טרוי דיני: "בטוח שבכל קבוצת פרמיירליג יש שחקן שנמשך לגברים"

טרוי דיני
טרוי דיני | Bryn Lennon/Getty Image

קפטן ווטפורד, שלא חשש להביע דעות אמיצות בשבועות האחרונים בכל הנוגע לחזרת הליגה במקביל לקורונה, נשאל על החשש של ספורטאים לצאת מהארון: "אף אחד לא רוצה להיות הראשון, זה כנראה משקל כבד לשאת"

קבוצות: ווטפורד
(גודל טקסט)

יומיים בלבד לחזרת הליגה האנגלית. אחרי "פגרת קורונה" ארוכה, ביום רביעי תשוב הפרמיירליג לפעילות עם שני משחקים (שידורים ישירים החל מ-19:50 בספורט2) ואחד השחקנים שזוכים ליותר תשומת לב בשבועות האחרונים הוא ללא צל של ספק קפטן ווטפורד, טרוי דיני.

החלוץ היה אחד הקפטנים שהובילו את התנגדות השחקנים לחזור עד אשר כל התנאים יבשילו וגם לאחר חזרת הקבוצות לאימונים בקבוצות וללא מגע, דיני המשיך להתאמן בביתו והצטרף לאימונים באיחור של מספר ימים, אחד משני שחקנים שעשו זאת בליגה ככל שידוע, מפני שלו ילד בן כחצי שנה שסובל מקשיי נשימה והוא חשש לסכן את חייו בכך שישוב לפעילות. בימים אלה דיני מתאמן כרגיל והוא צפוי לכל הפחות להיכלל בסגל "הצרעות" במשחק בשבת נגד לסטר, ווטפורד, כזכור, מעל הקו האדום בפרמיירליג רק בזכות הפרש שערים עדיף על זה של בורנמות'.

אבל דיני לא הביע עמדה אמיצה רק בכל הקשור לחזרת הפרמיירליג ודאגתו לבריאות השחקנים ומשפחותיהם, אלא גם התראיין השבוע בפודקסט של BBC ודיבר על נושא לא פחות חשוב – קבלת האדם באשר הוא. דיני נשאל על העובדה שאין כדורגלנים פעילים שיצאו מהארון באנגליה, למעשה רק שחקן אחד עשה זאת בהיסטוריית הפרמיירליג וזהו חלוץ נוריץ' בעבר, ג'סטין פשנו שעשה זאת לפני עשרות שנים ונותר היחיד.


דיני. לא חושש להביע דעות אמיצות (Richard Heathcote/Getty Images)

דיני, עם זאת, משוכנע שבכל קבוצה יש לפחות שחקן אחד שנמשך לגברים או לשני המינים: "הם נמצאים שם, מאה אחוז שהם שם. הייתי אומר שככל הנראה בכל קבוצה יש לפחות שחקן אחד שנמשיך לגברים או גם לגברים וגם לנשים. אני חושב שאנשים מהקהילה מודאגים מאוד מההתחייבות להיות הראשונים שעושים זאת וברגע שיהיה אחד שיעשה את זה, יהיו עוד המון אחריו".

דיני בן ה-31, גרוש עם שני ילדים שלפני כשמונה שנים ריצה 10 חודשי מאסר בעקבות תקיפה, הוסיף בנושא החשוב על שוויון זכויות: "אם היה ספורטאי שהיה מעז והיה עושה את זה, אני באמת מאמין שלפחות מאה אנשים יעשו זאת מיד אחריו בשבוע הראשון. הם פשוט לא רוצים להיות הפנים של המאבק הזה, אבל אני מאמין שיש היום הרבה יותר מקום לזה והכרה בספורט. אני גם תוהה למה ספורטאים שמשחקים כדורגל, רוגבי או כל ענף אחר יוצאים מהארון רק לאחר הפרישה ומבין שזה כנראה משקל כבד מדי לשאת אותו לכל אורך הקריירה.


מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי