קופה אמריקה הוא טורניר יוצא דופן – אין לו מוקדמות. כל הנבחרות בדרום אמריקה משתתפות אוטומטית, ואפילו זה לא מספיק. ההתאחדות, שמעוניינת מסיבות מסחריות ב-12 נבחרות, נאלצת להזמין אורחות מיבשות אחרות. בעבר, כאשר היו אלה מקסיקו, ארצות הברית וקוסטה ריקה, היה בכך הגיון גיאוגרפי מסוים. יפן וקטאר לא מסתדרות עם המיתוג בלשון המעטה, אך זו המציאות המוזרה – והטורניר יהיה מרתק ולוהט בכל מקרה.
ובהיעדר מוקדמות, הנבחרות הדרום אמריקאיות לא קיימו משחקים רשמיים כבר שנה במקרה הטוב. אלה שלא העפילו למונדיאל ערכו משחקי ידידות בלבד מאז אוקטובר 2017, ולכן לא קל אפילו למומחים המקומיים להעריך את כושרן.
הפייבוריטית המובילה לזכייה, לפחות על הנייר, אמורה להיות ברזיל. אולי זה יפתיע אתכם, אך היא לא מרבה לארח את הטורניר, ועשתה זאת רק 4 פעמים בעבר – ב-1919, 1922, 1949 ו-1989. בכל המקרים, העסק הסתיים במדליות זהב, וכעת, 30 שנה אחרי האירוח הקודם, מצפים כל האוהדים לתוצאה זהה. הדבר עשוי להוות סוג של פיצוי אחרי הפיאסקו במונדיאל הביתי ב-2014, בנוסף לזכייה באולימפיאדה הביתית ב-2016.
צ'יצ'י וקוטיניו. מסתמך עליו למרות שלא הבריק בברצלונה (FIFA)
בכל הקשור לתוצאות נטו, המצב סביר בהחלט – ההפסד היחיד של הסלסאו בשנתיים האחרונות היה לבלגיה ברבע גמר המונדיאל בקאזאן. ההערצה כלפי המאמן צ'יצ'י כה גדולה שהוא נותר בתפקידו למרות הכישלון בגביע העולם – דבר חסר תקדים בברזיל. ואולם, על אף ההצלחה היחסית במשחקים חסרי חשיבות מאז, יש ספקות לא מבוטלים לגבי המארחת.
הבחירה מרצון להמשיך לפתח תלות בניימאר התבררה כטעות בקנה מידה קולוסאלי, לאור ההסתבכות שלו בפרשת האונס ובפציעה. הפגיעה התדמיתית משמעותית, ולברזיל יהיה נוח יותר ללא הכוכב המושמץ, אך היא לא רגילה לשחק בלעדיו ובחירת הסגל של צ'יצ'י לקראת קופה אמריקה היתה תמוהה למדי.
המאמן השאיר בחוץ את לוקאס מורה, שסיפק עונה חיובית מאוד בטוטנהאם כולל שלושער סנסציוני מול איאקס בחצי גמר ליגת האלופות, העדיף לא להשתמש בפליפה אנדרסון שחווה עונה מצוינת בווסטהאם, והתעלם שוב גם מפאביניו שזהר בליברפול בחודשים האחרונים. לעומת זאת, נמצא מקום לפיליפה קוטיניו שהתקשה בברצלונה, ויש ספקות לגבי יכולתו לסחוב את סלסאו על גבו בהיעדרו של ניימאר. רבות יהיה תלוי בכושרו של גבריאל ז'סוס שהתייבש על הספסל במנצ'סטר סיטי, ובמנהיגותו של דני אלבס שיענוד את סרט הקפטן אחרי שהחמיץ את המונדיאל בשל פציעה.
ניימאר. התדמית נפגעה (Buda Mendes/Getty Images)
בשלב הבתים לא צפויים לברזיל אתגרים גדולים, אבל כדאי לשים לב לפרו. הנבחרת של המאמן הארגנטיני ריקארדו גארקה אופטימית אחרי ההעפלה היסטורית למונדיאל ברוסיה, וממשיכה לסמוך על צמד החלוצים הוותיקים – פאולו גררו בן ה-35 וג'פרסון פרפאן בן ה-34. ונצואלה מציגה את סמואל רונדון שהפך לאחרונה לגדול הכובשים של הנבחרת בכל הזמנים, ובוליביה החלשה משלימה את תמונת הנבחרות בבית א'.
בית ב', עם ארגנטינה, קולומביה, פרגוואי וקטאר, צמוד הרבה יותר – בין היתר כי האלביסלסטה מביאים לקופה אמריקה סגל מהפכני וחסר ניסיון. זה מתחיל במאמן, ליונל סקאלוני, רק בן 41, אשר קיבל תחילה את המשרה באופן זמני במקומו של חורחה סמפאולי אך נשאר בהיעדר אלטרנטיבה טובה יותר. סקאלוני היה עוזרו של הבוס הקודם במונדיאל, ושותף מלא לפיאסקו ברוסיה, אבל עושה כעת את הכל בדרך שלו ומרענן מאוד את הלהקה. ליאו מסי הוא, כמובן, הגיבור הגדול, ולצידו קון אגוארו, אנחל די מריה וניקולאס אוטאמנדי, אך אלה השחקנים היחידים עם מספר הופעות משמעותי במדים הלאומיים.
זה לא אומר שיש כאן תהליך הצערה, כי יש טירונים כמו מילטון קאסקו ומתיאס סוארס אשר כבר חצו את גיל 30, אך שם אחד בולט בכל זאת. ג'ובאני לו סלסו, הקשר ההתקפי של בטיס, הוא יליד רוסאריו שזהר לצד מסי במשחקי ההכנה, וניכר כי יש שיתוף פעולה חיובי מאוד בין השניים. כדאי לשים לב גם ללאוטרו מרטינס, הסקורר של אינטר שמייצג את נראזורי בהיעדרו הצפויה של מאורו איקארדי.
לו סלסו. שיתוף פעולה חיובי עם מסי (Gettyimages)
המועמדת השניה לעליה מהבית היא קולומביה, והשם המרתק ביותר בה הוא המאמן – קרלוס קיירוש הפורטוגלי עזב את איראן אחרי קדנציה בת 8 שנים ונדד להרפתקה מיוחדת בדרום אמריקה. הוא מקבל לידיו סגל נוצץ עם חאמס רודריגס, חואן קואדרדו, רדאמל פלקאו, דבינסון סאנצ'ס, ירי מינה, סנטיאגו אריאס ודובאן ספאטה. החבורה הזו היתה הסוס השחור במונדיאל, אך נעצרה בפנדלים בשמינית הגמר בידי אנגליה. כעת היא צפויה להיות דומיננטית מאוד גם בקופה אמריקה, ואם קיירוש יתחבר וימצא מיידית את השיטה הנכונה – הוא גם עשוי לזכות בכל הקופה.
גם פרגוואי מציגה מאמן חדש ומפתיע: אדוארדו בריסו הארגנטיני, שעשה את שמו בסלטה ויגו אך סבל בקדנציות מוצלחות הרבה פחות בסביליה ובבילבאו. כעת הוא מקבל הזדמנות ראשונה בנבחרת לאומית, וסגנונו עשוי להתאים כדי להביא ניצוץ של יצירתיות לפרגוואים הלוחמנים. החלוץ הוותיק אוסקר קרדוסו הוא השם המוכר, אבל הכוכב האמיתי הוא הפליימייקר מיגל אלמירון, האיש שזהר בזכיה של אטלנטה יונייטד ב-MLS ואז עשה את דרכו לניוקאסל.
הבית הכי פחות צפוי הוא בית ג' – אורוגוואי, צ'ילה, אקוואדור ויפן יכולות לראות את עצמן מועמדות להעפיל לרבע הגמר. צ'ילה היא האלופה משני הטורנירים האחרונים ב-2015 וב-2016, אך הרבה מאוד זמן חלף מאז, והמאמן החדש הוא דווקא קולומביאני – ריינאלדו רואדה. אלכסיס סאנצ'ס, שהיה הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת, עבר עונה מזעזעת במנצ'סטר יונייטד וכושרו מוטל בספק גדול מאוד. ארתורו וידאל, שהצליח יותר בברצלונה, עשוי להיות שוב המנהיג, אך יש תחושה כי זו נבחרת מבוגרת מדי ושבעה מדי על מנת לשחזר את ההישג בפעם השלישית.
וידאל. מצפים ממנו להיות מנהיג (Gettyimages)
אורוגוואי אף פעם לא שבעה, יש לה תלכיד מגוון ויציב עם המאמן האגדי אוסקר טבארס, וכל הכוכבים הגדולים מתייצבים – לואיס סוארס ואדינסון קבאני בחוד, הקפטן דייגו גודין וחוסה חימנס במרכז ההגנה, מתיאס וסינו, לוקאס טוריירה ורודריגו בטאנקור בקישור – זהו עושר אמיתי של כוכבים ברמה הגבוהה ביותר. אפשר רק לקנא בטבארס שנהנה בחלוצים מסוגם של כריסטיאן סטואני הוותיק ומקסי גומס הצעיר על הספסל. במצבן הנוכחי של שתי הגדולות, התכולים בהחלט מרגישים שזו עשוי להיות החודש שלהם. הם כבר זכו ב-2011 על אדמה ארגנטינה, וזה התואר היחיד של המאסטרו שיושב על הקווים מאז 2006. כעת הוא מסוגל להצעיד את הנבחרת למדליות הזהב גם בברזיל.
אקוואדור, עם המאמן הקולומביאני הרנאן דאריו גומס, היא נבחרת יצירתית ובלתי צפויה שמסתמכת שוב בעיקר על כישוריו של החלוץ אנר ולנסיה – הקריירה שלו בפרמייר ליג לא צלחה, אך הוא משקם אותה בהצלחה במכסיקו במדי טיגרס. היפנים בחרו להביא לטורניר סגל צעיר וחדש על מנת לבחון שחקנים חסרי ניסיון. רק השוער איג'י קוואשימה וחלוץ לסטר שינג'י אוקזאקי הם המבוגרים האחראים, אבל כדאי מאוד לשים לב לקיצוני הפנטסטי שויה נקאג'ימה. הוא אמנם העדיף לוותר על הצעות מקבוצות צמרת אירופיות על מנת להרוויח בליגה הקטארית, אבל מדובר בכשרון יוצא דופן, והוא בהחלט עשוי לעשות את דרכו חזרה ליבשת הישנה אם יוכיח את עצמו בקופה אמריקה.
מה דעתך על הכתבה?