20 שנה ברציפות שארסנל מסיימת כל עונה מעל טוטנהאם בטבלה ואוהדי התותחנים מציינים זאת בחגיגות "סנט טוטרינגהאם דיי". הפעם האחרונה שטוטנהאם סיימה מעל ארסנל בטבלה היתה ב-1995. שנה לאחר מכן ארסן ונגר הגיע לארסנל ומאז התותחנים גילו דומיננטיות ועליונות ביריבות הגדולה ומלאת השנאה של צפון לונדון.
והנה עונת 2015/6 מסמנת מהפך היסטורי: בעוד ארסנל שוקעת ודורכת במקום כבר עשור, טוטנהאם זורחת, פורחת ורותחת.
במסיבת העיתונאים לקראת המשחק מול מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד, ארסן ונגר יצאה בחשיפה אישית חריגה ונדירה. המנג'ר הצרפתי סופסוף חשף את הסיבה לכישלונות של הקבוצה שלו במרוצי אליפות קודמים בעשור האחרון, בו הקבוצה קרסה לקראת סיום העונה.
לטענתו, הבעיה היתה שהראש של שחקנים מובילים בארסנל לא היה מרוכז במאבק על התואר, כי הם כבר חשבו על עזיבה למועדונים עשירים וזה פגע באווירה בחדר ההלבשה. לסיום, ונגר טען שכיום המצב שונה מפני שארסנל במצב כלכלי הרבה יותר טוב, כל הכוכבים שמחים ויש אווירה טובה.
אתם מבינים? לפי ונגר, הבעיה של ארסנל בעשור הבינוני (זכיה בשני גביעים בלבד מאז 2005) לא היתה סגל בינוני, הגנה חלשה, היעדר רכש או רכש כושל. גם לא חוסר מוכנות טקטית, רכות מנטאלית ונאיביות. הדברים של ונגר רק הדגישו עד כמה הוא מנותק מהמציאות ונמצא במצב נפשי של הכחשה.
האשים את כוכבי השנים האחרונות בכישלונות (Gettyimages)
הבעיה הגדולה של ארסנל היא המעמד של ונגר במועדון, השליטה האבסולוטית שלו. הוא מחליט וקובע הכל, כולל המטרות (שהן גמישות כי הוא קובע) והארכת החוזה של עצמו. הבעיות של ארסנל ברורות וזועקות:
רכש: הקבוצה היחידה בפרמיירליג שבקיץ האחרון לא התחזקה באף שחקן שדה (רק בפטר צ'ך) ובינואר החתימה רק שחקן אחד: קשר בינוני (מוחמד א-נני) שלא מתאים לרמות הגבוהות. כל ילד מבין שארסנל חייבת גרזן איכותי בקישור ולא סתם מאז עזיבת פטריק ויירה הכל החל לקרוס. כל קבוצה שרצה לאליפות נהנית ממרכז שדה פיזי ועוצמתי, אבל לסגנון המפונפן של ונגר זה כנראה לא מתאים.
טקטיקה וסגנון משחק: ארסנל אוהבת לשלוט בכדור ולשחק סבלני, בעיקר לרוחב. הבעיה היא שזה הופך אותה לקבוצה הכי צפויה בעולם. כי אין לה תכנית ב'. הנה, אתמול מנצ'סטר יונייטד פתחה עם מרכז הגנה חלש – שני בלמים איטיים וכבדים – קאריק ובלינד. במקום לנסות לצאת מהר קדימה ולשחק ישיר כדי לנצל זאת, ארסנל כהרגלה התמסרה לרוחב ולא ניצלה את היתרון. חוסר אינטליגנציה משווע. וכך, קל מאוד למאמן יריב להכין את קבוצתו למשחק מול התותחנים השקופים.
רכות ונאיביות: ונגר מקרין את האופי שלו על הקבוצה שלו. הוא פילוסוף של כדורגל החלומות. אבל בפרקטיקה כדי להצליח אתה חייב קשיחות, מנהיגות, אכזריות. ארסנל קבוצה כה חלשה מנטאלית, שהיא מפשלת תמיד ברגע האמת. מול יריבות איכותיות וקשוחות אין לה סיכוי. ואתמול במאני טיים, היא שוב הביכה את אוהדיה והפסידה לקבוצה הכי גרועה של מנצ'סטר יונייטד מאז שנות ה-80, שעוד חסרה 12 פצועים והופיעה עם שחקני נוער.
ולמה כל זה מתסכל? כי ארסנל מועדון ענק עם המון אוהדים, שגובה את מחירי הכרטיסים הגבוהים בעולם ונהנה מאחת ההכנסות הגבוהות בעולם הכדורגל. אם אתלטיקו מדריד הצנועה היא קבוצה כה חזקה, אין שום סיבה שארסנל לא תהיה קבוצת על אירופית. אבל עם ונגר, היא לא יותר ממתאגרף במשקל נוצה.
