משחקו האחרון של ז'וזה מוריניו באולד טראפורד היה בשמונה בדצמבר 2018, והוא דווקא הסתיים בניצחון 1:4 על פולהאם. בחלוף שבוע הגיע ההפסד הנחרץ לליברפול באנפילד, והמיוחד הפורטוגלי פוטר ב-18 בדצמבר. כעת, בארבעה בדצמבר 2019, הוא חוזר לתיאטרון החלומות, בו כה רצה להצליח, בראש הפרוייקט החדש שלו. הגורל זימן לו ביקור אצל האקסית המיתולוגית שבועיים בלבד אחרי שהחליף את מאוריסיו פוצ'טינו בטוטנהאם (רביעי, 21:10, שידור ישיר בספורט2), ועל הנייר הוא יכול להיות מרוצה מאוד כבר עכשיו.
את יונייטד עזב מוריניו בתום המחזור ה-17, עם שבעה ניצחונות ליגה בלבד, כאשר הקבוצה דורגה במקום השישי במרחק 19 נקודות מהמובילה ליברפול, ו-11 נקודות מצ'לסי הרביעית. כיום, בתום 14 מחזורים בעונה הנוכחית, יש לשדים האדומים ארבעה ניצחונות ליגה בלבד, והם מפגרים כבר עכשיו ב-22 נקודות אחרי ליברפול. המרחק מצ'לסי במקום הרביעי עומד על שמונה נקודות, ויונייטד עצמה מוצאת את עצמה במקום התשיעי. מבחינת הסטטיסטיקה היבשה, מדובר בנסיגה משמעותית.
כמו כן, מוריניו קיבל לידיו את טוטנהאם כשהיא דורגה מתחת לאקסית בטבלה. שני ניצחונות הספיקו על מנת לדלג מעל החבורה של אולה גונאר סולשיאר, ולקרב הישיר המסקרן מתייצב הפורטוגלי כשהוא מקדים את היריבה בשתי נקודות. ניצחון חוץ יוקרתי יהיה קריטי על מנת למנף מומנטום חיובי. זה נחמד לגבור על ווסטהאם ועל בורנמות', בתוספת קאמבק נאה מול אולימפיאקוס בליגת האלופות, אבל להישג באולד טראפורד יש השפעה אחרת לחלוטין. תהיה זו הצהרת כוונות אמיתית, ולכך מייחל מוריניו יותר מכל. הוא רוצה ליצור אווירה חיובית ככל הניתן בשורות התרנגולים. הוא רוצה להיות איש הבשורה.
מוריניו עם קיין. רוצה להיות איש הבשורה של טוטנהאם (Tottenham Hotspur FC / Contributor)
הוא גם יותר טוב מכולם כי דווקא הביקור באולד טראפורד יזכיר לרבים את המצב בו הותיר את קבוצתו הקודמת – ומדובר בהיפך המוחלט מהאווירה שהוא שואף להביא לטוטנהאם. כי אפשר להתמקד בכישלון היחסי של סולשיאר בשנה שחלפה מאז, ובבעיות המבניות בסגל השדים האדומים, ובבעיות המבניות החמורות עוד יותר בהנהלת יונייטד אשר הורסת את המועדון מבפנים. אפשר גם להזכיר כי ב-2018, חצי שנה לפני שנזרק, הצעיד מוריניו את הקבוצה למקום השני, וזכה בליגה האירופית בעונתו הראשונה בתפקיד. כל זה נכון לחלוטין, אך המחדל המהותי ביותר של הפורטוגלי נעוץ בכך ששידר זלזול גלוי במקום עבודתו. הוא התרכז אך ורק בעצמו ובתדמיתו, והעביר מסרים שליליים באופן קיצוני לסביבתו. ועל כך, גם אם יש נסיבות מקלות לא מבוטלות, אין מחילה.
מוריניו היה המנג'ר הראשון של מנצ'סטר יונייטד שהתייחס בביטול מופגן לערכי המועדון. בניסיונו לתרץ את כישלונותיו, הוא התבטא באופן חריג, והשפל הגיע אחרי ההדחה בשמינית גמר ליגת האלופות בידי סביליה. הפורטוגלי פצח אז בנאום בן 12 דקות במסיבת העיתונאים בו הדגיש את העליונות העצומה של מנצ'סטר סיטי לה הייתה, לטענתו, "מורשת כדורגל" לעומת המצב העגום באולד טראפורד. הוא מנה את ההדחות של קודמיו בתפקיד, השפיל את השחקנים שעזבו את יונייטד מאז הגעתו, וטען כי הקבוצה אינה בשלה לניצחונות כלל. "כאשר אעזוב, המנג'ר הבא ימצא כאן שחקנים עם מנטליות אחרת, איכות אחרת, רקע אחר, סטטוס אחר", הוא התפייט. לו המועדון היה מתפקד כראוי, הוא היה מקבל את מכתב הפיטורים דקות ספורות אחרי אותה מסיבת העיתונאים האומללה. בפועל, הוא המשיך להרעיל את המועדון מבפנים במשך תשעה חודשים נוספים.
