1. המשחקים של מכבי תל אביב בליטא נגד סודובה ובני יהודה במושבה הסתיימו במקביל. לרגע היה נדמה שמשהו דפוק בזפזופ. כאן, מאמן הקבוצה האורחת מתנפל על המאמן המנצח, ושם מאמן הקבוצה האורחת מתנפל על המארח. עד שזיהיתי את איביץ'.
איביץ'? השרמנטי, עם עיני הים החודרות? קפוא המבט, מנמיך המבע? איביץ' שלנו, היתכן? כן, איביץ'. זה לא הקרב בין האזרי ליפואי במושבה, כאן מלך קרית שלום, מתמודד עם מחזירי כדורים ועוזריהם, מאבד משלוות רוחו, איתנות קומתו, מתנהג כאחרון הבלקנים.
צודק איביץ', מאמן יריבה לא צריך למנוע החזרת כדורים, אבל לא בגלל זה הפסידה מכבי ת"א בשלושה שבועות את כמות המשחקים שהפסידה בכל העונה שעברה. לא בגלל מחזירי כדורים, עפה מכבי ת"א מאירופה מול קבוצה שביום בהיר מצליחה לחלץ תיקו מהפועל חדרה. למזלה של מכבי, בשבוע הבא היא נופשת, כדי שיהיה לה זמן להתכונן למוקש הבא, מול הסקציה מנס ציונה.
המשחק בסודובה היה לכאורה הטוב יותר התקפית מכל אלה שקדמו לו. כדורים שרקו, פגעו במשקופים, נפסלו שערים, אבל מכבי רגילה הייתה כובשת את המצבים האלה. מכבי כרגע לא במצב רגיל, היא חסרת בטחון, היא עצבנית – נורא עצבנית – והיא מתוסכלת. אלה שבחוץ מתוסכלים מכך שהם לא משחקים ואלה במגרש מתוסכלים מכך שהם עוד ישלמו את המחיר.
אלירן עטר כלל לא שותף. מכבי ת"א במצב לא רגיל (אודי ציטיאט)
אז מכבי לא התחזקה, אבל האשם לא נמצא רק במגדל השן, או במשרדים בטורונטו. האשם העיקרי הוא ולדימיר איביץ', העצבני מהפסקה הראשונה. בעונה שעברה הוא היה מאמן, במהלך העונה הוא לקח על עצמו עוד תפקידים, צינטרל את מכבי לחיקו: פעם הוא רס"ר, פעם מנכ"ל, פעם אחראי רכש, וברוב המקרים גם רופא ופיזיותרפיסט. ככה זה שבקרית שלום הולכים על בהונות, כשהשריף במתחם. לפי שפת הגוף סביבו, איביץ' איבד לא רק את אירופה, אלא גם את חדר ההלבשה. מכבי חזרה 8 שנים אחורה, לתקופת איוניר, רק ששם היא ייצרה כדורגלנים, הקיץ היא מייצרת בעיקר בושות. אז זה נגמר בפיטורים, ואין דרך לפענח את מיטש גולדהאר, מבוגר ב-8 שנים, זולת מלהמתין לצעדיו. לא ככה צריכים 22 אלף מנויים, באצטדיון חדש, לראות את הקבוצה שלהם.
בעיקר בושות בקיץ האחרון. איביץ' אמש בליטא (אודי ציטיאט)
2. אם בני יהודה תדיח את מאלמו ותגיע לשלב הבתים, לא יהיה מה להוסיף ל-11 האותיות שמשלימות את הביטוי "יוסי אבוקסיס". הדרך המרשימה שבה מעצב המאמן חסר הפחד הזה את הקבוצות שלו, היא הדרך אותה מאמצים היום עשרות מאמנים ברחבי הארץ.
נכון, נפטצ'י באקו זה לא שם מעורר בעתה, זו קבוצה מאזרבייג'אן שהדיחה את ארסנל טולה והניקוד שלה כמעט זהה לזה של בני יהודה. ובכל זאת, בני יהודה ניצחה אותה פעמיים, למרות שהמשחק הראשון הסתיים בתיקו. היא ניצחה אותה גם שם, כי מי שילך לתקציר המשחק הקודם יגלה ששופט המשחק נתן לאזרים, בהתקפה האחרונה שהביאה לשוויון, כדור שהיה בכלל כדור חמש לבני יהודה, והועבר לאזרים בעקבות שבירת ידו של פז בן ארי והפסקת המשחק. ואחרי כל זה, המאמן האזרי עוד מתנפל על אבוקסיס.