ארסנל של וונגר היא לא יותר ממתאגרף במשקל נוצה (Gettyimages)
התרנגולים מקרקרים
אי אפשר שלא להעריץ את העבודה של מאוריציו פוצ'טינו בטוטנהאם. שלושה ימים אחרי משחק בליגה האירופית, היא עלתה לשחק מול סוונזי שמשחקה האחרון התקיים לפני שבועיים. הקבוצה הטרייה והרעננה מוויילס עלתה ליתרון מוקדם. שחקני טוטנהאם הסתערו, לחצו, תקפו, ניסו שוב ושוב ונתקלו בהצגת השוערות מדהימה של פביאנסקי. הדקות נקפו, והתרנגולים לא התייאשו. המשיכו במצור על שער היריבה (28 בעיטות לשער, 15 מהן למסגרת), חרשו את המגרש ורק לקראת הסיום הם הצליחו להשוות ולהשלים מהפך. זה אופי, זו ווינריות, זו גישה של "לא מוותרים לעולם". ככה משחקת אלופה שבדרך.
טוטנהאם שוברת הרבה שיאי מועדון בפרמיירליג העונה: אתמול שברה שיא נקודות אחרי 27 מחזורים, לאחר שרשמה ניצחון ליגה שישי רצוף. היא השיגה 17 נקודות העונה אחרי שנקלעה לפיגור (הרבה יותר מכל קבוצה אחרת). המהפכים האלה הם תוצאה של הכנה פיזית, טקטית ומנטאלית של מאמן כביר. זו הקשיחות שיש לטוטנהאם ואין לארסנל.
שאדלי (משמאל) וסון. הקשר עלה מהספסל ושינה את המשחק (Gettyimages)
פוצ'טינו עושה את כל זה עם 5-6 שחקנים אנגלים בהרכב בכל משחק, עם ההרכב והסגל הצעירים ביותר בפרמיירליג. הוא מוציא מהם את המקסימום וגורם להם להיראות בוגרים, סבלניים ובשלים בהרבה מגילם. הוא עושה זאת במשחק לחץ אינטנסיבי ויעיל. תוסיפו לזה ניהול משחק אדיר: אתמול שאדלי עלה מהספסל וכבש את השוויון, במחזור הקודם מול מנצ'סטר סיטי אריק לאמלה עלה מהספסל והכין את שער הניצחון.
אחרי שווטפורד הפסידה החודש לטוטנהאם, המאמן שלה קיקה סאנצ'ס פלורס טען שהספרס הם הקבוצה הכי טובה בליגה. עוזר מאמן סוונזי, אלן קרטיס, המטיר אתמול גם הוא שבחים על היריבה: "הלחץ היה בלתי פוסק, הם קבוצה ממש טובה עם מהירות, כוח ויכולת טכנית".
קבלו נתון: 10 מ-18 השחקנים האחרונים שקיבלו הופעות בכורה בשנים האחרונות בנבחרת אנגליה התאמנו תחת פוצ'טינו בסאות'המפטון ובטוטנהאם. הוא בונה שחקנים (דלה עלי, אריק דייר, הארי קיין וכו') ומשמש להם דמות אב.
דלה עלי. פרץ תחת פוצ'טינו (Gettyimages)
פוצ'טינו הוא המאמן הטוב ביותר כיום בפרמיירליג. זה מתבטא בהצלחה, בפיתוח שחקנים, בהנחלת דרך לקבוצה ובניהול משחקים. הוא יצר התקפה מפחידה והגנה חזקה. איך הוא הגיע לכך?
ובכן, למורת רוחה של המחלקה הכלכלית והשיווקית של המועדון, פוצ'טינו דרש שבניגוד ליתר המועדונים טוטנהאם לא תצא בקיץ שעבר למסעות מזרחים במזרח הרחוק ובארה"ב שתכליתם גיוס מזומנים. במקום זאת הוא עבד קשה עם שחקניו במגרש האימונים. התרגול הסיזיפי והעבודה הקשה משתלמים כעת למועדון.
ולשם פרספקטיבה היסטורית: טוטנהאם תמיד נחשבה לקבוצה רכה ולוזרית שמשחקת כדורגל יפה מדי פעם, אבל תמיד קורסת כשיש ציפיות. Same old spurs הוא הביטוי שהיריבים אוהבים להשתמש בו כדי ללעוג לקריסות האלה. אבל פוצ'טינו שינה את ה-DNA של המועדון הגדול הזה (עם המון אוהדים), שלא זכה באליפות מאז ימי ביל ניקולסון בתחילת שנות ה-60.
פוצ'טינו. המאמן הטוב ביותר בפרמיירליג (Gettyimages)
נקודת הזכות האחרונה שנותרה לוונגר בעיני אוהדי ארסנל היא העובדה שהקבוצה שלו תמיד נשארה עליונה ביריבות העירונית וסיימה מעל טוטנהאם. בשבת הקרובה שתיהן ייפגשו לדרבי ענק בווייט הארט ליין, שעשוי וצפוי לשים חותם על המהפך ההיסטורי בצפון לונדון.
זו כידוע עונה היסטורית בפרמיירליג, מלאה בסיפורים, שיאים ותרחישים הזויים. אם לסטר תיקח אליפות, זו תהיה הסנסציה הגדולה בהיסטוריה. אבל גם אם טוטנהאם תזכה, יהיה מדובר בסנסציה אדירה – אז הלוזרית האולטימטיבית היה הווינרית הגדולה של העונה.
מה דעתך על הכתבה?