מאת: לירן שכנר צילום: Gettyimages וידאו: באדיבות פיפ"א
1978, ארגנטינה מול הולנד. גמר. כשמריו קמפס הבקיע את השלישי בהארכה וארגנטינה זכתה בגביע הראשון שלה, רוב העולם התאכזב. אפילו מחה. הולנד של אז, נטולת קרויף שלא הגיע לטורניר, הייתה אהובה וגם ראויה. ארגנטינה הייתה נבחרת שמסביבה עולם וגנרל מושחת, שהגיעה לגמר בעזרת משחק שערורייתי מול פרו שבו ניצחה 0:6 שהספיק לה לעבור את ברזיל.
1998, ארגנטינה מול הולנד. רבע גמר. דניס ברגקאמפ עושה תעלול, אז'אלה נותר המום והולנד מדיחה את המועמדת הבכירה לתואר. העולם שוב התאכזב, כי בכל זאת היה בנבחרת ההיא כמעט הכל. ההולנדים הגיעו כאנדרדוג והשאירו מאחור את בטיסטוטה, סימאונה, קרספו, סאנטי, אורטגה, פיוחו לופס. אחר כך הודחה הולנד בחצי הגמר בפנדלים בידי ברזיל.
דניס ברגקאמפ. שער ענק ב-1998 (Gettyimages)
2014 שוב זה קורה והפעם קשה להגיד את מי אנחנו אוהבים יותר. מצד אחד מסי ועוד עשרה, מצד שני ואן חאל, ואן פרסי ורובן. אם הולנד נראית לכם מאוזנת יותר, אתם צודקים. אם ארגנטינה נראית לכם קשוחה, יעילה אך גם אפורה יותר, אתם שוב צודקים.
ארגנטינה, היחידה שניצחה את כל משחקיה עד כה, נראית כמו אחת שהולכת בדרכה של הנבחרת מ-1986, עם חלוץ טוב אבל לא מצוין, קשר מסייע שהתגלה כווינר ברגע האמת וקשר אחורי מעולה. אז ולדאנו, בורוצ'אגה ובטיסטה הם תמונת המראה של היגוואין, די מריה ומסצ'ראנו.
רגע האמת של מסי מגיע. זה המשחק שבו הפרעוש, בלי די מריה ובלי צ'אבי ואינייסטה, יהיה חייב לעשות קסם אחד לפחות, אחרת לנבחרת שלו אין סיכוי. מאז גמר 1990 לא הייתה נבחרת שתלויה בשלב כזה מתקדם בשחקן אחד. האקס פקטור יכול להגיע בדמותו של אגוארו, השחקן הכי איכותי של סאבז'ה מלבד מסי. אם קון יעלה לשחק, זה עשוי להיות אפקט מכריע.
הדברים תלויים יותר בארגנטינה, אבל ממול עומד יריב רעב מאוד, לחוץ פחות ומשופע בשחקני הכרעה. להולנד אולי הגנה כבדה, שוער עם בטחון מעורער וקישור אחורי בינוני, אבל יש לה יותר שחקנים שיכולים להבריק. אם רובן לא יפגע, אולי יגיע ואן פרסי. אולי סניידר, אולי הונטלאר.
השורה התחתונה מספרת על חצי גמר שהכל יכול להתרחש בו, חצי גמר שישלח אל הגמר את הנציגה היותר מעניינת מבין שני החצאים. ועדיין, זה אמור להיות המשחק המכונן של מי שכולם מחכים לו. תחליטו אתם למי התכוונתי.
מה דעתך על הכתבה?