את הכותרות הגדולות בגמר הסופר-קופה הספרדי ביום ראשון עשתה העובדה כי האיש שספג כרטיס אדום זכה בפרס השחקן המצטיין. לקראת סיום ההארכה, הכשיל פדריקו ואלוורדה את אלברו מוראטה בדרך אל השער, הציל את קבוצתו מספיגה ודאית, הורחק, וחגג אחרי שריאל מדריד גברה על אתלטיקו מדריד בפנדלים.
באופן משעשע, כולם הריעו לו על העבירה. אפילו דייגו סימאונה, מאמן היריבה שמעולם לא בחל בפעולות מסוג זה כשחקן, טען כי לא היתה לו ברירה. אפשר להתווכח עם הקביעה הזו, ויש מסר לא ממש חינוכי בכך שהוא הוגדר כאיש המשחק, אבל דבר אחד בטוח – הוא לא קיבל את הפרס בגלל התיקול הראוותני אלא בשל התרומה המזהירה שלו למשחק השוטף של הלבנים ב-115 הדקות שקדמו לכך. טוני קרוס ולוקה מודריץ' היו על המגרש, אבל רוב הפעולות של ריאל עברו דווקא דרך האורוגוואי הצעיר. הבחור בן ה-21 הפך לדמות דומיננטית ביותר בקישור של זינדין זידאן – עד כדי כך שחסרונו מדאיג מאוד את האוהדים. הם נשמו לרווחה כאשר שמעו כי ההתאחדות השעתה את הכוכב הנוסק שלהם ממשחק אחד בלבד, אך הקרב הזה יהיה דווקא מול סביליה החזקה (שבת ב-17:00), ולא יהיה טריוויאלי להסתדר בלעדיו.
השינוי התודעתי הזה קיצוני ומהיר. הרי רק בספטמבר, בתחילת העונה, גברה ריאל על סביליה 0:1 במגרשה, בעוד ואלוורדה שולב כמחליף מאוחר, ואיש לא ראה בו שחקן מפתח. ואולם, שלושה ימים לאחר מכן הוא כבר פתח בהרכב מול אוססונה, ועשה עבודה מזהירה. במחזור שלאחר מכן, הוא שלט ביד רמה במרכז המגרש בתיקו מאופס בדרבי הקודם מול אתלטיקו. ואחרי הרביעייה לרשת של גרנדה, זיזו כבר הצהיר בפה מלא: "פדריקו הצהיר בקול רם על נוכחותו. הוא שואף להראות את איכויותיו, ומצליח בכך". בנובמבר, כבר הגיעו השערים הראשונים בליגה, בניצחונות על אייבר וריאל סוסיאדד, אבל הכיבושים הנהדרים הם לא העיקר. ואלוורדה הוא קשר שלם שמחלץ כדורים רבים, יודע לנווט את המשחק, ומגלה מנהיגות בכל רגע נתון.
אפילו דייגו סימאונה הריע (Gettimages)
ריאל מאמינה בו עד כדי כך שההנהלה איבדה עניין ממשי בניסיונות הכושלים להחתים את פול פוגבה ממנצ'סטר יונייטד. במובנים לא מעטים, האורוגוואי הנוצץ לא נופל מהצרפתי כבר עכשיו, והרבה יותר הגיוני לטפח שחקן נאמן שכבר נמצא במערכת מאשר לרדוף אחרי כוכב בעל אגו נפוח אשר מיוצג על ידי מינו ראיולה. ואולי זידאן מצטער מעט על כך שהסיכויים לעבוד עם בן ארצו הצטמצמו עוד יותר, אך הוא יכול להיות גאה בקביעותיו לגבי ואלוורדה. כי הרי המאמן לא סמך על הכישרונות הצעירים האחרים של ריאל. הוא אישר את המכירה של מרקוס יורנטה לאתלטיקו וזרק את דני סבאיוס בהשאלה לארסנל. פעולות אלה היו ונותרו שנויות במחלוקת, אולם אי אפשר להתעלם מהעובדה כי יורנטה וסבאיוס לא הרשימו בינתיים בלשון המעטה בקבוצותיהם החדשות. לעומת זאת, זיזו התעקש להשאיר את ואלוורדה – והתוצאות מדברות בעד עצמן.
