הטוב, הרע וצפון אירלנד: סיכום הבתים

הרמה ביורו. ניתן לומר שהיא עד כה בינונית מינוס, וזה רק בגלל שאנחנו מנומסים. אתם יודעים כמה תוצאות 0:0 היו בשלב המוקדם של היורו לפני ארבע שנים? אפילו לא אחת. עכשיו התוצאה הזו היא חביבת הקהל.

למה הנבחרות הגדולות צריכות להתאמץ אם גם המקום השלישי, כמעט מכל בית, מוביל לשלב הבא? נבחרות שהיו עם אפס נקודות ואפס שערים ערב המחזור האחרון, עוד היו בתמונת העלייה. מי הגאון שהגה את הפורמט הדלוח?

• 11 המצטיינים של שלב הבתים ביורו
• ​הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1

ככה ראינו את הכוכבים הגדולים משחקים לרוחב, מסתפקים ב-0:1 קטן במקרה הטוב ובתיקו במקרה הרע. העיקר לא להפסיד. נבחרת אדירה כמו גרמניה הבקיעה שלושה שערים בשלושה משחקים. תומאס מולר, שאי אפשר להגיד שהוא לא ווינר, סיים את המשחק נגד צפון אירלנד עם אינספור החמצות, אבל עדיין התחבק בסיום, הודות לשער קטן של מריו גומז שסידר לו מקום בשמינית.

הבתים היו בסך הכל היה שלב הכנה ציני ומנומנם. מקווה, כמו שכולם פה מתפללים, שהחל מהשמינית נראה מנועים במלוא העוצמה והרבה יותר שערים.

עדיין התחבקו אחרי 0:1 על צפון אירלנד (AFP)

המשחק. על רקע ערימת השעמום שהאליפות הזו הגישה, המשחק בין קרואטיה לספרד סיפק את כל המרכיבים שיוצרים עוגה מוצלחת במיוחד: שער יתרון ספרדי מוקדם, שוויון קרואטי לפני המחצית, ראמוס מחמיץ פנדל, הקרואטים מנצחים בדקה ה-87. אלופת אירופה מפסידה ומסיימת שנייה את הבית, מובלת ישר לקרב פנים אל פנים מול איטליה בשמינית. זה משחק שבו היה הרבה על מה לשחק.

היה הרבה על מה לשחק והקרואטים ניצלו זאת (AFP)

השחקן. תרשו לי לבחור שניים: גארת' בייל ודמיטרי פאייט. בייל נמצא בשורת הכוכבים הגדולים בעולם, אבל אתה מסתכל על רונאלדו, הוא כל כך מודע לעצמו ולמעמדו בנבחרת, וככה גם לפעמים נראה המשחק שלו. אחד שעושה טובה.

לעומת זאת, בייל בא לצרפת בכדי לתת לנבחרת, למדינה. רץ, מנהיג, כבש שלושה שערים. הוא הוביל נבחרת קטנה לשמינית גמר אליפות אירופה מהמקום הראשון בבית. אם זה לא מספיק לפסל במרכז קרדיף, אז מה כן?

ראוי לפסל במרכז קרדיף. גארת' בייל (AFP)

צרפת, בניגוד לוויילס, עדיין לא הרשימה. להיפך – יש ביקורת גדולה על היכולת של שחקנים כמו גרייזמן ופוגבה. לכן על הרקע הזה מרשימה הבולטות של פאייט.

ידענו שהוא שחקן נהדר עוד מהעונה האחרונה בווסטהאם, אבל הבחור שנקנה ממארסיי תמורת 10.7 מיליון ליש"ט, הופך ליקר מזהב בעקבות הטורניר. כל פעם שהכדור נמצא ברגליו עובר רחש באצטדיון, עומד לקרות משהו. יש לו טכניקת בעיטה והרמה יוצאת דופן, ואם במשחק נגד שווייץ הבעיטה מהאוויר שפגשה את המשקוף הייתה נכנסת, היה לנו כנראה שער הטורניר. יש בהחלט למה לצפות.

משהו יקרה כשהכדור אצלו ברגל. פאייט (Gettyimages)

השער. גם ככה נראה שפאייט מוביל במרוץ לשער הנבחר אחרי היצירה שניפק במשחק הפתיחה נגד רומניה. גם הדקה הקריטית, גם המבצע בין שלושה שחקנים רומנים כשמ-18 מטר הוא משחרר בשמאל פגז לחיבור. שער ששלח את צרפת לטורניר עם דרך צלחה.

