בחור עם חולצה של גלאטסראיי, רכוב על אופניים, הסתובב אתמול ליד תחנת הרכבת התחתית בליל ולכל מי שיצא מהמנהרה סינן בלחש "טיקטס?". שאלתי "כמה?", והוא, מבלי למצמץ, זרק: "אלף יורו". חשבתי שהוא יוציא את מיתרי הקול עד שימכור את המוצר הנחשק, אבל לא הספקתי להסיר את המבט ושניים כבר התמקחו איתו אם הוא עובד רק בשחור או גם נותן קבלה.
ברמת הכדורגל, היורו הזה טעון שיפור ולזה עוד נגיע, אבל מבחינת עניין וטירוף הוא בהחלט מספק את הסחורה. קחו למשל את שווייץ, מדינה שהייתם אומרים עליה שהיא מנומנמת והביאה לעולם רק את קריאת היודל ושוקולד משובח. מתי פעם שמעתם על אוהדים שווייצרים חמים? אמש הם מילאו את רחובות ליל משעות הצהריים המוקדמות והתערבבו עם האוהדים הצרפתים. כמויות בלתי נגמרות של אדום, כשחלק מהם הגיע ללא כרטיס ולהם בדיוק ארב הספסר ההוא.
בכל פינת רחוב עומדים ספסרים. הם מגיעים מוקדם עם שלט 'דרוש כרטיס', קונים אותו כבר ביוקר ואז מוכרים במחיר כפול ויותר. הביקוש הוא עצום. את האוהדים הנודדים מעיר לעיר בעקבות נבחרתם האהודה אפשר למצוא כיום בכל חור בצרפת. הם ישנים בבתי מלון, דירות, אפילו בתחנת הרכבת. חלקם כבר במצב צבירה נוזלי.
הכרטיסים נחטפים (gettyimages)
את ברט הבלגי פגשתי בתחנת דלק בדרך לליל. הוא נכנס לחנות הנוחות עם שיער פרוע, עיניים אדומות מחוסר שינה וחולצה שזקוקה דחוף למפגש עם מכונת כביסה. מסתבר שברט, המתגורר בעיירה לא רחוקה מגנט, נסע לטורניר בקרוון עם שני חברים. את ההפסד לאיטליה בליון הם ראו באיזור האוהדים, את הניצחון על אירלנד בבורדו חוו דווקא מהיציע, אבל למשחק נגד שבדיה הם כבר לא חיכו. נגמר הכסף והכוח. "אם יגיעו לרבע הגמר, לא לשמינית, בטוח נחזור", הוא הבטיח. זה מה שטוב בבלגיה הצמודה לצרפת. המרחק בין גנט לליל הוא 75 קילומטר, פחות משעה נסיעה. אפשר לנסוע הביתה לאפטר ולהתייצב למחרת לשירות המדינה והדגל.
עליה לשלבים הבאים תביא לפה עוד המוני אוהדים. המרחק הקצר והפמפום התקשורתי עושים את שלהם. אני רק מתאר לעצמי מה היה קורה אם ישראל הייתה מגיעה לצרפת. שיאים של טיסות היו נשברים וספסרים לא היו מאמינים כמה קל להתעשר.
אוהדי בלגיה, באו מקרוב (gettyimages)
ועכשיו לעניין הכדורגל
אם אנחנו מגיעים למחזור האחרון של שלב הבתים ולנבחרות כמו שבדיה ואוסטריה, שמציגות כדורגל מגעיל לתפארת, יש עוד סיכוי, זה צריך להיות שעון מעורר עבור האנשים החזקים באופ"א.
את מספר המשחקים הטובים באמת בטורניר הזה אפשר לספור עד עכשיו על כף יד אחת. המצב ששלוש נבחרות עולות כמעט מכל בית מעקר את העניין ומוציא את העוקץ. אף אחד לא מתרגש מאיבוד נקודות. העיקר לשמור כוחות להמשך ולא להפסיד.
צריך לחזור לפורמט 16 הנבחרות. היום אנחנו יכולים לחלום על בתים מוקדמים כמו לפני ארבע שנים שכללו את גרמניה, הולנד, פורטוגל ודנמרק, או בית אחר שאיכלס את ספרד, איטליה קרואטיה ואירלנד. צריך לנפות את המזיקות שבאו לגנוב תיקו גם במחיר של בונקר מביש.
הבעיה היא שהפוליטיקה לא תיתן לבצע חיתוך כואב ושהטייקונים, שמחזיקים בזכויות השידור, לא יוותרו. מה אכפת להם? עם אריזה יפה וסרט צלופן האוהד הממוצע אוכל הכל.
כריסטיאנו, אפילו הוא לא פוגע (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?