מאמנים שעבדו עם ואלוורדה באורוגוואי ממש לא מופתעים. הילד בלט מעל כולם אפילו בגיל שנתיים, כאשר התרוצץ על המגרש עם מוצץ וחגג שערים באמצעות הורדת חיתול. בנעוריו, הוא היה צנום מאוד, וקיבל את הכינוי "הציפור הקטנה" אשר הולך איתו מאז למרות שהוריו מעולם לא אהבו זאת. ההמראה היתה מסחררת, וכבר בגיל 17 ערך ואלוורדה את הופעת הבכורה במדי פניארול הגדולה, לצד דייגו פורלאן ששב למולדתו. היה זה שילוב מרגש מאוד, והכוכב הוותיק לקח את הנער תחת חסותו. הוא ניבא לו עתיד מזהיר, שיבח את ראיית המשחק ואת הכישורים הטכניים שלו, ובסופו של דבר אפילו סייע בבחירת הקבוצה האירופית. ארסנל חשקה מאוד בשירותיו של הציפור הקטנה וערכה לו מבחנים, אבל ריאל היתה תכליתית יותר, ופורלאן נתן את ברכת הדרך. "הליגה הספרדית תתאים לך", הוא אמר – וצדק.
לא קל להיות שחקן צעיר בריאל אם לא שילמו תמורתך הון עתק, והאורוגוואי הגיע תמורת חמישה מיליון יורו בלבד. לפיכך, הוא נשלח בהתחלה לקבוצת המילואים, אך התהליך הזה היה דווקא מבורך מאוד. הקשר צבר ניסיון יקר בליגה השלישית בהדרכתו של סנטיאגו סולארי, ולאחר מכן הפך בעונת 2017/18 ליקיר אוהדי לה קורוניה, אשר בשורותיה שיחק בהשאלה. ואולי הוא לא תמיד היה בהרכב בעוד דפורטיבו נשרה לליגה השניה, אך ריאל קיבלה החלטה שקולה להחזירו לסגל לפני שנה וחצי. באופן אירוני למדי, חילופי המאמנים התכופים בעונה שעברה הועילו לו מאוד. ז'ולן לופטגי לא בנה עליו, אבל סולארי שילב אותו הרבה יותר, ואצל זידאן הוא כבר הפך לשחקן משמעותי בתוכניות.
זיזו התעקש להשאיר את ואלוורדה – והתוצאות מדברות בעד עצמן (Gettyimages)
שחקנים מסוגו של ואלוורדה פורחים כאשר המאמן נותן להם גב. "פדריקו הוא שחקן מיוחד שרץ מרחבה לרחבה, ומסוגל למלא כל תפקיד במגרש. הספק העבודה שלו מרשים מאוד", שיבח זיזו. פעם, בקבוצת הנוער של פניארול, היה ואלוורדה ביישן, אבל המעבר המוקדם לאירופה שינה אותו. כיום הוא יודע את ערכו, ומבין כי התמדה והשקעה יסייעו לו למצות את הפוטנציאל בדרך להפוך לאחד השחקנים המובילים בעולם בתפקידו. הוא הרי לומד כיום מקרוס וממודריץ', ובמשחקים רבים – כמו מול אתלטיקו בגמר הסופר-קופה – חשיבותו למערך גדולה יותר. בזכות הלחימה האורוגוואית האופיינית, הוא מפלס את דרכו לצמרת.
האורוגוואים מוכנים תמיד להקריב את עצמם למען הקבוצה, ובמולדתו הזכירה לאוהדים העבירה על מוראטה את ההצלה המפורסמת של לואיס סוארס עם ידו על קו השער ברבע גמר מונדיאל 2010 מול גאנה. אז מנע החלוץ שער ודאי, ונבחרתו ניצחה בפנדלים – והתסריט היה דומה הפעם. ואולם, אי אפשר להשוות את הסופר-קופה לגביע העולם, ובדיעבד מעשה הגבורה של ואלוורדה עלול להיות דווקא לרעת ריאל.
בסעודיה חגגה הקבוצה של זידאן את הגביע, אבל זהו תואר שולי למדי בהשוואה לאליפות – זו היתה ונשארה המטרה החשובה ביותר של הלבנים העונה, ויש תחושה כי היא ברת השגה לאור המצב בברצלונה. אם להשעייתו תהיה השפעה על התוצאה מול סביליה בשבת, והנקודות האלה יחסרו בטבלה הסופית בקרב על הכתר מול היריבה הקטלונית, התיקול "ההירואי" ייראה לפתע באור אחר. האם זה יהיה המצב? האם מסוגלת ריאל להביס את הקבוצה של האקס לופטגי ללא הציפור הקטנה?
מה דעתך על הכתבה?