משלם את מחיר גדולתו – על אי מועמדותו של מסי לשחקן השנה

ליאו מסי
ליאו מסי | AFP

דני דבורין משתומם על כך שגאון הכדורגל אינו ברשימה הסופית של פיפ"א לתואר האינדיבדואלי וטוען שהוא נשפט לחומרה בגלל הציפיות הגבוהות והעובדה שלא זכה בליגת האלופות ובגביע העולם

(גודל טקסט)

העובדה שליאו מסי אינו ברשימת שלושת המועמדים הסופיים לתואר כדורגלן השנה בעולם, שפורסמה על ידי פיפ"א, מעלה אצלי תהיות. אמנם השלושה שנמצאים בה, כריסטיאנו רונאלדו, לוקה מודריץ' ומוחמד סאלח ראויים בהחלט, אבל אין זה אומר שמסי אינו ראוי.

הפרעוש הוא עדיין, וסביר שלא רק לדעתי, הכדורגלן הגדול בתקופתנו. האם ישנו מאמן אחד בעולם שהיה מוכן לוותר עליו? האם לא ניתן לאמר כמעט בוודאות, שהוא יהיה אצל כל מאמן האופציה הראשונה להרכב? רק שחקן אחד ברשימה משתווה או קרוב אליו ברמתו – וזהו כריסטיאנו רונאלדו. ומי שלא כולל בה את מסי, פשוט מוציא ממנה גאון. וירטואוז נדיר, שגם ביום בינוני שלו מסוגל לבצע דברים שאחרים יכולים רק לחלום עליהם.

חובה לזכור שמסי הוא שחקן אחד בהרכב שיש בו, מלבדו, עוד תשעה שחקני שדה. לכן לא תמיד הוא יכול לנצח. תחושתי היא שמסי אינו בין השלושה האחרונים בקרב על התואר שחקן השנה בעולם, רק משום שהשנה לא הניף את גביע ליגת האלופות, ולא את גביע העולם, ושעל פי כך,בוחנים אותו לחומרה. דווקא משום היותו גאון כדורגל, הציפיות ממנו גבוהות בהרבה משל אחרים. ואם כך – מתברר שגאונות היא לפעמים מכשול. לא פעם הצמדתי לליאו מסי את הכינוי "מוצארט של הכדורגל". כמובן שהוא נשאר כזה, ועדיין בכל משחק הוא מסוגל להראות משהו שיירגש כל אוהד כדורגל.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי