מאת: מיכאל יוכין צילומים: Gettyimages
נבחרת ארגנטינה אמנם היתה קרובה לזכות בגביע העולם על אדמת ברזיל, בעוד ליאו מסי זכה באופן מעט ביזארי בתואר השחקן המצטיין של הטורניר, אך בקרב חובבי הכדורגל הנייטרלים – היא לא בדיוק הרוויחה אוהדים רבים. האלביסלסטה הציגה במונדיאל האחרון כדורגל מבוקר והגנתי והסתפקה בניצחונות דחוקים, במיוחד בשלב הפלייאוף.
המפגש מול שוייץ בשמינית הגמר, שהוכרע בזכות שער של אנחל די מריה על סף השריקה לסיום ההארכה, היה ברובו משעמם. נגד בלגיה ברבע הגמר ניצל גונסאלו היגוואין הזדמנות אחת מתוך שתיים שנפלו לרגליו, אך במקביל הצליחה ארגנטינה לנטרל לחלוטין את משחק ההתקפה של היריבה המסוכנת, כך שצופים רבים נרדמו מול הטלוויזיה. על חצי הגמר המחפיר נגד הולנד, בו ביטלו הנבחרות זו את זו ובקושי סיכנו את השער במשך 120 דקות עדיף לא להרחיב את הדיבור.
כל זה לא הפתיע את אלה שהכירו את פועלו של המאמן אלחנדרו סאבלה. הכדורגל הארגנטינאי חצוי בין שתי אסכולות שונות בתכלית: זו של ססאר לואיס מנוטי, שזכה במונדיאל ב-1978, גורסת כי מטרת הכדורגל היא להעניק הנאה לאוהדים. זו של קרלוס בילארדו, שאחראי להנפת הגביע ב-1986, טוענת כי יש להשיג את הניצחון בכל מחיר. כל האמצעים כשרים, ולעזאזל הסגנון. הבוס של ארגנטינה בטורניר האחרון, שבילה את רוב הקריירה על הקווים כעוזרו של דניאל פסארלה, הוא בילארדיסטה מובהק, שינק את יסודות השיטה עוד כאשר בילארדו עצמו הביא אותו לאסטודיאנטס כשחקן, ואף העניק לו הופעות בודדות במדים הלאומיים כמאמן הנבחרת.
בילארדו. סאבלה הלך בדרכו
האם כעת, עם עזיבתו של סאבלה, תשנה ארגנטינה את דרכה? האם טאטה מרטינו, שמונה לפני פחות מחודש למאמן החדש, הוא התשובה לאוהדי הכדורגל ההתקפי? האם הוא מנוטיסטה? האמת היא שמי שימהר לשפוט אותו לפי האשראי שקיבל כאשר הגיע לפני שנה לרשת את טיטו וילאנובה על הספסל של ברצלונה עלול לפספס את התמונה הגדולה.
מרטינו אמנם צמח כשחקן בניואלס אולד בויס בהדרכתו של מרסלו ביילסה המפורסם, אך גישתו לאימון שונה באופן מהותי מזו של המורה. מצד אחד, ניואלס הציגה סגנון מרהיב ומרתק כאשר טאטה אימן אותה לפני שנה והצעיד אותה לגמר גביע ליברטדורס. מצד שני, הוא לא התבייש ללכת על בונקר מובהק בימיו כמאמן פרגוואי והשיג תוצאות מעולות.
במונדיאל 2010 עלו הפרגוואים בניצוחו לרבע הגמר – הישג השיא שלהם בכל הזמנים, על אף שבקושי הצליחו לייצר מהלכים התקפיים וכאשר החלוץ המסוכן ביותר, אוסקר קרדוסו, בכלל מיובש על הספסל. אותה פרגוואי עלתה באופן אבסורדי לגמר קופה אמריקה ב-2011 מבלי לנצח אף משחק. מרטינו סיים את כל המפגשים בשלב הבתים בתיקו, והמשיך כך גם ברבע הגמר מול ברזיל ובחצי הגמר מול ונצואלה. שניהם הסתיימו ללא שערים, כאשר היריבות של פרגוואי נוטלות את היוזמה. בשניהם התאכזבו האוהדים הנייטרלים לראות את הפרווגאים מנצחים בפנדלים, והצדק נעשה רק כאשר אורוגוואי הביסה אותם 0:3 בגמר.
מרטינו וקרדוסו. במונדיאל 2010 הוא ייבש את החלוץ הפרגוואי
בקיצור, מרטינו לא שייך באמת לאף אסכולה. הוא מאמן גמיש מאוד שמתאים את עצמו לחומר השחקנים אשר עומד לרשותו. בכל מקום יש לו חזון אחר, והוא לא מהסס ליישם אותו. לברצלונה הוא הגיע כמעט כברירת מחדל, לבקשתו של ליאו מסי, וניסה להנהיג מיני-מהפכה בסגנון. בעונה שעברה ניסתה בארסה לפתח משחק מהיר יותר בהשוואה לעידן פפ וטיטו. טיקי טאקה לא הוזנח, אך מילת המפתח היתה גיוון. המאמן הארגנטינאי רצה לבנות קבוצה גמישה יותר, בצלמו ובדמותו, אבל אחרי פתיחה מוצלחת העסק הלך והסתבך. התלות במסי היתה גבוהה מדי, ובארסה סיימה את העונה ללא תואר, למרות שניתנה לה הזדמנות פז לחולל מהפך גדול ולגנוב את האליפות במחזור הנעילה.
כאשר אתלטיקו הצליחה לצאת בשן ועין עם 1:1 מקאמפ נואו ולשמור על המקום הראשון, גורלו של מרטינו כבר נחרץ בכל מקרה. הוא הודה בכך בעצמו, ומעטים המאמנים שלוקחים אחריות על כתפיהם כפי שעשה הבוס הצנוע. "אני מרגיש אשם בכך שהיתה לנו עונה גרועה. הגעתי לכאן כדי לעשות עבודה טובה ונכשלתי", הוא אמר. לא בטוח שזו האמת, כי להנהלת המועדון אחריות עצומה לטעויות בבניית הסגל, וגם חלק מהשחקנים לא ענו אשתקד על הציפיות, אבל מרטינו לא התבייש לעמוד באור הזרקורים ולומר: "טעיתי". בכך דווקא שידרג את מעמדו בקרב מקבלי ההחלטות בהתאחדות הארגנטינאית, שניסו להחתימו כבר לפני 4 שנים אחרי עזיבתו של דייגו מראדונה.
טאטה. זה פשוט לא עבד בברצלונה
מרטינו הצהיר, באופן טבעי, שהמשרה החדשה היא הגשמת חלום עבורו. יש שיגידו כי הוא צריך לשקם את המוניטין המקצועי אחרי ההרפתקה בקטלוניה, אבל זה לא יהיה מדויק. אין כיום בארגנטינה הרבה מאמנים מוערכים יותר מטאטה, והאוהדים סומכים עליו. לא לחינם הוענק לו חוזה עד המונדיאל ברוסיה. עכשיו הוא רק צריך לבחור את הכיוון אליו ייקח את הנבחרת. הוא יכול לזנוח את הזהירות של סאבלה ולבצע בארגנטינה מהפכה גדולה יותר מזו שתיכנן בברצלונה. רבים ישמחו אם זה יקרה, כי ארגנטינה ראויה להיות טובה הרבה יותר מפרגוואי.
הערב, בשחזור הגמר מול גרמניה במשחק ידידות, דווקא ללא מסי, נקבל איתות ראשון לגבי העתיד לבוא.
מה דעתך על הכתבה?