העזיבה של מאטס הומלס לבאיירן מינכן ב-2016 הייתה קשה במיוחד לעיכול עבור אוהדי בורוסיה דורטמונד. הם התמודדו איכשהו עם העריקה של הנער המקומי מריו גצה, כי הוא מעולם לא הסתיר את אהדתו הרבה לבאיירן. המעבר של רוברט לבנדובסקי ממש לא הפתיע אותם, ולזכותו של החלוץ הפולני ייאמר שהוא הצהיר תמיד על נכונותו להתקדם מקצועית וראה בצהובים-שחורים רק תחנת מעבר מצוינת. אבל הומלס? זה היה משהו אחר לגמרי. הקפטן היה הסמל האולטימטיבי להצלחה המסחררת של הקבוצה בעידן יורגן קלופ, וגם לתחושת הצדק העמוקה במאבק מול הבווארים העשירים.
כי הומלס, בוגר האקדמיה של באיירן שלא קיבל הזדמנות הוגנת בסגל הראשון במינכן, היה היהלום שדורטמונד ליטשה. בניגוד לבאיירן, היא זיהתה את הכישרון העצום שלו כאשר הגיע תחילה בהשאלה בינואר 2008. באותו קיץ נחת בבורוסיה יורגן קלופ, ושינה את הכל. באופן משעשע, קלופו – בהיותו שחקן מיינץ – עשה פעם בייביסיטר למאטס הקטן, כאשר אביו, הרמן הומלס, אימן את הקבוצה בעונת 1994/95. זאת לא הייתה, כמובן, הסיבה לחיבור המושלם ביניהם, אבל השידוך הזה היה נדיר בכל קנה מידה. קלופ ציוות להומלס את נבן סובוטיץ', הבלם הסרבי שהביא איתו ממיינץ, והפך בהדרגה את הצמד הצעיר הזה למרכז ההגנה הטוב בבונדסליגה.
כך מצא הומלס, שהרגיש בזמנו דחוי בבאיירן, בית אמיתי ואוהב במדים הצהובים-שחורים. הוא ענד לימים בגאווה את סרט הקפטן, היה חלק אינטגרלי ביותר מזכיה בשתי האליפויות ב-2011 וב-2012 ומהדהירה לגמר ליגת האלופות ב-2013, שם חלם להניף את הגביע הנכסף על חשבון באיירן ולא הצליח. החיבור שלו עם הקהל ועם ערכי המועדון היה פנומנלי, והוא הצהיר בהזדמנויות שונות כי לא יחזור לעולם לבאיירן. זה לא היה על הפרק מבחינתו. הוא לא רצה לשוב לעבר.
הומלס חוגג עם שחקני באיירן (gettyimages)
אלא שהוא חזר לפני שלוש שנים, והיו לכך שתי סיבות מרכזיות. ראשית, קלופ עזב את דורטמונד שנה קודם לכן, והיחסים עם מחליפו תומאס טוכל עלו במהרה על שרטון. הבלם לא ידע כי טוכל יועזב בעצמו ב-2017, ולא השתוקק להמשיך במערכת היחסים הבעייתית לאורך זמן. שנית, וההיבט הזה חשוב הרבה יותר, המעבר נבע מלחץ משפחתי כבד מאוד. לא רק הוריו וכל משפחתו של הקפטן עצמו מתגוררים עדיין בבוואריה, אלא גם כל המשפחה של אשתו קטי. מבחינת בת הזוג, המעבר הזה היה חשוב גם מקצועית, והיא זיהתה סוף כל סוף אפשרות לשכנע את בעלה להעתיק את המגורים מאיזור מתועש ומשעמם בדורטמונד, לנוף הירוק של בוואריה.
"זו החלטה קשה מאוד עבורי. כבר שבועות ארוכים אני מתקשה להירדם בלילות וחושב על הכל. אלה שיקולים אישיים. זה מייסר", אמר אז הומלס. הוא התלבט ונקרע מבפנים. בניגוד מוחלט לגצה וללבנדובסקי, הוא לא רץ לזרועות המנהלים של באיירן. הוא זחל לשם בחוסר רצון, והעיף כל הזמן את המבט לאחור. הוא השאיר מאחוריו אהבה חסרת פשרות, וידע שלא יזכה לחוויה כזו באליאנץ ארנה. כאדם אינטליגנטי ומחושב מאוד, הוא הבין את כל המשמעויות. ובכל זאת, הוא הרגיש שאין לו ברירה. הן מקצועית והן משפחתית, זה היה הדבר המתבקש נכון לקיץ 2016, וכל הניסיונות של יו"ר דורטמונד האנס-יואכים ואצקה להשאירו עלו בתוהו.
