על הבחירה בליברפול: "קיבלתי את ההחלטה על בסיס דברים רבים. תחושת הבטן שלי היא תמיד החשובה ביותר, אבל קיבלתי מליברפול תחושה נהדרת מהשנייה הראשונה ששמעתי שהם רוצים בי. גם מועדונים אחרים התעניינו, קבוצות גדול שזה כבוד לשחק אצלן, אבל ליברפול הייתה החזקה ביותר – המאמן, השחקנים, המערכת, תרבות המועדון והאוהדים באנפילד. אני כאן כמעט שנתיים וזה חשוב לי להיות כאן לעוד שנים רבות". כשנשאל על התקופה הנוכחית, אמר: "לא ציפיתי שזה יהיה כמו עכשיו, אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, אני רוצה להמשיך".
גמר ליגת האלופות האחרון: "בדרך כלל ישנים לפני המשחק אבל לא יכולתי, כל כך התרגשתי, רציתי פשוט לצאת למגרש, להשיג את הגביע ולחגוג עם הקהל. אני גאה בשיר שהאוהדים שרים לי, זה נותן לי צמרמורת. פשוט נשכבתי על כר הדשא לאחר המשחק, זה היה קשה למרות שידעתי שנעשה את זה. היו לי דמעות בעיניים, וזה לא קורה בדרך כלל. זו התמורה על העבודה הקשה של כולנו. יש הרבה שחקנים שעברו כברת דרך, למשל אנדרו רוברטסון. מדהים לחשוב מניין הגיע ומה קורה איתו היום, הוא נמצא ברגע מדהים. זה צריך לתת כוח לילדים שנאבקים להצליח בגיל צעיר, אתה אף פעם לא יודע מה יכול לקרות בעתיד".
ואן דייק וגביע האלופות (Gettyimages)
הגמר נגד ריאל מדריד: "המחשבות שלי לפני הגמר היו ברורות – אני לא רוצה לקבל את מסדר הכבוד הזה יחד עם מדליית כסף, זו התחושה הכי גרועה שיכולה להיות לך. חשבתי על זה במשחק נגד טוטנהאם, ההפסד הקודם עבר במוחי – אנחנו צריכים להשיג את הגביע ולא משנה מה. לא הרבה שחקנים בקריירה שלהם זוכים בליגת האלופות ואנחנו נחרטנו בזיכרון ובהיסטוריה של ליברפול".
האוהדים: "אני גאה על השיר שלי, שמח שאני יכול לשמח כל כך הרבה אנשים. אני נהנה מזה. כשחקנים, המינימום שעלינו לעשות הוא לתת הכל על המגרש, האוהדים עושים המון בשבילנו".
על יורגן קלופ: "בהחלט, יש לי קשר מיוחד איתו. תמיד אהיה אסיר תודה שהוא לחץ להביא אותי לכאן ולא ויתר. הוא מאמן פנטסטי, עם תוכית ברורה, הוא יודע לנהל את השחקנים. הוא תמיד אומר את הדברים הנכונים בצורה הנכונה, האינסטיקנט שלו מצוין. אני חושב שנוכל לעשות עוד הרבה דברים ביחד. הוא משתלב בפילוסופיה של המועדון".
מה דעתך על הכתבה?