אחד ההיבטים המשונים ביותר במפגש המרתק בין אנגליה לוויילס ב-16:00 (ישיר בספורט2) נעוץ בזהותו של הקפטן הוולשי. תשפטו בעצמכם.
מתוך 23 שחקני הסגל של וויילס, 14 נולדו במדינה – וזה שיעור לא רע בכלל בהתחשב בעובדה שכמעט כולם מייצג קבוצות אנגליות. זו לא סתם שלוחה של אנגליה. נהפוך הוא, מדובר בנבחרת גאה מאוד עם שורשים אותנטיים. פשוט יש לה מזל שהיא נחשבת לישות עצמאית בפיפ"א, כי הרי גם קטאלוניה היתה מאושרת לשלוח נבחרת לטורנירים בינלאומיים. וגם אם היו נותנים לדרום איטליה להתמודד מול צפון איטליה במסגרת אליפות אירופה, כל צד היה מביא גאווה לאומית אמיתית למפגש הכביר.
אמנם נכון כי 9 שחקני הסגל הנותרים של הוולשים הם ילידי אנגליה, ועל כן יתמודדו "נגד המולדת", אך רובם לא בחרו ללבוש את החולצה רק כדי לקבל הזדמנות בזירה הבינלאומית. הם צאצאים למשפחות וולשיות, ו-7 מתוכם לבשו את החולצה האדומה עם סגל הדרקון כבר בנבחרות הצעירות. לאור זאת, מדהים לגלות שדווקא הקפטן ממש לא זיהה את עצמו עם וויילס בצעירותו.
וויליאמס עם ג'ו אלן, הפך וולשי לגמרי (Gettyimages)
למתבונן מבחוץ המצב נראה אבסורדי למדי. גארתw בייל הוא לא רק הכוכב הגדול, אלא גם ניחן בכושר מנהיגות. אפשר לומר זאת גם על הקפטן לשעבר ארון ראמזי, בעוד ג'ו לדלי מקריסטל פאלאס הוא לוחם חסר פשרות ונשמה אמיתית. איש מהם לא קיבל את סרט הקפטן שמונח על זרועו של אשלי וויליאמס, אנגלי לכל דבר שזיהה את עצמו עם נבחרת אנגליה עד גיל 24. זה היה חלומו הגדול, אם כי הוא הבין היטב עד כמה סיכויי קלושים, בעודו משחק בסטוקפורט קאונטי הזעירה בליגה הרביעית. פעם, כנער, הוא טיפח תקוות באקדמיה של ווסט ברומיץ', אך שוחרר ממנה בהיותו בן 16. אם מישהו היה אומר לו אז שהוא יגיע לאליפות אירופה, ועוד ישחק נגד אנגליה, היה וויליאמס פורץ בצחוק גדול.
המזל שיחק לטובתו ב-2007 בזכות השוער הוולשי וויין הנסי שהושאל מוולבס לסטוקפורט. עוזר מאמן וויילס דאז, בריאן פלין, הגיע על מנת לצפות בביצועיו והתרשם מהיכולת של הבלם וויליאמס. מאחר ומדובר בשם משפחה נפוץ בוויילס, הוא ביקש לברר אם יש לוויליאמס שורשים נכונים, ונענה בחיוב – סבו היה וולשי. המאמן הלאומי ג'ון טושאק קיבל עדכון, והעניינים החלו להתפתח במהירות. תוך חודשים ספורים כבר ערך וויליאמס הופעת בכורה בנבחרת עליה לא חשב כלל בצעירותו. הוא גם גילה גאווה לאומית חדשה.
הפיכתו לוולשי אמיתי זורזה הודות למעבר לסוואנזי ב-2008. הברבורים אפילו לא היו אז הקבוצה הבכירה של וויילס, ושיחקו בליגה השלישית, אולם מבחינת הבלם היה זה קידום מקצועי של ממש. גם כאן המזל היה לצידו. הוא הצטרף למועדון הנכון בזמן הנכון, וזינק יחד עם סוואנזי לגבהים בלתי נתפסים. ב-2008 היא עלתה לליגת המשנה, ותוך 3 שנים העפילה לפרמייר-ליג. רוברטו מרטינס בחר בוויליאמס וטיפח אותו, פאולו סוזה שיפר את משחק ההגנה שלו, וברנדן רוג'רס סמך עליו בעיניים עצומות.
קולמן זיהה את המנהיגות (Gettyimages)
כך עשו גם כל המאמנים שבאו אחריו. משחקן זניח לחלוטין בליגות הנמוכות הפך וויליאמס לאחד הבלמים האיכותיים בפרמייר-ליג. ריו פרדיננד, למשל, יודע דבר או שניים על משהו במרכז ההגנה, וכוכב מנצ'סטר יונייטד לשעבר טען בהזדמנויות שונות כי וויליאמס ראוי לשחק במועדון גדול יותר מסוואנזי.
המאמן כריס קולמן מעריץ לא רק את היכולת המקצועית של וויליאמס, אלא גם את תכונותיו האישיות. הוא מנהיג אמיתי בחדר ההלבשה, ולכן נבחר דווקא הוא – בניגוד להגיון במובנים לא מעטים – לקפטן במקומו של ראמזי עוד ב-2012. מאז הוא מעולם לא איכזב את הבוס ואת האומה, והנבחרת הקדמה והשתפרה בהדרגה. לא היתה כל סיבה להחליף אותו בתפקיד, וכך מגיעה וויילס למפגש הגדול באנגליה, אחד המשחקים הגדולים ביותר בתולדותיה, כאשר הקפטן שלה הוא בעצם אנגלי. או כך, לפחות, ניתן היה להגדירו קודם. וויליאמס ממש לא מסתיר שאהד את אנגליה, אך כיום הוא רואה את עצמו כוולשי אמיתי. כך גם שני הוריו, שמתרגשים בכל פעם שהם רואים אותו שר את ההמנון.
הנצחון על סלובקיה במשחק הבכורה אי פעם של וויילס באליפות אירופה היה מרגש במיוחד, אבל וויליאמס נפגע, והיה ספק באשר לשיתופו בקרב על בריטניה. כעת נראה שהחשש מאחוריו. הבחור החסון, שלא חווה פציעות קשות במהלך הקריירה וכמעט ולא החמיץ משחקי פרמייר-ליג בחמש העונות האחרונות, שב לכשירות והבטיח להיות שם. הוא אולי לא מסמל את ההבדלים התרבותיים וההיסטוריים בין אנגליה לוויילס, אבל יש משהו סמלי אחר בכך שוויליאמס יוביל את הדרקונים לקרב מול האריות.
מעוז ההגנה של הדרקונים (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?