וכאשר עזב, הוא לא הותיר למנג'ר הבא שחקנים עם מנטליות אחרת. הירושה הזו היא גם אחת הסיבות להמשך ההתדרדרות בשנה האחרונה. סולשיאר שינה את האווירה בחדר ההלבשה, והתוצאות היו נהדרות בשבועות הראשונים לכהונתו. בזכות כך, הוא גם קיבל את הג'וב באופן קבוע, כי התחושה בקרב האוהדים והתקשורת הייתה כי הנורבגי היה רופא מצוין למחלות שהותיר מוריניו. הוא הצמיח מחדש דשא על אדמה חרוכה. הוא גרם לשחקנים, ובראשם פול פוגבה אשר סכסוכו עם הפורטוגלי עשה כותרות על בסיס יומיומי, לחייך מחדש.
מוריניו ופוגבה. המפגש שיכול היה 'להצית את הדימיון' לא יתקיים (Gettyimages)
בהמשך, התברר כי חיוכים לבדם לא מאפשרים לנצח באופן יציב לאורך זמן, ומוריניו ממש לא היה הבעיה היחידה של מנצ'סטר יונייטד, אך אי אפשר להתווכח עם קביעה אחת ברורה. בעידן שאחריו, גם כאשר התוצאות מתסכלות וההעפלה לליגת האלופות נראית כמו יעד לא מציאותי, האווירה בחדר ההלבשה חיובית. סולשיאר לא מסוגל לחולל נסים, וייתכן שהוא מאמן מוגבל יחסית, אך הוא לא תולה את הכביסה המלוכלכת בחוץ. הוא לא מתלונן על ההנהלה והשחקנים בתקשורת. עם הבעלים החמדנים ואד וודוורד כיו"ר, הוא מנסה בכל זאת להתניע תהליך שעשוי להניב פירות בטווח הארוך, ומשלב שחקנים שמסוגלים להצעיד את יונייטד להישגים גדולים הרבה יותר בעתיד. אנתוני מרסיאל ומרקוס ראשפורד נהנים הרבה יותר בהדרכתו. מייסון גרינווד ודניאל ג'יימס מגלים ניצוצות של כוכבים.
קצב צבירת הנקודות הבעייתי בתחילת העונה נעוץ בעיקר בחוליית הקישור, ולפציעה של פוגבה יש משקל חשוב. הצרפתי נשאר באולד טראפורד על אף רצונו לעזוב לריאל מדריד, והוא מפגין יכולת טובה הרבה יותר עם סולשיאר על הקווים. הוא נעדר מאז תחילת אוקטובר, ועם שחקנים כמו אנדראס פריירה ופרד – הרכש הכושל ביותר בעידן מוריניו – לא טריוויאלי קבוצת צמרת. מפגש מחודש של פוגבה עם מוריניו יכול היה להצית את הדמיון, אך הוא לא יתקיים, והכוכב מקווה להיות מוכן רק לדרבי מול מנצ'סטר סיטי בשבת. מבחינת מוריניו, מדובר ברווח כפול. היעדרותו הן מחלישה את היריבה, והן מעמעמת במידה מסוימת את המטען השלילי העצום שהותיר אחריו במנצ'סטר לקראת הביקור המרגש.
בתפקידו החדש בטוטנהאם, הוא מנסה להחזיר את הגלגל לאחור. הוא רוצה להיות שוב מוריניו של העשור הקודם – הכריזמטי, החיובי, השנון, המנג'ר שמגן על חניכיו ומוכן ללכת איתם באש ובמים. "האיצטדיון ומתקני האימונים של טוטנהאם ברמה הגבוהה ביותר בעולם, ואימנתי בקבוצות גדולות", הוא טען. זו הייתה גם עקיצה לעבר יונייטד, אבל בעיקר כמיהה למצוא חן בעיני האוהדים והשחקנים שמתייחסים אליו בספקנות. בניגוד לעבודתו הקודמת, הוא החליף הפעם מאמן נערץ שייזכר כאגדה בטוטנהאם, בעוד תדמיתו שלו נמצאת בשפל. אחרי כמעט שנה מחוץ לכדורגל, על תקן פרשן, הוא יודע שזו הזדמנותו האחרונה. היה לו מספיק זמן להפנים את הטעויות, והוא מבין כי רק מוריניו הישן והטוב, סטייל הקדנציה ראשונה בצ'לסי, יחזיר אותו למרכז הבמה.
מוריניו חוגג באליפות צ'לסי בהקדנצייה הראשונה זה המאמן שהתרנגולים זקוקים לו (ADRIAN DENNIS/AFP via Getty Images)
ולכן גם הכדורגל התקפי וחיובי. בשלושת המשחקים הראשונים, מוריניו שם בבירור דגש על שחרור שחקניו היצירתיים והעניק להם חופש פעולה. הוא מנסה לנצל את הכישרון הטבעי של הונג-מין סין, דלה עלי והארי קיין, ולא לדכא אותם. הוא שופע מחמאות, ואפילו נער שהביא כדור במהירות ואיפשר לטוטנהאם להבקיע שער מול אולימפיאקוס קיבל שבחים. זה מוריניו אחר לגמרי. זה מוריניו לו מנצ'סטר יונייטד היתה זקוקה – ולא קיבלה. אבל האם הוא מסוגל להתמיד בכך? האם הגישה האופטימית תזכה להמשכיות גם אחרי הפסדים? מה יקרה אם טוטנהאם ומוריניו יובסו מול סולשיאר באולד טראפורד? זו השאלה המרתקת ביותר לקראת הבאות.
מה דעתך על הכתבה?