קלאסיקו בגמר ליגת האלופות לא התממש, אבל יש לנו קלאסיקו נהדר הערב (חמישי, 20:55, ספורט1) בגמר הגביע האוקראיני. דינמו קייב ושחטאר דונייצק, היריבות המסורתיות הגדולות, נפגשות ראש בראש באצטדיון האולימפי בבירה, ואת המתח אפשר לחתוך בסכין. האם ההגמוניה חוזרת לקייב, שתשלים דאבל אחרי שנים ארוכות של תסכול? האם שחטאר מסוגלת להשיב מלחמה במשחקו האחרון של המאמן המיתולוגי מירצ'ה לוצ'סקו? את הקרב המרתק הזה אתם ממש לא רוצים לפספס.
בעידן ברית המועצות היתה דינמו קייב ספינת הדגל של הכדורגל האוקראיני. היא ליקטה את הכישרונות הבולטים מיתר הקבוצות ברפובליקה, זכתה ב-13 אליפויות בין 1960 ל-1990, הניפה פעמיים את גביע המחזיקות האירופי, והפכה לשם דבר בכל הקשור למאמנים – מ-ויקטור מאסלוב בשנות ה-60' ל-ואלרי לובאנובסקי האגדי. שחטאר כלל לא היוותה גורם בצמרת. לא היו לה אליפויות כלל בתקופה הסובייטית, והיא הסתפקה ב-4 גביעים בלבד.
- גלאטסראיי זכתה בגביע עם 2:3 על בורסאספור והשלימה דאבל
- בלוג העברות: קובאצ'יץ' יגיע לליברפול?
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
המגמה הזו נמשכה אחרי התפרקות האימפריה הקומוניסטית. דינמו שלטה ביד רמה בליגה האוקראינית הצעירה בשנות ה-90', וליקטה 8 אליפויות רצופות בין 1993 ל-2001. הכל השתנה בזכות רינאט אחמטוב, האיש העשיר ביותר במדינה. הוא לקח לידיו את שחטאר, בנה מועדון פאר עצום, ונטל את השליטה בזירה המקומית. יחסי הכוחות זזו מזרחה בהדרגה. האליפות הראשונה של דונייצק הושגה ב-2002, בדיוק כאשר לובאנובסקי הלך לעולמו, ובמהלך העשור הקודם ניהלו השתיים מאבק צמוד מאוד על הבכורה.
שחטאר היתה יציבה הרבה יותר. לוצ'סקו, מגדולי המאמנים הרומנים בכל הזמנים, הוחתם ב-2004 ונותר בתפקידו עד היום. שחקנים רבים הלכו איתו לאורך כל הדרך, ובראשם הקפטן הקרואטי דריו סרנה שהגיע לשחטאר ב-2003. ב-2009 זכו הכתומים-שחורים בגביע אופ"א, ובמקביל הושלמה בנייתו של האיצטדיון הנהדר, דונבאס ארנה. משלב זה, דינמו ניגנה כינור שני או שלישי, בעוד שחטאר הפכה לכוח הדומיננטי באוקראינה. 5 אליפויות רצופות היו לה בין 2010 ל-2014, ובכל שנה זה היה קל יותר. היא הפכה לקבוצה מכובדת מאוד גם בליגת האלופות, שם העפילה לרבע הגמר ב-2011.
רברוב. הוביל לשינוי הגדול (Gettyimages)
מנגד, דינמו קייב הלכה ודעכה. ב-2013 היא סיימה במרחק 17 נקודות משחטאר, ואיבדה אפילו את המקום השני לטובת מטאליסט חארקוב. זו היתה השפלה גדולה, אך ב-2014 המצב החמיר עוד יותר. הפעם נאלצה דינמו להסתפק במקום הרביעי – גם דניפרו עקפה אותה. זה היה הרבה יותר מדי עבור הנשיא איגור סורקיס, שפיטר את אולג בלוחין לפני סיום העונה, ומינה במקומו באופן זמני את סרגיי רברוב. תוך ימים ספורים התברר שהמהלך הזה עשוי להציל את המועדון ולהצעיד אותו לגבהים חדשים.
באופן אירוני למדי, רברוב נולד באיזור דונייצק והחל את דרכו כשחקן בשחטאר, אבל את שמו הוא עשה בדינמו של לובאנובסקי, כחברו של אנדריי שבצ'נקו לחוד של לובאנובסקי בסוף שנות ה-90'. אחרי שטייל ברחבי אירופה, התנסה בטוטנהאם, ווסטהאם ופנרבחצ'ה ואף זכה באליפות רוסיה עם רובין קאזאן, הוא שב הביתה ועבד כעוזרו של בלוחין. המשימה הראשונה שלו בתפקידו כמאמן עצמאי היתה בגמר הגביע לפני שנה, והוא חולל סנסציה עם נצחון 1:2. השחקנים ניגשו לסורקיס וביקשו להשאיר אותו בתפקידו – ומאז הדהירה לא עוצרת.
דינמו זכתה באליפות חלקה העונה, והחזירה לעצמה את הכתר לראשונה מאז 2009. היא הפגינה משחק התקפי משובח, סיימה את העונה ללא הפסד ליגה, ועשתה חיים משוגעים גם בליגה האירופית, שם הביסה בין היתר את אברטון 2:5.
לוצ'סקו. משחק פרידה עם תואר? (Gettyimages)
לעומתה, עוברת שחטאר תקופה קשה, בעיקר בגלל מלחמת האזרחים במזרח המדינה. השחקנים נאלצו לנטוש את ביתם, להתגורר בקייב ולקיים את המשחקים הביתיים בלבוב. איצטדיון דונבאס ארנה הופגז ונהרס חלקית, מצב הרוח לא מזהיר בלשון המעטה, ולוצ'סקו כבר הודיע שאין בכוונתו להמשיך בתנאים אלה. הקדנציה המפוארת שלו מסתיימת עם כאב לא מבוטל. המצב הפוליטי המזעזע פגע קשות בקבוצה שטיפח.
אז הערב יהיה זה משחק הפרידה שלו, ושחקניו הנאמנים נחושים להעניק לו מתנה ראויה. דינמו קייב של רברוב, מצידה, שואפת לזכות בדאבל הראשון מאז 2007 ולשים חותמת רשמית על חזרתה לפסגת הכדורגל האוקראיני. באופן מסורתי, המפגשים בין שתי היריבות נוטים להיות יצריים במיוחד, עם שלל כרטיסים צהובים ואדומים, אך גם כדורגל משובח וקצב מסחרר. זה המשחק האולטימטיבי, בו ליוקרה והיסטוריה מטען עצום, וכך גם לכוחות הפוליטיים מאחורי הקלעים. הכל מונח על כף המאזניים, והקלאסיקו האוקראיני הפנטסטי פשוט לא יכול לאכזב.
מה דעתך על הכתבה?