המונדיאל? בכלל שכחתי ממנו

מאת: רמי רוטהולץ    צילום: gettyimages

אני לא במיטבי, אני מודה. אני סחוט, מותש, מרוקן, אני כמה לפגרה. נותרו לי שתי חובות: גמר ה-NBA – שם אני מושקע בספרס וכבר אני רואה שזה יהיה סוחט. אני לא אעמוד במשחק שביעי. ויש את וימבלדון, נדמה לי שאני נקשר לג'וקוביץ'. אני מקווה שאני טועה כי אין לי מה לתת יותר. אני גמור.

עוד לא חוויתי שנה שסיפקה כל כך הרבה פיקים ודרמות רגשיות כמו השנה הזו. אני אישית הייתי מעורב בכל החזיתות. בכולם הייתי מושקע, נעבור עליהם אחת אחת: בכדורגל אני מושקע במכבי, זה ידוע, אין מה לעשות בעניין. אז השנה מכבי לא הצריכו השקעה של אנרגיה מיותרת – הכל תקתק ודפק לפי התכניות. לא היו פסגות, לא היו טלטלות. מכבי בכדורגל היום זו השקעה סולידית ובטוחה. זה בכדורגל. הכדורסל גבה ממני מחיר מטורף, תיכף אחזור לזה. אמשיך בכדורגל.

 ב"לה ליגה" ובצ'מפיונס הלכתי על אתלטיקו, נקשרתי לאתלטיקו באמצע השנה, הימרתי עליהם שיקחו גם את הליגה וגם את הצ'מפיונס, הייתי לבד לגמרי בהימור, אף אחד לא חשב ככה, הגעתי דקה לפני המימוש שלו, רק דקה אחת חסרה לי – גמרתי את הצ'מפיונס על ארבע.

בפרמייר – שם אף קבוצה לא ממש מתחברת אלי בדרך כלל –  אבל השנה ליברפול סחטה אותי. נקשרתי בה. ליברפול הותירה אותי עם הלשון בחוץ. ה"גוד – גייס" חטפו סטירה, וממי חטפו? מהסיטי.  וכל הדברים האלה קורים ברצף, כן? אחד נגמר, שני מתחיל, אין זמן לנשום ביניהם.

עכשיו אני מגיע לכדורסל. תחשבו לרגע מה אחד כמוני חווה השנה עם קבוצת הכדורסל שלו. כמות הפעמים שהוטחתי ברצפה שווה רק לכמות הפעמים שנזרקתי לתקרה. דקה אחת הבטן שלי בברכיים, כעבור דקה היא נחבטת בכיפת הגולגולת. כשזה נגמר אמרתי, "די, לא יכול יותר".

המונדיאל נופל עלי לא טוב. בכלל שכחתי ממנו. איך יכולתי לשכוח ממנו? אני זוחל למונדיאל, אירוע הספורט המונומנטלי הזה ואני מגיע אליו בזחילה. התלת ראשי שלי קרוע.

* * *

אלון עידן סיפר השבוע במוסף הספורט של עיתון "הארץ"  – שיוחד למונדיאל – איך נחשף למראדונה. זה היה במונדיאל של מקסיקו 86'. עד אז הוא לא ראה את מראדונה, רק שמע עליו.

את המונדיאל הזה הוא רואה בדירה של הסבתא שלו שנראית כמו דירה של סבתא, רק בהבדל אחד. בחדר הסמוך שוכבת הסבתא במיטתה ונושמת את נשימותיה האחרונות. היא גוססת מסרטן. בשביל זה הוא שם, להיפרד ממנה. יום ועוד יום. הסבתא שכובה במיטתה ונאחזת בחיים. הוא יושב על השטיח ורואה את מראדונה בטלוויזיה, מחולל את מה שהוא חולל במקסיקו' 86': בלגיה, אנגליה, גרמניה, את הכל הוא רואה. המראות והריגושים שמראדונה מספק לו וחורט בו דוחקים קצת הצידה את רגעיה האחרונים של הסבתא. הוא נתבע לתשומת לב, עוד רגע היא הולכת למות, אבל הוא, אין לו ראש אליה, מארדונה ממלא לו את הראש, סוחט אותו עד כלות.

