזור לימיו של אמרי בוולנסיה, נגלה כי מאפייניו לא השתנו לאורך הזמן. בשורה התחתונה, הוא הצליח מעבר לציפיות באצטדיון מסטאייה וביסס אז את מעמדו כאחד המאמנים הצעירים העולים בכדורגל האירופי. הוא קיבל את הקבוצה כאיש מקצוע אלמוני יחסית ב-2008, אחרי קדנציה חביבה בלורקה הקטנטנה בליגה השנייה. בגיל 36, היה זה קידום עצום, והאתגר היה כביר. ולנסיה הייתה שבר כלי אחרי קדנציה קצרה ומזעזעת של רונאלד קומאן אשר הרס עד היסוד את חדר ההלבשה.
והשיקום בוצע בהצלחה. ולנסיה סיימה שישית ב-2009, ואז דורגה שלישית במשך שלוש עונות ברציפות. המרחק מברצלונה ומריאל מדריד אמנם היה גדול מאוד, אבל איש לא ציפה מהעטלפים להיאבק מולן על הכתר. למעשה, מקום שלישי היה סוג של אליפות – מקום ראשון בדירוג כל יתר הקבוצות ללא שתי הענקיות. ההעפלות הרצופות לליגת האלופות עזרו לוולנסיה להיחלץ ממשבר כלכלי משמעותי, ובמקביל טיפח המאמן כוכבים ושידרג אותם. הוא אף התגבר על המכירה של דויד וייה ודויד סילבה ב-2010 – הראשון הלך לברצלונה, השני הצטרף למנצ'סטר סיטי, אבל הקבוצה המשיכה לשחק כדורגל התקפי מהנה ולהשיג את התוצאה הנדרשת.
וכך, רוב המוניטין של אמרי נצבר ב-4 השנים האלה. בכל המקומות האחרים הוא הצליח פחות. הקדנציה בספרטק מוסקבה הייתה קצרצרה וסוערת. ההצלחה האירופית בסביליה הייתה מרתקת, אבל בליגה הספרדית הקבוצה לא תמיד סיפקה את הסחורה בלשון המעטה, ונותרה מחוץ לטופ 4. בפריז סן ז'רמן לא השתלט הבאסקי על חדר ההלבשה מפוצץ האגו, והיה חתום על שתי השפלות ענק. בעונתו הראשונה, הוא אחראי על ההתפרקות במשחק הגומלין מול ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות – התבוסה המפורסמת 6:1 בקאמפ נואו אחרי ניצחון 0:4 במשחק הראשון. בעונתו השנייה, הוא הפסיד את האליפות למונאקו הצעירה והתוססת.
אמרי נכנע לזידאן בשנה שעברה. לאחר מכן גם הלכה האליפות (AFP)
ואולי מקור כל הבעיות האלה בכל זאת היה בוולנסיה, כי אמרי לא משתנה. הוא דוגל בשיטות דומות בכל מקום, וייתכן שהשיטות האלה לא בהכרח אופטימליות. הגישה שלו לכדורגל מדעית יותר מאשר פסיכולוגית. הוא וורקהוליק שעסוק בניתוחים טקטיים 24 שעות ביממה, בוחן אינספור נתונים על שחקניו ועל היריבות, מזהה הבדלים, מנסה למצוא פתרונות נקודתיים. כל שחקן מקבל כמות מדהימה של נתונים, ולא כולם בנויים לכך. זכור במיוחד הציטוט הפנטסטי של חואקין, אשר העיד על תקופתו בוולנסיה: "ראינו כל כך הרבה סרטי וידאו עם אמרי שנגמר לנו הפופקורן".
כפועל יוצא מהניתוחים המעמיקים, דוגל אמרי ברוטציה. הכל מותאם לנסיבות, הכל נזיל, אף כוכב לא חסין, תמיד עושים התאמות. בוולנסיה השתנה ההרכב הפותח במשך 75 משחקים ברציפות. זה לא בהכרח עובד, כי השחקנים מתחילים לאבד את הביטחון העצמי ולא מבינים את הדרישות הבסיסיות. אם אתה מוצא את עצמך על הספסל אחרי משחק מצוין, התמיכה בגישתו המדעית של המאמן עלולה להיסדק. כאשר זה קורה, מכבדים את המאמן פחות. אחת התמונות הזכורות ביותר מתקופתו של אמרי בוולנסיה הייתה של שחקניו לועגים לו בעודם יושבים על הספסל. הבאסקי עשה כהרגלו המון תנועות ידיים על הקווים, המגן הפורטוגלי מיגל חיקה אותו, כולם סביבו צחקו.
רוטציה מוגזמת אף מונעת המשכיות. תסתכלו על ארסנל העונה ותנסו להבין – מה השילוב האופטימלי בקישור המרכזי מבחינת אמרי? האם הוא מעדיף מערך עם שלושה בלמים או רביעיה אחורית? כיצד הוא מעדיף לצוות את פייר-אמריק אומביאנג ואלכסנדר לקאזט? אף אחד לא באמת יודע, ודווקא השחקנים שראויים להיות מוחלפים ברוטציה נשארים לפעמים בהרכב – תראו את הדוגמה הבולטת של שקודראן מוסטפי מול לסטר אחרי מופע האימים שלו נגד קריסטל פאלאס.
השילוב הזה יצר לאמרי תדמית רכרוכית למדי עוד בתקופתו בוולנסיה. היו לו הרבה רעיונות מבריקים, אך תמיד ליוו אותו הספקות לגבי יכולתו להצליח במועדון צמרת גדול. הספקות האלה רק התגברו, כמובן, בשנתיים הבעייתיות בבירת צרפת, ולכן לא בטוח שהוא היה האיש הנכון לבנות את ארסנל מחדש אחרי עידן ארסן ונגר. הרי הבעיה המרכזית של התותחנים בעשור האחרון של המנטור הצרפתי הייתה רכרוכיות וסף שבירה נמוך. האם מאמן רכרוכי הוא התשובה? הערב, מול האקסית החשובה בחייו, חייב אמרי לספק לפחות תשובה חלקית לשאלה זו.
אמרי ואוזיל. הגיע הזמן לספק תשובות, כמעט שנה אחרי עזיבת ונגר (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?