מאת: אייל לחמן צילום: Gettyimages
כשראיתי את המופע הפרטי של גיירמו אוצ'ואה במשחק הקודם של מקסיקו מול ברזיל, קפאתי במקום. אמש, התבוננתי בו שוב במנהרה טרם העלייה למגרש, עומד בצד שקט, ענו, מרוכז ונינוח. עם התלתלים, פני התינוק והעיניים הטובות, הבנתי פתאום מדוע ליבי יוצא אליו – הוא פשוט מזכיר לי במראה, במבט ובהתנהגות את בני השוער, ירדן.
השוער המרגש הזה מסיים את שלב הבתים עם ספיגה אחת בלבד, וגם היא רק אמש, כשהמשחק כבר היה מוכרע ולאחר הצלה גדולה שלו כמה דקות קודם. אחרי עונה קשה מאוד שכללה ירידת ליגה במדי אז'קסיו הצרפתית, הוא עושה חיל במונדיאל וזכאי להרבה אשראי על היכולת של נבחרתו.
אוצ'ואה. הלב יוצא אליו (Gettyimages)
לא מעט קרדיט יש לזקוף גם לשלושת הבלמים, רפא מארקס, הקטור מורנו ופרנסיסקו רודריגס, שאחראים במידה רבה להגנה החזקה של הטריקולור. יחד עם שני חלוצי אמצע, יש למקסיקו לא פחות משבעה שחקנים ברצועת המרכז. עם הבלמים מאחור והקטור הררה, חוסה ואסקס וגווארדאדו לפניהם, אין ליריבים אפשרות אפילו להניף את הרגל לבעיטה.
בשורות קרואטיה, דריו סרנה הוותיק היה מצוין כרגיל כמגן ימני וחיסל לחלוטין את המגן השמאלי התוקף של מקסיקו, מיגל לאיון. מי שלא היו במיטבם הם שלושת הקשרים – רקיטיץ', מודריץ' ופראניץ' – שפשוט נדרסו על חוליית הקישור בירוק. הגדיל לעשות הקטור הררה מפורטו, שהגיש כדורי קרן קצרים מצד שמאל עם הרבה רוך וסגנון, אשר אחד מהם הניב את השער של מארקס.
את הקרנות מצד ימין לקח גווארדאדו ברגל שמאל. הפעם מארקס בישל בכדור המשך לצ'יצ'ריטו. כמו הקפטן בן ה-35, גווארדאדו חזר לעמדתו בשמאל מיד לאחר ההגבהה וכבש בטיל אדיר עם הפס לתקרת השער. את הטירוף אי אפשר לתאר במילים. אוצ'ואה רץ 50 מטר כדי לזנק על מאמנו המנוסה, מיגל הררה. מאז המונדיאל ההוא ב-1986, לאחר רעידת האדמה במקסיקו, לא נראתה התפרצות רגש כזאת. הקהל ביציע שר בעיניים עצומות ובקול אדיר – הלאומיות בהתגלמותה.
מארקס. מסוכן בכל כדור קרן (Gettyimages)
ג'ובאני דוס-סנטוס ואוריבה פראלטה לא היו אמש במיטבם, בין היתר בגלל הסגירה המושלמת של לוברן וצ'ורלוקה, שמשחק ההגנה שלו הביא את לוקומוטיב למקום השלישי בליגה הרוסית. את העבודה ההתקפית עשו במקסיקו אלו שבאו בתנועה מאחור. אמרת תנועה במקסיקו, אמרת פראלטה. שחקני הטריקולור נעים ללא כדור כמו בקלטות לימוד לחלוצים באנגליה.
תנועה אחת של פראלטה מצאה אותו נערך לגלישה בתוך הרחבה. לרוע המזל, הרגל התחתונה, השמאלית, היא שפגעה בכדור וההזדמנות של החלוץ הוותיק התפספסה. צ'יצ'ריטו, הפעם כמחליף, הוריד את דוס-סנטוס לספסל והחל להניע את הגלגלים כמו שהוא יודע.
פראלטה. בית ספר לתנועה (Gettyimages)
אז למה הם כן וקרואטיה לא? 15 משחקני הנבחרת המקסיקנית משחקים בליגה המקומית, 4 מהם מאמריקה (הבולט שבהם הוא פראלטה) ו-3 מלאון (כולל מארקס). את האלופה, קרוז אזול, מייצג רק שחקן אחד: מרקו פביאן המצוין, שכבש במשחק הידידות מול ישראל, אבל בינתיים יושב על הספסל.
לקרואטים שני נציגים מהליגה הספרדית (מודריץ' ורקיטיץ') ואחד מאיטליה (קובאצ'יץ'). ההבדל הוא שהם יצרני שחקנים מצוינים החוצה, בעוד המקסיקנים מצליחים לשמור על ליגה אדירה. בליגה הקרואטית יש רק עשר קבוצות שמשחקות ארבעה סיבובים ו-36 מחזורים בסך הכל.
קרואטיה חייבת לדאוג שמודריץ' יגדל חזרה את השערות ובמהרה, כי ללא הרעמה, את ההצגה לוקח רקיטיץ' שנותר עם השיער הגולש. ולנו נותר רק להמשיך ליהנות, להתרגש ולדאוג שאוצ'ואה הגדול ו"אוצ'ואה הקטן" ילמדו לקח ממודריץ' ולא יסתפרו.
אוהדי מקסיקו. הצגה גם על המגרש וגם ביציעים (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?