מאת: יעקב זיו צילום: Gettyimages
כשחקן, זכה דידייה דשאן עם נבחרת צרפת במונדיאל 1998 והיה הקפטן של הנבחרת האגדית שניצחה 0:3 את ברזיל בגמר הבלתי נשכח בסטאד דה פראנס. כשמונה לתפקיד מאמן הטריקולר אחרי יורו 2012, רבים פיקפקו ביכולתו להבריא את הנבחרת החולה. אותה נבחרת שבמונדיאל 2010 פתחו שחקניה בשביתה בגלל ניפויו של ניקולה אנלקה, שקילל את המאמן ריימונד דומנק. גם ביורו האחרון נרשמה שערורייה, לאחר שסמיר נאסרי קילל עיתונאי צרפתי והציע לו לסגור את החשבון מחוץ למגרש.
לפני המונדיאל החליט דשאן להעיף את נאסרי השלילי מהסגל, והצליח להתמודד גם עם הקללות ששלחה לעברו בטוויטר חברתו של השחקן. אחרי שנודע כי פרנק ריברי לא יהיה כשיר, חששו בצרפת מכישלון, אבל דווקא בלי שני הכוכבים, הוכיח דשאן שהצעירים של צרפת יכולים לכבוש את הפסגה. "בפעם הראשונה מזה שנים, יש הרגשה שכולנו נבחרת אחת", אמר השוער הוגו לוריס לאחר הניצחון על שווייץ.
לפני המונדיאל דשאן אמר שהוא ריאלי. "אני לא יכול לדבר על זכייה בטורניר, כי יש נבחרות טובות מאיתנו, לפחות על הנייר", הודה. המאמן גם ידע שב-12 השנים האחרונות ניצחה צרפת רק משחק אחד בשלב הבתים – נגד טוגו ב-2006 – נתון שהוכפל במונדיאל הנוכחי עם ניצחונות על הונדורס ושווייץ.
דשאן, אחרי הגמר הענק בסטאד דה פראנס ב-1998 (Gettyimages)
בעקבות זאגלו ובקנבאואר
עכשיו בצרפת מרגישים פתאום שאפשר לעשות את הבלתי ייאמן. דשאן מפנטז על כך שיהיה המאמן השלישי בלבד בהיסטוריה שזוכה בגביע העולמי כשחקן וכמאמן (אחרי מריו זאגלו הברזילאי ופרנץ בקנבאואר בגרמניה). צרפת היא גם הנבחרת האירופית היחידה שהדיחה נבחרת מדרום אמריקה בטורניר, ובשמינית הגמר תפגוש ביום שני את ניגריה.
דשאן הוא הכוכב האמיתי של הנבחרת הזו. מאז תחילת המונדיאל, הוא פגע בכל החלטותיו בניהול הנבחרת, והיה איש המפתח של בית 5. מול הונדורס הוא העלה את אנטואן גריזמן הצעיר במקום אוליביה ז'ירו, וצרפת נהנתה מהמשחק הטכני של הצעיר מריאל סוסיאדד. נגד שווייץ הפר דשאן הפר את הכלל "הרכב מנצח לא מחליפים" והחזיר את ז'ירו. הוא גם הציב באגף את מוסא סיסוקו המהיר במקום פול פוגבה וריסק את ההגנה השווייצרית האיטית.
דשאן מכונה בצרפת "ז'וזה מוריניו הקטן". הוא מדבר עם שחקנים בגובה העיניים ותמיד אומר את האמת. הוא מחפש את המגע האנושי עם השחקנים ומודה שלאמן היום שחקנים קשה הרבה יותר מתקופות קודמות: "השחקנים מרוויחים כסף מטורף, אבל לא הם האשמים בכך. כשנותנים להם משכורת כזו לפני שעשו משהו על המגרש, למה שלא ייקחו אותו?".
פוגבה. דשאן לא חושש להחליף הרכבים מנצחים (Gettyimages)
הכל באשמת הטכנולוגיה
המאמן הצרפתי מדגיש כי היכולת של מאמן בעידן המודרני לתקשר עם שחקניו מוגבלת: "הם הפכו יותר אנוכיים ומרוכזים בעצמם", אומר דשאן, "בגלל הטכנולוגיה המתקדמת הם מסתגרים עם עצמם, האינטרנט, הסלולרי, הטאבלט והאוזניות. אתה כבר לא רואה יותר שחקנים משחקים קלפים כדי להתגבש כפי שהיה כשהייתי שחקן. ניסיתי דרכים אחרות להגיע לליבם, כי חשוב מאוד לדעת אם השחקן שלך מאושר ואם יש לו בעיות".
אחד המאמנים שהשפיעו על הקריירה של דשאן הוא קרלו אנצ'לוטי. העובדה שדשאן רשם חמש עונות גדולות ביובנטוס באמצע שנות התשעים ואף אימן את הקבוצה עונה אחת, הרחיבה את אופקיו לכיוון הכדורגל האיטלקי, אבל לאו דווקא ההגנתי. דשאן הוא חסיד התקפות המהירות בסגנון ריאל מדריד. "הוא זה שהכניס עוצמה למשחק הקבוצתי שלנו", העיד הבלם רפאל וראן.
טקטיקה נוספת של דשאן היא להשאיר חוסר ודאות לגבי שלוש-ארבע עמדות חשובות. הוא לא מבטיח מקום בהרכב לאיש, והדבר גורם לתחרות בריאה בקרב כל 23 השחקנים. אחד הפרשנים הגדיר את נבחרת צרפת 2014 כקבוצה שכיף לראות, אבל גם יודעת לתפקד כמכונה.
נבחרת צרפת. מכונה שכיף לראות (Gettyimages)
"מנהיג אמיתי"
נשיא מארסיי בעבר, ברנארד טאפי, היה זה שהביא את דשאן השחקן למארסיי. "ההצלחה של הנבחרת נובעת אך ורק מההצלחה שלו, כי הוא מנהיג אמיתי", אמר, "כששיחק במארסיי דיברתי עם המאמנים ריימונד גוטאלס וג'ראר ז'ילי, אבל תמיד ביקשתי מדשאן את חוות דעתו. כבר בגיל 24 הוא היה אחראי ומקצועי". דשאן, טאפי וגוטאלס זכו בגמר ליגת האלופות אחרי ניצחון 0:1 על מילאן ב-1993.
טאפי טוען שמינויו של דשאן הוא הצלחה ענקית של נשיא ההתאחדות הצרפתית, נואל לה גרה. "נתנו לו חוזה עד 2016 ויש לו זמן לעצב את הנבחרת כרצונו", הוא מסביר, "זה מזכיר לי את המינוי של איימה ז'אקה למאמן צרפת במונדיאל 1998. דשאן ממוקד מטרה ומוכן לשאת את הנבחרת על גבו".
בימים הקרובים דשאן היה עסוק בניסיון להשאיר את השחקנים עם הרגליים על הקרקע. לדבריו הוא לא מדבר עם השחקנים על הזכייה במונדיאל 1998. "זו הייתה חוויה אדירה", אמר המאמן, "אבל בשביל מה להזכיר לשחקנים שהייתי שם? אני רוצה מהם הצלחה כאן ועכשיו".
מה דעתך על הכתבה?