גם האוהדים ידעו היטב את הנסיבות ולא התעלמו מהשיקולים. ובכל זאת, זה היה אגרוף בבטן. יותר מכל עזיבה אחרת, זה הרגיש כמו בגידה. ללא הומלס, דורטמונד הרגישה אחרת לגמרי. עם הומלס בבאיירן, נפגמה מאוד תחושת העליונות והצדק. אם באיירן מסוגלת לקחת להם את הסמל הכי מובהק, היא מסוגלת להרוס הכל. החלום התרסק. היה צריך לבנות אותו מחדש.
הומלס. שוב במדי דרוטמונד (Christian Kaspar-Bartke/Bongarts/Getty Images)
אז לוסיאן פאבר החל בשיקום החיוני הזה בעונה שעברה. כמו בתחילת עידן קלופ, דורטמונד הציגה כדורגל מלהיב ושובה עין עם סגל צעיר ותוסס. היה הפכה שוב ללהיט הגדול של גרמניה, ושל אירופה כולה. בדמותו של ג'יידון סאנצ'ו, היא מתגאה באחד הכוכבים הצעירים הגדולים ביותר בתבל. אחרי תקופה של עצב ותסכול, התקווה חזרה. והנה לכם, שנה לאחר מכן גם הומלס חזר הביתה, והאוהדים קיבלו אותו באהבה אין קץ. הם סלחו לו. זה לא יכול היה להיות אחרת.
למה הומלס עזב שוב את המשפחה במינכן וניצח מחדש את קטי במאבק על מקום המגורים? כי הפעם זה התאים לו מקצועית, והלב הרי תמיד רצה לחזור. הפעם, אחרי שלוש אליפויות, הוא הרגיש שמעמדו בבאיירן כבר לא ממש מובטח. ביחד עם ג'רום בואטנג, הוא הפך בעיני הקהל הבווארי לחוליה החלשה בעורף. הוא נזרק באופן בוטה ולא רגיש, ביחד עם בואטנג ותומאס מולר, מהנבחרת על ידי המאמן הלאומי יואכים לב. ניקלאס זולה הצעיר הפך לבאנקר בהרכב אצל ניקו קובאץ' באליאנץ ארנה, והקיץ הצטרף אליו אלוף העולם מצרפת בנז'מן פבאר. ובאופן כללי, העבודה עם קובאץ' לא הסבה עונג רב מדי עבור הבלם. בגיל 30, הוא ידע שלא יוכל למצות את הפוטנציאל שנותר בו במינכן.
אוהדי דורטמונד. מאושרים משובו של הבלם (AFP)
לעומת זאת, בדורטמונד הוא התאים בול לפרויקט החדש. הוא זקן השבט בחבורה הצעירה בעורף שספגה יותר מדי בעונה שעברה, והפסידה בשל בכך בקרב על הכתר. עם הומלס כמנהיג, היא צפויה להיות חסינה יותר ולא תצטרך להשתמש בקשר האחורי יוליאן וייגל על תקן בלם, כפי שעשתה לא פעם ב-2018/19. הסיכוי לשבור את רצף 7 האליפויות של באיירן יהיה טוב יותר כעת, וזו המטרה המוצהרת. "אני מבין טוב מתמיד שזה הבית שלי", אמר הומלס.
במוצאי שבת, כאשר תבקר דורטמונד אצל העולה החדשה אוניון ברלין, הוא יפגוש חבר טוב מהעבר. סובוטיץ' הצטרף הקיץ לחבורה הצנועה מהבירה, וזו תהיה הזדמנות מצוינת להחליף חוויות ולהיזכר בימים המשותפים עם קלופו. "מאטס הוא הבלם הטוב ביותר בגרמניה בעשור האחרון. הוא לא רק מצוין בעורף אלא גם מכדרר ומוסר בחסד. הוא מנהל את ההתקפות מאחור. הוא פשוט יוצא דופן", אומר הסרבי. בשבת ינסה הומלס לנצח את סובוטיץ' ולשמור על המאזן המושלם בליגה, אבל הרוח של קלופ תרחף מעל שניהם. והאוהדים של דורטמונד יאהבו את זה.
מה דעתך על הכתבה?