רוב משחקי יורו 2016, 44 ליתר דיוק, כבר מאחורינו ואחרי שלב שמינית הגמר אפשר להסיק מספר מסקנות מעניינות אודות הטורניר.
הכנה טקטית קריטית בשלבי נוקאאוט. טוב, זה ממש לא חדש, אבל להכנה הטקטית היתה חשיבות מכרעת במשחקים הצמודים בשמינית הגמר, ובמיוחד בניצחונות של איטליה, פורטוגל ואיסלנד.
בחוגים מסוימים נהוג הפך המושג "כדורגל טקטי" לשם נרדף לבונקריזם, אך זה ממש לא נכון. טקטיקה היא יכולת להביא לידי מיצוי את נקודות החוזק של הנבחרת שלך, ובמקביל לנטרל את נקודות החוזק של היריב ולחשוף את חולשותיו.
קונטה. עליונות טקטית (gettyimages)
הכדורגל שהציגה איטליה כאשר חיסלה לחלוטין את ספרד ונישלה אותה מהתואר לא היה הגנתי – נהפוך הוא. התקפות הכחולים היו מהירות יותר, יעילות יותר, נאות יותר לעין, ואף רבות יותר במחצית הראשונה. האזורי מנעו מספרד אפשרות להניע את הכדור, והשתלטה על מרכז המגרש בעצמה, עם תנועה חכמה ונמרצת מאוד של כל שחקני הקישור והחוד.
זו העליונות הטקטית של אנטוניו קונטה על ויסנטה דל בוסקה, שלא הכין דבר על מנת לנטרל את האיכויות של איטליה. אלופת אירופה היוצאת הפגינה שאננות – לא רק מנטלית אלא בעיקר מערכתית. היא ציפתה לבונקר, אך נתקלה דווקא בנבחרת יוזמת והתקפית.
הבדלים עצומים בהכנה הטקטית ניכרו גם בניצחון המפואר של איסלנד על אנגליה – זה היה ניצחון מוחץ של לארס לאגרבק על רוי הודג'סון. מדהימה במיוחד העובדה כי המאמן האנגלי התמקד במסיבת העיתונאים לקראת המשחק בהוצאות החוץ הארוכות המסוכנות של האיסלנדים, והצביע עליהן כנקודה שדורשת תשומת לב. והנה לכם – הוצאת החוץ הראשונה הסתיימה בשער. זו דוגמא מופלאה לפיאסקו טקטי קולוסאלי. אתה יודע בדיוק מה היריב יכול לעשות, אולם לא מסוגל למנוע זאת ממנו. מנגד, האיסלנדים ידעו את נקודות החוזק של האנגלים וחיסלו אותן באמצעות לחץ יעיל ונכון.
הודג'סון. פיאסקו קולוסאלי (gettyimages)
לבסוף, פורטוגל דווקא כן בחרה בסוג של בונקר והפתיעה מאוד את קרואטיה – נבחרת מוכשרת מאוד שהבריקה בשלב הבתים, על אף שלמאמנה אנטה צ'אצ'יץ' השפעה זניחה על שחקניו. המטרה של פרננדו סנטוס היתה לחסל את חוליית הקישור, ובעיקר לחבל בקשר בין לוקה מודריץ' ללוקה ראקיטיץ', והוא הצליח בכך. התוצאה – בעיטה ראשונה למסגרת בדקה ה-117 הניבה עליה לרבע הגמר.
המאזן במוקדמות לא שווה דבר. אנגליה סיימה את המוקדמות עם מאזן מושלם של 10 ניצחונות ב-10 משחקים. גם אוסטריה הבריקה לכאורה עם 28 נקודות – 9 ניצחונות ואחרי תיקו בודד בפתיחה. הרקורד הזה העלה את הציפיות, אך הופעותיהן של השתיים בצרפת היו קצרות. כגודל הציפיות כך גודל האכזבות.
אז למה זה קרה? בעיקר כי היריבות של השתיים במוקדמות היו חלשות ולא היוו מדד רציני. תסתכלו, למשל, על הבית האוסטרי, ממנו עלו גם רוסיה ושבדיה. הרוסים התגלו כנבחרת החלשה ביותר בטורניר, וגם השבדים הלכו הביתה עם שער זכות אחד בלבד – עצמי של קלראק במשחק מול אירלנד.
אלאבה. שחקן אחד לא מספיק (gettyimages)
על רקע זה, אפשר להסתכל על הישגי אוסטריה במוקדמות מזווית אחרת לגמרי. למעשה, יש להם רק שני שחקנים ברמה הבינלאומית הגבוהה בסגל – דויד אלאבה וכריסטיאן פוקס. היה מוגזם להפוך אותם מראש לסוס השחור של הטורניר, וסיכוייהם להצליח היו גבוהים יותר לו היו עולים עם מאזן שפוי והגיוני יותר.
גם לספרד, אגב, היה בית קליל במוקדמות. סלובקיה, שניצחה את הנבחרת של ויסנטה דל בוסקה בברטיסלאבה, אמנם הציגה את היכולת החיובית הצפויה ועלתה לשמינית הגמר, אבל אוקראינה האומללה נפרדה מצרפת ללא נקודות וללא שער זכות. היעדר משחקים תחרותיים יותר במוקדמות פגע בספרדים. מנגד, לאיטליה היה בית מאוזן יותר במוקדמות, עם קרואטיה ונורבגיה, והוא שימש בדיעבד קרקע פוריה לניסויים טקטיים מעניינים.
הטורניר הוגן מאוד. בניגוד מוחלט לקופה אמריקה, אליפות אירופה מתאפיינת בכדורגל הוגן מאוד. עד כה לא נרשמה אף עבירה חריגה שסיכנה את בריאות שחקנים וגם ההתחזויות מעטות יחסית. הכוכבים מגלים כבוד הדדי, והשופטים לא נזקקים לכרטיסים. רק שלושה אדומים בלבד נשלפו עד כה, מתוכם אחד בלבד ישיר (לשיין דאפי האירי), וגם הוא על מניעת שער ודאי ולא בגין עבירה ברוטלית.
אוהדי צפון אירלנד. שיר מצוין (gettyimages)
164 כרטיסים צהובים מהווים 3.73 למשחק בממוצע – ירידה בהשוואה ל-3.97 למשחק ביורו 2012, אשר אף הוא היה הוגן. במונדיאל בברזיל קיבלו השופטים הנחיה מפיפ"א להמעיט בשליפת כרטיסים, ובמשחקים רבים איבדו את השליטה לחלוטין. אופ"א לא מוציאה הנחיות פסולות מסוג זה, והכל עובר חלק בכל מקרה. רק שימשיך גם בשלבים המכריעים ביותר.
הצלחה מבחינת הקהל. החוליגנים הרוסים הלכו הביתה, האוקראינים כבר לא עושים מהומות, והאנגלים נרגעו – וגם הודחו לבסוף. תחילת יורו 2016 התאפיין בבעיות קשות מאוד מצד החלק האלים של הקהל, אך המצב השתפר ככל שהטורניר התקדם. כעת אנחנו זוכרים בעיקר את 10 אחוזים מאוכלוסיית איסלנד, את הוולשים והאירים החביבים, את השיר המצוין של אוהדי צפון אירלנד על החלוץ המחליף וויל גריג, את התמיכה המרגשת שקיבלה אלבניה – ואפשר להמשיך את הרשימה. בשורה התחתונה, מדובר בהצלחה על אף החשש הראשוני הכבד.
מה דעתך על הכתבה?