סביר להניח שיואכים לב היה מעדיף לא לפגוש הערב את איטליה, לו הדבר היה תלוי בו (21:35, שידור ישיר בספורט1). אמנם לתוצאות במשחקי הידידות חשיבות נמוכה יחסית, אך הן עדיין עשויות להשפיע על המורל הקבוצתי ועל הלך הרוח סביב הנבחרת, והמומנטום של גרמניה שלילי מאוד בתקופה זו.
אלופת העולם הפסידה שוק על ירך לצרפת במשחק האחרון ב-2015, המשחק שלווה בפיגועי הטרור בפריז. העפלתה ליורו 2016 אולי מעולם לא עמדה בסימן שאלה, אך הרמה שהוצגה בחלק ניכר מהמשחקים לא הייתה ראויה בלשון המעטה, ולראיה הפסדים בפולין ובאירלנד.
כעת מצטרף לרשימה גם ההפסד המביך לאנגליה, בו קרסה ההגנה – אמנם בהרכב משני לחלוטין – בדקות הסיום. הגרמנים זקוקים בדחיפות לניצחון שישפר את מצב הרוח, אחרת כדור השלג עלול לצבור תאוצה לאור הביקורת הנוקבת בתקשורת. מכל היריבות, איטליה היא הפחות מתאימה לשינוי המומנטום. ההיסטוריה במפגשים בין השתיים נוטה בבירור לטובת הסקואדרה אזורה – עד כדי כך שלגרמנים יש תסביך נחיתות של ממש מול האיטלקים.
ההגנה פשוט קרסה. גרמניה מול אנגליה (gettyimages)
תשפטו בעצמכם. ראשית, המאזן היבש מראה כי היריבות נפגשו 32 פעמים עד כה, ולאיטליה 14 ניצחונות אל מול שבעה ניצחונות גרמנים בלבד. למעשה, גרמניה לא הצליחה לגבור על איטליה כבר יותר מ-20 שנה – הפעם האחרונה הייתה במשחקי ידידות לא רלוונטי בציריך אי שם ביוני 1995. לזכותם של הגרמנים ייאמר שהתיקו המאופס מול הסקואדרה אזורה בשלב הבתים ביורו 1996 היה סוג של ניצחון: החבורה של ברטי פוגטס הייתה זקוקה לנקודה כדי לעלות לרבע הגמר על חשבון אריגו סאקי, והשיגה את המטרה – אם כי אך ורק בזכות השוער אנדי קופקה שעצר פנדל של ג'יאנפרנקו זולה.
אבל, גם זה היה לפני שני עשורים. במילניום הנוכחי כאמור גרמניה לא ניצחה אף לא פעם אחת. שש פעמים נפגשו שתי הנבחרות, האיטלקים ניצחו ארבע פעמים לצד שתי תוצאות תיקו. את שני ההפסדים הגורליים במשחקים הרשמיים לב זוכר היטב – שניהם היו בחצי הגמר. הוא היה עוזרו של יורגן קלינסמן במונדיאל הביתי ב-2006 ואימן הלכה למעשה את הנבחרת שהגיעה כפייבוריטית לקרב מול איטליה, משחק שנכנס להיסטוריה כאחד המשחקים המרתקים שהסתיימו בתיקו 0:0 בתום 90 דקות. בהארכה, אחרי שבופון ביצע הצלה מטורפת לחלוטין מבעיטה של לוקאס פודולסקי, כבש פאביו גרוסו את השער המפורסם בדקה ה-119, ומיד לאחר מכן הבטיח אלסנדרו דל פיירו את העליה לגמר, בדרך לזכייה בגביע הנכסף. גרמניה נותרה עם המחמאות.
המשחק הגדול של חייו. באלוטלי והתמונה המיתולוגית (gettyimages)
זה קרה לה גם ביורו 2012. גם אז, הגרמנים היו פייבוריטים נגד הכחולים, אבל מריו באלוטלי – במשחק הגדול בחייו, ללא צל של ספק – הבקיע צמד במחצית הראשונה, ואף חשף את שריריו בתמונה שהפכה למיתולוגית. גם לחץ עצום אחרי ההפסקה לא עזר, וצ'זארה פראנדלי חגג ניצחון יוקרתי מאוד על לב. הפעם הוא הפסיד בגמר לספרד, אך זה לא שינה דבר מבחינת גרמניה.
התסריט הזה מוכר לגרמנים. מבחינתם, כדורגל משחקים 90 (או 120) דקות, ובסוף איטליה מנצחת. אפילו האופי הגרמני המפורסם לא עוזר מול הסקואדרה אזורה. קחו למשל את חצי הגמר במונדיאל 1970, שהוכתר על ידי עיתונאים למשחק המאה. איטליה הובילה במשך רובו, עד שהמגן השמאלי קרל היינץ שנלינגר, אשר בילה באופן אירוני את רוב הקריירה בארץ המגף, השווה בדקה ה-90. זה היה אמור להעניק יתרון מוראלי עצום לגרמניה, וגרד מולר אכן העלה אותם ליתרון בהארכה. הסקורר הפנומנלי אפילו הספיק להשלים צמד, והעלה את מאזנו בטורניר ל-10 כיבושים. כל זה היה לשווא, כי איטליה ניצחה 3:4. להלמוט שן נותר רק להתלונן על השיפוט.
קיעקע בתודעה את העליונות האיטלקית. מרקו טרדאלי בגמר המונדיאל ב-1982 (gettyimages)
ההארכה הזו הייתה הטובה ביותר בתולדות גביע העולם. ההארכה השנייה בטיבה הייתה בחצי הגמר ב-1982, כאשר גרמניה חזרה מפיגור שני שערים מול צרפת, השוותה ל-3:3 וניצחה בפנדלים. בגמר היא פגשה את איטליה והובסה ללא תנאי 3:1. מרקו טארדלי, עם ריצת האמוק שלו אחרי הכיבוש השני, קיעקע בתודעה את העליונות האיטלקית. לגרמנים אין מושג מה לעשות עם הכבשה השחורה הזו.
אז נכון, היו להם כמה הישגים במשחקי ידידות. גם הערב, באליאנץ ארנה, הסיכויים לניצחון של אלופת העולם גבוהים במידה ניכרת. ובכל זאת, כאשר מדובר באיטליה, הם לא גבוהים במיוחד. לב לא רצה לפגוש את אנטוניו קונטה בעיתוי הזה. מצד שני, אם יביס אותו, הוא ישכיח לתמיד את הכישלונות האחרונים וייצא לדרך חדשה.
מה דעתך על הכתבה?