כי אחרי הכל, סודובה ובני יהודה בפלייאוף הליגה האירופית כי הן כבשו ארבעה שערים מול היריבות שלהן, שכבשו פחות, כי הן יודעות לנצל עד תום את אוזלת רגלן של היריבות, כי הן יודעות להיות צנועות ועם זאת בטוחות ביכולתן.
צנועים ובטוחים ביכולתם. שחקני בני יהודה ואבוקסיס (אריאל שלום)
אתה מסתכל על בני יהודה, ואתה מתקשה לנחש איך תיגמר העונה הזו שלה. היא החליפה כמעט את כל הסגל, ואיכות משחקה לא נפגעה דרמטית. יש בה שחקנים שחסרים להם כל כך הרבה כדי להיות שחקני צמרת בכדורגל הישראלי ומועמדים למכבי חיפה כבר בחלון ההעברות הבא, שקשה לאמוד את גורלם. אתה מנסה להבין איזה קסמים עוד ישלוף אבוקסיס, ומכיר בכך שאין פה שום קסם, ואבוקסיס הוא מאמן כדורגל, לא אמן חושים. השערים של בני יהודה – תנועה ויתרון מספרי – וגם ההחמצות שלה, מעידים על כך שזו קבוצה ממוקדת וחדה, ממושמעת ונועזת, וכזו שגם אם תנחשו שהיא תסיים אחרונה, עשירית או חמישית, השחקנים יקשיבו למה שהמאמן שלהם הועיד להם: להיות בני יהודה.
נדמה, שברוב שנותיו של המועדון הזה, לא נראה האתוס שלו כל כך מובהק כמו בשתי העונות האחרונות והקיץ שבא בעקבותיהן. הייתי ממליץ להחזיר את מדי הזהב למועדון, הם שווים אותם.
3. מי שצפה במשחק בין הפועל ב"ש לנורשפינג לא יכול היה להרהר בקול רם, בסיום המשחק, איך הפך משחק ששער שבדי עמד בו באוויר, למשחק שבו ב"ש כבשה שלושה שערים, ממהלכי כדורגל מרהיבים. כי הכדורגל הוא משחק כזה, שבו לא הטובה תמיד מנצחת, וגם לא השיטתית. לפעמים צריך שחקן מחליף, ביום מטורף, כמו ניב זריהן, כדי לפרק את היריבה. רוב הישגי הקבוצות הישראליות באירופה באו כתוצאה מיום יוצא דופן, וזה שהפועל ב"ש חלפה על פני שלוש יריבות עד כה, לא אומר שהיא חוזרת לקחת אליפויות.
שערים מרהיבים ועלייה נוספת, אבל זה לא אומר דבר לקראת הליגה (דני מרון)
אבל ב"ש היא אחרת מכפי שהתרגלנו – די מהר – לראות אותה בעונה שעברה. ב"ש חולפת על פני המשוכות שלה, היא מתרגלת מחדש לנצח, היא מסמנת מטרה ועוברת אותה. ב"ש מטמיעה די מהר בחזרה את הד.נ.א שלה. חסר לה כל כך הרבה מהקבוצה המופלאה שלקחה פה 3 אליפויות ברצף, אבל יש קבוצות שלקחו אליפויות אבל העונה הכי טובה שלהן הייתה דווקא זו שבה הם לא לקחו אליפות. ב"ש הולכת לעונה טובה, לא מרטיטה, שמי יודע איך תסתיים. היא עדיין חייבת להיגמל מהניסיון האינסופי להבריא את מיגל ויטור, היא חייבת לאושש את בן שהר, היא צריכה את מאור מליקסון, והיא עדיין צריכה למנוע אוכל משחקניה, כדי שיהיו ממש רעבים, כמו זריהן אתמול.
4. אם ב"ש ובני יהודה, או אחת משתיהן, יהיו בשלב הבתים של הליגה האירופית, זה יהיה הישג יוצא מן הכלל עם ניקוד מינימלי ומול יריבות שכבר עברו קבוצות ישראליות בעבר – בגלל טעויות שוערים – וכמעט עפו נגדן. לכדורגל הישראלי יהיה רע מאוד אם עוד עונה תעבור בלי שלב בתים, כי אז אפילו עליה לפלייאוף תיחשב להישג. ללוקסמבורג הפכנו.
מה דעתך על הכתבה?