צריך גם לציין את שער הניצחון של לוקה מודריץ' נגד טורקיה. כל אותו משחק הקרואטי עבד קשה, אבל לאותו כדור הגיע בתזמון מושלם ומהאוויר ירה אותו לפינה הטורקית, 0:1 קטן גדול.

בעט בשמאל כדור שננעץ בחיבורים (Gettyimages)

המאמן. לארס לאגרבק, האיש על הקווים של איסלנד. אנחנו כמובן לא בעד נבחרות קטנות שבאות להרוס עם בונקר, אבל אי אפשר שלא להסיר את הכובע בפני מדינה עם אוכלוסייה בגודל של עיר בישראל, שלא הפסיקה להרשים בחריצות ובאמביציה.

לאגרבק, שהוביל בזמנו את שוודיה לחמישה טורנירים גדולים ברציפות, הצהיר כשמונה למאמן איסלנד שהוא רוצה להגיע למונדיאל בריו. לשם הוא אומנם לא טס, אבל העיף את נבחרתו ליורו, הישג לא פחות גדול. במגמה של צמצום פערים ועבודה מהיסודות, לאגרבק צריך להיות הדוגמה של ההתאחדות לכדורגל ואלישע לוי. לא נבחרת גדולה, אבל חתיכת עקשנית.

לאגרבק. בנה נבחרת עקשנית שיכולה לשמש דוגמא (AFP)

הקהל. אין בכלל ספק, וגם ה"ל'אקיפ" הצרפתי סימן אותם כאלופים. הקהל האירי והצפון אירי עושים כאן בית ספר לכולם, ואם אני צריך לבחור, אז הצפון אירים מנצחים בנקודות. בכלל, היה מעניין אם שתי הנבחרות היו משחקות אחת נגד השנייה. ולא בגלל הכדורגל.

הצפון אירים באו לחגוג. במשך 90 דקות הם שרים ורוקדים ביציע בלי קשר לנעשה על הדשא, והשיר שהם לא מפסיקים לשיר על וויל גריר, חלוץ וויגן, הוא גאוני ולא יוצא מהראש. מה שמדהים שהשחקן לא שיחק דקה באליפות. כולה שחקן ספסל.

Brilliant support from Northern Ireland fans singing 'Will Grigg's on fire' during the game. pic.twitter.com/MlUxybdboT

— Football Away Days (@AwayDays_) June 21, 2016

התופעה. שובם של החוליגנים. התעוררתם? מאיפה הגעתם? כולם בצרפת חששו מדאע"ש והקיצונים המוסלמיים, אבל במקום עורפי ראשים קיבלו קרבות כיסאות בין שיכורים אנגליה, לרוסים. ייתכן וכל הכנופיות ניצלו את התרדמה במנגנוני האבטחה בכדי לחמוק למארסיי. היום, בניגוד לספונטניות של פעם, גם הבריונות מאורגנת בקפידה דרך רשתות חברתיות והודעות מוצפנות.

חלק מהמתפרעים נראים כמו האיש האחרון שהייתם רוצים לפגוש, אבל רבים מהם כמו החבר'ה בשכונה, נורמליים לחלוטין, באו לפרוק כל עול. אנגלים, רוסים, קרואטים, קצת פולנים. נראה לי שבגביע העולם ברוסיה השלטונות יתחשבו פחות מהצרפתים, ואצל הקטארים זה ייגמר בקטיעת איברים.

בריונות מאורגת בקפידה (Gettyimages)

המסקנה. אם אפשר היה להחזיר את הפורמט הקודם, 16 נבחרות, זה היה נפלא לכל חובבי הכדורגל באשר הם אולי חוץ מבבלפסט ובריקיאוויק.

עם כל הכבוד, הטורניר הזה הוא ההתמודדות על תואר הנבחרת הטובה ביבשת, ולא טורניר שהעיקר בו הוא ההשתתפות. הרי הסיכוי שצפון אירלנד תניף את הגביע הרבה יותר נמוך מהסיכוי שלסטר תיקח אליפות.

אבל תבינו, זה בכלל לא תלוי בנו. יש כל כך הרבה גורמים שמרוויחים מהרחבת העסק: יצרניות הטלוויזיות, הבירה, החטיפים, המסעדות, חברות התעופה, בתי המלון. כשאתה מוסיף עוד נבחרות, אתה מנפח את הממדים ומכניס עוד טייקונים מתחת למטרייה.

ואל תדאגו. בעוד ארבע שנים ימכרו לכם את החבילה במלוא הדרה, וגם אז אל תצפו לגדולות. אלבניה תישאר אלבניה. השאלה אם ב-2020 לא נבין יותר מהר עם מי יש לנו עסק ונתחיל לזפזפ.