המונדיאלים  פעם לא היו אירועים טובים יותר או טובים פחות מאלה של זמננו. אבל הם היו אירועים שהתגלו בהם דברים. התגלו בפעם הראשונה, שם, על הבמה המרכזית, מתחת לפרוז'קטורים, כל העולם מסתכל. ראית שם דברים שלא ראית קודם, במקרה הטוב – שמעת. פלה ב-58'. מי שראה את פלה ב-58' בטח הרגיש כמו שעידן הרגיש על השטיח אצל הסבתא הגוססת שלו כשראה את מראדונה. מי שראה את יוזביו ובקנבאואר  באנגליה 66' בטח הרגיש כמו מגלה ארצות שמזהה במשקפת שלו פיסת אדמה שלא רשומה בשום מפה. או הולנד ופולין של 74'. במקרה של הולנד עוד שמעת על קרויף, אייאקס, פיינורד. במקרה של פולין, אלה היו יצורים מהחלל החיצון: טומשבסקי,  דיינה, לאטו, גדוחה, צ'ארמאך. לא ידעת כלום על אף אחד עד שראית אותם בגרמניה. או מריו קמפס של ארגנטינה ב-78', הולך על אנשים, פשוט דורס אותם, עובר דרכם.

התגליות האלה הסתיימו. הכל גלוי, הכל חשוף, אין סודות. המונדיאל לא יספק ריגושים עזים יותר מאלו שסיפקה השנה האחרונה ובנוסף הוא לא יגלה שום דבר חדש. את הכל ואת כולם ראינו. לפני חודש ראינו, מה חודש? לפני שבועיים.

* * *

אמרתי, אני לא משווה את הכדורגל היום לזה של פעם. היום הוא הרבה יותר טוב. גם האווירה סביבו, הקיטשית המסחרית, לא מפריעה לי. העניין הוא שאני שבע, אני לא רעב כמו שפעם הייתי, סף הריגוש שלי לא ניתן לגירוי.

ברור לי, לא תהיה נבחרת גדולה במונדיאל הזה, כי אין כבר נבחרות גדולות, בקושי יש קבוצות גדולות. לא אראה גם במונדיאל הזה נבחרת שמתקתקת את המשחק, עובדת בתאום, מציגה קונספט חדש. לא אראה שחקן שלא ידעתי על קיומו.

אפשר, כבר עכשיו, לעבור על הנבחרות הגדולות ולהגדיר ציפיות מהם. ברוב המקרים מה שאתה חושב כרגע על נבחרת איטליה, נאמר, זה גם מה שתקבל במונדיאל. צרפת, אותו דבר. נבחרת מוכשרת ומתוסבכת של אגואים נפוחים בכל מיני צבעים ופריזורות. צרפת, מאז ימיה הגדולים, הפכה להיות קרואטיה. היא לא רוצה להשתלט על עולם הכדורגל, להוביל אותו. היא רוצה ליצר חלקי חילוף. גם בלגיה אותו דבר. אני משוכנע שבלגיה תתגלה כנבחרת הרבה פחות טובה מסך חלקיה. גרמניה מרקיבה על העץ; את ספרד אנחנו רואים כבר 10 שנים וזו הגרסה הזקנה שלה. ברזיל – ניימאר; ארגנטינה – מסי, זה מה שנקבל. ועד שייפסקו החישובים ויתחילו לזרום ולשחק כדורגל. אם יתחילו, הרי היו כבר מונדיאלים שכמעט לא ראו בהם כדורגל, וזה נמשך חודש ימים ואיטליה עוד יכולה להפתיע ולהגיע רחוק ואם איטליה תפתיע אז ברור שכדורגל לא יהיה שם.

זהו, אין לי ציפיות, אני מתיישב ובוהה, מה נותנים עכשיו? ברזיל – קרואטיה. שיהיה ברזיל – קרואטיה, נפנה מקום, נכיל את זה, בכל זאת כדורגל. התלת ראשי הורג אותי.