מאת: יעקב זיו צילום: gettyimages
תקנו אותי אם אני טועה, אבל אחרי שחואן סוניגה שחקנה הקולומביאני של נאפולי הרס לניימאר את חלום המונדיאל וכמעט השאיר אותו משותק לכל החיים על כר הדשא, נראה שהעונש והתגובות על הנשיכה של לואיס סוארס בכתפו המסוקסת של ג'ורג'יו קייליני נראות מוגזמות בעליל.
אם נכונה הידיעה שסוניגה תכנן להיכנס בניימאר כפי שקלטו מצלמות הטלוויזיה הארגנטינית TYC הרי הוא צריך להישלח הביתה לשנה. מה אמור להיות העונש של שחקן שרק סנטימטר מנע את שליחת הכוכב הכי גדול של ברזיל לפנסיה מוקדמת? לכמה חודשים הוא צריך להישלח הביתה? חודש בחוץ, חודשיים, שלושה או פי שלושה ויותר מהעונש של סוארס.
סוארס הצליח להרגיז אותנו בשנים האחרונות בגלל שהוא לא פועל במגרש לפי הקוד האתי המקובל. שלוש הנשיכות שלו לא גרמו לאף שחקן נזק גדול יותר מכעס וקצת בושה. דקה אחרי שעותמן באקל ששיחק באיינדהובן ננשך, דקתיים אחרי שברניסלב איבנוביץ' ננשך בידו ושלוש דקות אחרי שקייליני הרגיש איך הנשכן מאורוגוואי נועץ בו נשיכה קלילה בכתף, שלושת השחקנים האלה יכלו להמשיך לשחק וללכת על המגרש.
לעומת זאת ניימאר, סיים את המשחק ממרר בבכי, נלקח לבית החולים במסוק והרופאים הסבירו לו שאם הברך של סוניגה היתה ננעצת קצת יותר חזק בגבו, ייתכן שאת העונה הבאה היה פותח כפרשן רשת 'או גלובו' וכשחקן לשעבר.
ניימאר מורד מהמגרש נאנק מכאבים לאחר הפציעה הקשה. (gettyimages)
ההבדל בין מעשי סוארס לאלה שקובעים גורלות של אנשים על המגרש הוא כמו ההבדל בין שני ילדים בגן שמשחקים בארגז חול. אחד זורק חול לפנים של חברו. במקרה הכי גרוע הילד שספג את החול יבכה קצת והעין שלו תדמע. לעומת זאת הסוניגות של הכדורגל העולמי הם "רוצחים בפוטנציה". הם רוצחים לכוכבי על כמו ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, אריאן רובן ועוד הרבה שחקנים אחרים את הפרנסה, הם גורמים לנזק מקצועי לשחקנים ולענף.
הגיע הזמן שפיפ"א תבין שהנושכים והצוללים אומנם צריכים לבוא על עונשם, אבל הם לא הבעיה האמיתית של המשחק. אנחנו לא יכולים לחזור לימים בהם טובי השחקנים נפגעים בברוטליות והעולם כמנהגו נוהג. אי אפשר שהימים של דייגו מראדונה יחזרו, כשהקצב מבילבאו שלח אותו לכמה חודשים הביתה או מרטין טיילור ששבר את הקרסול של אדוארדו דה סילבה כששיחק בארסנל ושלח אותו לשנה ליציעים.
פיפ"א חייבת להתחיל להעניש את השחקנים האלה בחומרה. את הנושכים שישלחו לטיפול רפואי, את אלה שבאים לפרק צריך להעיף ליציע. הבעיה הזאת לא קיימת מהיום. ב-1962 וב-1966 פלה ספג עבירות חמורות לא פחות וב-1982 קלאודיו ג'נטילה הבלם הנוראי של איטליה פגע 23 פעמים בדייגו מראדונה. ולמה ללכת רחוק? בגמר המונדיאל הקודם, נייג'ל דה יונג, ניסה לסגור את החשבון עם צ'אבי אלונסו בבעיטת קרטה מאיימת אותה הגדיר אלונסו "אחת הפעולות הכי אלימות שחוויתי בחיי", ומאז הקשר ההולנדי ריסק לכמה שחקנים את הרגליים. פיפ"א שותקת.
שחקנים כמו לואיס סוארס צריכים לקבל את עונשם, כי הם מהווים דוגמה לילדים שמעריצים אותם. לנשכנים אין מקום בשום מגרש כדורגל וגם לא להתחזויות של סוארס, אבל לפיפ"א יש עכשיו הזדמנות מצוינת להעניש את הקולומביאני שאיים וביצע. העבירה שלו היתה כמו וידוי הריגה ועל פעולות כאלה אין לעבור בשתיקה, כי מה פשעם של שחקנים שנולדו עם טאץ' של גאוני כדורגל. הרי אף אחד בעולם לא היו חושב לחסל מלחינים, ציירים, שחקני קולנוע ואנשי הייטק מוכשרים רק בגלל שהם גאונים. אז למה שחקני כדורגל?
מה דעתך על הכתבה?